הפתעה במדרש: המתנה שהבורא באמת רוצה – וזה לא מה שחשבתם

על מהותה הייחודית של התשובה ועל שבחה הגדול נשאו חז"ל מדרש מופלא: "משל למלך שנכנס למדינה, ובאו בני המדינה לעשות לו עטרה של זהב מקובעת באבנים טובות ומרגליות, יצאו ואמרו להם: אין המלך עטרה של זהב. יש כאן שושנים?' מיד שמחו בני המדינה. כך קורח ועדתו אומרים: 'מבקש הקב"ה מתנות של זהב', ואמר להם הקדוש ברוך הוא: 'לי הכסף ולי הזהב', ואפילו הקטורת: 'קטורת תועבה היא לי', ומה אני מבקש? של שושנים. אמרו בני קורח: 'אנו שושנים!' אמר להם הקדוש ברוך הוא: 'ניצחתם'. הוי: 'למנצח על שושנים משכיל שיר ידידות'".

במשל זה נתנו חז"ל ביטוי רב עוצמה למהות התשובה: כאשר המלך הגיע לביקור, רצו בני המדינה להכין לכבודו כתר של זהב משובץ באבני חן. אולם המלך השיב להם: אני חפץ בשושנים, ברגשות שמסתתרים מאחורי נתיניו. 'אני חפץ בזר של שושנים', אומר המלך.  

כך אמר הקדוש ברוך הוא לבני קורח: איני חפץ במחתות יקרות מכסף או זהב. מה שאני מבקש הוא שהאדם יתקשר אליי באמצעות התשובה, ובזה הביאו בני קורח דוגמה למופת.

במדרש שיר השירים רבה מבואר שלשושנה יש סגולה ייחודית – שהיא רכה כשושנה. כשנאמר על הקדוש ברוך הוא שהוא "רועה בשושנים", הכוונה היא שהוא מתייחס במיוחד לאנשים שליבם רך כשושנה.

הרכות שמצויה בשושנה הינה ייחודית: הכסף והזהב הם סוגים שונים של מתכות יקרות, והחומר שלהן קשה, אולם הקדוש ברוך הוא האוהב גילה לנו שאין לו עניין במתנה העשויה מחומרים אלו. מה שהוא מבקש מבני האדם הוא דווקא את תכונת הרוך שבהם – דווקא היא כובשת את ליבו.

כאשר אדם חטא והתרחק – אך מוכן להתרכך ולהשתנות לטובה – הרי הוא כמגיש שושנים רכות למלכו של עולם, ודווקא באלה הבורא חפץ.

במשל זה יש ביטוי ברור לגישתם של חז"ל, המעניקים עדיפות לבעל תשובה על פני צדיק גמור. הצדיק גמור – מעשיו ככסף, זהב וקטורת, אולם ישנו דבר חשוב מכך, והוא: הזר של השושנים, שמבחינה חיצונית ערכו אינו רב, אולם העוצמה הגלומה במתנה זו אין לה ערוך ואין לה תחליף.

מדברי חז"ל מתבאר שחידוש נפלא זה שהקדוש ברוך הוא חפץ דווקא בשושנים, נאמר במזמור המיוחד לבני קורח.

בני קורח הם שלימדו עד מה גדול כוחה של התשובה, והם שהעידו על עצמם "אנו שושנים", ועל כן הקדוש ברוך הוא כביכול הסכים עימם ואמר להם "ניצחתם". כל זה רמוז בפסוק "למנצח על שושנים לבני קורח".

עוד נציין שהמדרש מציין כי בני קורח לא עשו תשובה בפיהם, ורק ליבם רחש בתשובה, ואף על פי כן תשובתם נתקבלה, ואף על פי כן תשובתם נתקבלה והם נושעו.

קראו את פרק מ"ה בתהילים, המסוגל להרהורי תשובה:

לַמְנַצֵּחַ עַל-שֹׁשַׁנִּים, לִבְנֵי-קֹרַח; מַשְׂכִּיל, שִׁיר יְדִידֹת. רָחַשׁ לִבִּי, דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי, מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ; לְשׁוֹנִי, עֵט סוֹפֵר מָהִיר. יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן, בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אלוקים לְעוֹלָם. חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ. וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק; וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ. חִצֶּיךָ, שְׁנוּנִים: עַמִּים, תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב, אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ. כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד; שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ. אָהַבְתָּ צֶּדֶק, וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע: עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אלוקים אלוקיך שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ. מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ; מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ. בְּנוֹת מְלָכִים, בְּיִקְּרוֹתֶיךָ; נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ, בְּכֶתֶם אוֹפִיר. שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ. וּבַת-צֹר:  בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ--עֲשִׁירֵי עָם. כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ--מוּבָאוֹת לָךְ. תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ. תַּחַת אֲבֹתֶיךָ, יִהְיוּ בָנֶיךָ; תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים, בְּכָל-הָאָרֶץ. אַזְכִּירָה שִׁמְךָ, בְּכָל-דֹּר וָדֹר; עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד.