ערך החיים: מדוע הפלה מלאכותית אינה מוסרית?

בכתבה הקודמת עסקנו בשאלה ההלכתית-מדעית, מדוע היהדות אוסרת הפלה. בכתבה זו נעסוק בשאלה המוסרית הבוערת שמטרידה רבים בדורנו.

שימו לבכם לעובדה שהמתות חסד לא נועדו עבור החולה. הפגיעה באדם נטול-הכרה (אשר הפך לצמח) לא נועדה להטיב עמו, אלא נועדה להועיל לסביבתו, כלומר, לפטור אותם מן המועקה הפיזית והנפשית שקיומו גורם להם.

מה הקשר בין כך לבין הפלות?

גם הפלות מלאכותיות נועדו להטיב עם הוריו שלא רוצים בגידולו.

השאלה היא: האם מותר להורים או לחברה למנוע מעצמם סבל, על ידי נטילת חייו של אדם אחר? כל השאלות הללו נולדות מפתיחת פתח לשיפוטיות כלפי חיי-אדם שאינם "רצויים" להם.

פרופסור ישעיהו ליבוביץ' היה מדען והוגה דעות מפורסם שעסק רבות בנושאים שנוגעים למוסר וערכים בחברה המערבית. במאמרו "הרפואה וערכי החיים" התייחס לנושא הפלות והמתות חסד, ושאל: האם ניתן לקבוע שחייו של אדם אחר אינם כדאיים עבורו או עבור הסובבים אותו? מי שטוען שישנה הנמקה רציונלית ליטול חיי אדם, ואפילו חיי אדם שנמצא במצב צמח או בעל ייסורים, ייאלץ להתמודד מול השאלה המקבילה: מהי הכדאיות של חייך, אדוני?

מבחינה רציונלית, אין כל הנמקה לחיים. ערך החיים וקדושתם מגיע מתחושה מוסרית עליונה בנפש, ולא מהנמקה רציונלית-אנושית.

ברם, אם יבחר האדם להיות לשר ושופט "רציונלי" המחליט על ערך החיים, יוכל מחר להחליט שחייהם של אנשים רבים לא כדאיים להם או לחברה התרבותית, אפילו בניגוד לרצונם, ואין מי שיוכל להוכיחו שהוא "טועה לוגית".

כלומר: ברגע שהשיפוט עובר ממלכת הא-ל אל ממלכת האדם, איש הישר בעיניו יעשה. ומשם ועד לסדום ועמורה, לא רחוקה הדרך.

פרופ' ליבוביץ':

"פתאום יתברר לרבים, שהעולם שורץ יצורים אנושיים שבחיסולם יש משום עשיית חסד... היטלר הוא שקבע שיש "חיים שאינם כדאיים", והוציא להורג 70 אלף חולי נפש או חולים ובעלי-מומים חשוכי-מרפא - משום שחייהם "חסרי ערך" ואינם כדאיים לחברה, וכל המשחרר אותם מחייהם העלובים ומשחרר את החברה מהם - הרי זה משובח... יסוד קיומנו זה הוא דבר עדין מאד, ואסור לגעת בו. אנחנו מסוגלים לחיות יחד, רק בתנאי שלא נהרהר בשום מקרה אחרי האיסור ליטול חייו של אדם. אם אנחנו מהרהרים אחריו במקרה מסוים - פסק האיסור מלהתקיים."

לפיכך, אומר ליבוביץ', אסור בשום פנים ואופן לחצות את הקו האדום, לתת לבן אנוש להחליט על ערך החיים. במקום זאת צריך לקבל את ערכם כעובדה: "על כורחך אתה חי" (אבות ד, כב). החיים הם נתון אשר אסור בשום פנים ואופן להוריד לשפה רציונלית, מאחר שעצם הניסיון לקבוע את רמת כדאיותם של חיי-אדם פותחת את השערים לכל זוועות האנושות!

* * *

החלטתה האישית של האשה:

ראיתי מי שטען, כי ההחלטה לשאלה מוסרית כבדת-משקל זו צריכה להיות בידיה של כל אשה, שכן אף אדם אחר לא יכול להיכנס לנעליה.

אך צריך לזכור שגם אף אדם אחר אינו יכול להיכנס לנעליו של העובר... תארו לכם אדם בר-דעת שאומר לכם:

"אמי התכוונה להפיל אותי, אך בחרה לבסוף שלא. אני רוצה לחיות ושמח לחיות. אך אם היתה בוחרת להפיל אותי - לא הייתי כאן עכשיו. האם לדעתך היתה לה הזכות להפיל אותי? כי אני מאוד רוצה לחיות ושמח בחיים שקיבלתי"

מה תוכלו להשיב על טענתו? האם היה לאדם אחר הזכות למנוע את חייו, מעת שהתחילו בבטן אמו?

מבחינה רציונלית, הטענה לערך החיים חייבת להיות אובייקטיבית, ולא יכולה להיעשות על בסיס של רצון אישי. כך לדוגמה, לא יוכל אדון המתעלל בעבדים לטעון: "אינך יכול להביע דעה על יחסי לעבדים, כי אינך אדון לעבדים בעצמך".

אנו כמובן מבינים שדעות הן אמיתיות או שקריות באופן אובייקטיבי ללא קשר לרגשות אישיים. אם מבחינה אובייקטיבית יש כאן חיים, אזי אסור לפגוע בהם לרעה. הם נחשבים לחיים גם אם תלויים תשעה חודשים בגופו של אדם אחר.

הנה עובדה אבסורדית מאוד: אם אשה רוצה להמשיך בהיריונה, ואדם חיצוני יהרוג את עוברה חלילה, החוק המשפטי יוכל להאשימו ברצח. אך אם אשה בוחרת להרוג את עוברה, לא יואשם איש ברצח. האם ייתכן שערך חיי העובר ישתנה לפי גחמה אישית של אנשים? אין בכך כל היגיון.

האמירה "זכות האשה על גופה" מוטעית גם מבחינה מילולית. העובר נמצא בתוך גוף האשה, לאחר שנרקם אינו חלק מגופה. יש לו גוף משל עצמו ותנועה עצמית, העובר נושא דנ"א עצמאי, וכידוע מביע חשקים. לכן אשה בהיריון מתייