"כשהבוחן רואה את הדרך שלך לפיתרון - אז התוצאה כבר לא חשובה בעיניו". האומנם?

חשבון נפש. 

שתי מילים שגורמות לנו להתבוננות אינסופית מדי שנה, התבוננות שיש וצריכה להיות בה חרטה על טעויות וקבלה לעתיד. לא שלא לטעות, כי אין 'חיה' כזו. בהיותנו ברואים, כולנו מציאות של 'חטאתי ואחטא'.

להבטיח אי אפשר, אבל לפחות להשתדל - זה מה שמוטל עלינו. לנקות את הלב, להבין מה היו טעויות העבר שלנו, ולרצות לעשות את החשבון היחידי שבאמת היו צריכים ללמד אותנו איך לעשות עוד בכיתה א' - פעולה שמחברת את כל מה שחיסרנו מעצמנו, את כל מה שחיסרו מאיתנו.

"איך המתמטיקה תעזור לי כשאגדל, אם אני ממילא לא הולכת ללמוד מקצוע ריאלי בחיי?", אני זוכרת ששאלתי את עשרות המורים למתמטיקה שעברו דרכי. לא משנה כמה ניסיתי, החשבון היה ממני והלאה (תרתי משמע, לפחות עד שחזרתי בתשובה ולמדתי לעשות חשבון באמת).

מה מעניין אותי מה פיתגורס אמר, או מה זה פרבולה? מה זה אכפת לי שברים מדומים, שברים מעורבים או חוצה זוויות? דברו איתי במושגים מהחיים, דברו איתי על שברים בנשמה, ספרו לי על פיתה (זה שעובר בתוכנו ומפתה אותנו לעשות מעשים רעים)-גורס, למדו אותי איך לחצות אוקיינוס של ניסיונות מזווית (ראייה) של שמחה ואהבה ואמונה. 

מה יעזור לי לקבל 100 במתמטיקה, אם בחיים האמיתיים בקושי גירדתי את האפס (בקושי הצלחתי להגיע לתחושת אפסיות מתוך הכוחי ועוצם ידי הרב שהקיף אותי)?

מה יעזור לי לקבל ציון מעולה על מחברת שאף אחד בחיים יותר לא יפתח, אם במחברת האמיתית של הנשמה שלי - שאותה כולם רואים ואין לברוח מהציונים שעליה (המידות) - הציונים מביישים חלילה?

מה יעזור לי לקבל טפיחה על השכם מהמורה על כך שהצלחתי במבחן האחרון וטוב שלא מחקתי את הדרך כי כך רואים שהבנתי איך פותרים תרגילים, אם את הדרך שעשיתי בחיים אני מתעקשת למחוק?

זוכרת לה את המשפט הזה. הוא שינה לי את החיים 

מה עזר לי כל מה שלמדתי בחיים, כולל חשבון, אם הוא לא הביא אותי להיות אדם טוב יותר בעוד נשימה אחת ויחידה, שאיננה כמו הנשימה הקודמת? מה עזר לי להגיע לעוד אלול כשאני בדיוק כמו שאני, בלי שום רצון להשתנות?

הנוסחה היא פשוטה, אבל אני כהרגלי חייבת לסבך. 

חייבת למחוק ולקמט עשרות דפים, עד שאני מבינה שאת החיים אי אפשר לקמט, ואת הדרך שעשיתי - אי אפשר למחוק. וגם לא צריך. איך המורה שלי ריקי אמרה: "כשהבוחן רואה אתה הדרך שלך לפיתרון - אז התוצאה כבר לא חשובה בעיניו". זוכרת לה את המשפט הזה. הוא שינה לי את החיים, את כל ההסתכלות על מה היה החשבון עד שמישהו הגיע והחליט להפוך אותו למתמטיקה. מהדבר הכי פשוט, לדבר הכי מסובך. בערך כמוני. 

מהמורה ריקי זכור לי במיוחד השיעור בגיאומטריה. אני זוכרת שכשהיא דיברה על זוויות - העיניים שלה נצצו. היה שם משהו בזוויות ובמקבילים, שנגע לה הכי עמוק במיתרי הנשמה. כזו הייתה ריקי, אישה של מספרים וחשבונות. כשהיא דיברה על זוויות קודקודיות - אני ראיתי הר גבוה, פסגות של אהבה. כשהיא דיברה על זוויות מתחלפות - אני חלמתי על אנשים שאפגוש, על התחנות שמחכות לי לעבור בהן. מחכות לי בקוצר רוח, כדי שאעזור להן למלא את ייעודן - שמישהו כבר יחכה בהן. ובשיעור על הזוויות המתאימות והמקבילות - דמיינתי את האיש שיהפוך לבסוף לבעלי, וידעתי שהוא קיים איפשהו. 

לא ידעתי איפה בדיוק, רק ידעתי שיש אחד כזה. 

גם פיתגורס בכבודו ובעצמו לא יכול היה לעזור לי בזה

אחד שהוא לא עוד אחד. הוא אחד. הוא לא כמו מי שכבר פגשתי, הוא אחד. מי זה האחד הזה? הדרך נמחקה והתקמטה לי על אלפי דפים כשניסיתי להגדיר אותה על הדף, וגם פיתגורס בכבודו ובעצמו לא יכול היה לעזור לי בזה.

כי שלא כמו הדרך לפיתרון מתמטי, בחיים - אי אפשר לתחום הכל בתוך תבנית או איזה משפט שמישהו אחר חשב עליו במקומך. בחיים, שלא כמו בחשבון שלמדתי מהמורה ריקי, לבוחן חשובה התוצאה כי התוצאה היא פועל יוצא של המעשים שלנו, ואם המעשים אינם טובים, אז התוצאה תהיה בהתאם. כדי לקבל תוצאה רצויה, עלינו לתקן את המעשים שלנו. עלינו לחשוב על דרך שונה להגיע לפיתרון, אם הדרך הקודמת הוכיחה את עצמה כשגויה.

כי בחיים, שלא כמו במתמטיקה - אין משפטים קבועים ותבניות חשיבה ידועות מראש. פיתגורס אולי שבר את הראש עד שהוא הגיע לנוסחה שלו, אך המספרים שלו לא הצליחו לשנות אנשים ולהפוך אותם לטובים יותר מבחינה מוסרית. 

הכרתי בחיי אנשים שהצטיינו במתמטיקה. אנשים גאונים, שהגיעו לתפקידי מפתח חשובים בחברה, ומורים את הדרך לעשרות עובדים ממרומי התפקיד הנעלה שלהם בחברות ההייטק.

הייתה תקופה שקינאתי ביכולת שלהם לזכור משפטים כל כך מסובכים בעל פה, ולהוציא ציונים שגורמים למורים להתגאות בך, ולהגיד לכל הכיתה: "בואו תראו איזה דברים חכמים הבחור הזה עושה".

באותם רגעים התחשק לי לצעוק למורה שזו לא חוכמה: הבחור הזה קיבל שיעורי תגבור מההורים שלו כבר מכיתה ו', ולעס תרגילי מתמטיקה לארוחת בוקר. מה הפלא שהוא הגיע לרמה כזו של הבנה? אם הייתי במקומו והייתי מקבלת את מה שהוא קיבל, גם אני הייתי גאון. 

להבדיל מאותו גאון שמן הסתם קיבל 800 בפסיכומטרי והעפיל היישר אל התפקיד הנכסף באינטל - אני נשארתי עם המספרים הפשוטים 

אבל בינינו, המורה ריקי, בואי נסתכל על האדם הגאון הזה היום: האם החשבון שהוא עשה בחיים, הביא אותו להיות אדם טוב ומוסרי יותר? האם המספרים שהוא למד לחבר לימדו אותו לחבר את החלקים הפנימיים החסרים שבו - זה לזה? האם המספרים שהוא ידע לשים בריבוע גם מתוך שינה, עזרו לו לתחום באותה צורה בדיוק את הכעס שלו למשל? האם הוא מצליח למצוא בחייו את הערך המוחלט שהוא ידע למצוא ברגע אחד, בתרגילים שלימדת? מה היה הבסיס שלו כאדם, ולא רק כפותר תרגילים שיודע למצוא בסיס לחזקות? האם הוא הילך בחייו על זוויות ישרות, או שהעדיף להשאיר אותן בתוך הספר? מה הוא הנפח שלו עצמו (עד כמה הוא היה מנופח מגאווה) כיום? האם הוא התעקש לייפות ולהעשיר את שטח הפנים שלו? 

במתמטיקה של הספרים - אף פעם לא הצטיינתי, ריקי יקרה, למרות שבזכותך קיבלתי בבגרות 98. 

אבל בחשבון הפשוט של החיים - למדתי הרבה יותר מאותו גאון שהחזקת ממנו כל כך. אני מבינה ממנו במספרים, ובפעולות של חיבור-חיסור. אני התאמנתי בפיתרון תרגילים מסובכים משלו, תרגילים שכדי למצוא את הפיתרון האמיתי שלהם - צריך להתבוסס לאורך זמן בתוך מספר אחד ויחיד: אפס! כשאתה עובר במספר הזה, אתה מבין שממנו הכל מתחיל - ובלעדיו אי אפשר. 

להבדיל מאותו גאון שמן הסתם קיבל 800 בפסיכומטרי והעפיל היישר אל התפקיד הנכסף באינטל - אני נשארתי עם המספרים הפשוטים. על רצף ה-0,1. האפס הוא המספר הסידורי הקטן ביותר, והוא מייצג את מספר ה'איברים' בקבוצה הריקה. מה לי ולתפקידים בהייטק? אני בנאדם פשוט, סתם עוד איזה 'איבר' של 'קבוצה ריקה' (האומנם?). 

כשהוא יראה אותי ברחוב, בחזותי היהודית האותנטית - הוא יזהה אותי מיד עם הקבוצה הזו, שבעיניו היא נחשבת לריקה כקליפת השום. אכפת לו שבלעדיי ובלעדי הקבוצה שאני מייצגת - כל המתמטיקה שלו לא הייתה שווה שום דבר? לא!

אז תגידי לו, ריקי, תגידי לו. שבחיים האמיתיים, ואפילו במתמטיקה של הספרים, המספרים לא באמת יכולים להסתדר אחד בלי השני. האיברים לא יכולים לתפקד אם יש ביניהם אחד עצל. הם לא יכולים להרכיב משהו כזה גדול, אם הם לא יודעים לכבד זה את התפקיד של זה. 

שמישהו יגיד לו, לגאון הזה, שבחיים עצמם - צריכים מספרים אחרים כדי להגיע לנוסחאות פורצות דרך... כדי לתרום לקהילה המדעית איזה חידושון קטן שלא היה שם קודם לכן.

תגידי לו ריקי, שגם אותך שמו במהות של ריקה, ושמך מעיד על כך, אך לא מהותך. מבחוץ - כל אחד יוכל לטעות בך, אך מי שהכיר אותך מבפנים,  ידע שאת הכי מלאה שמלאה יכולה להיות. 

גמר חתימה טובה לכל עם ישראל!

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il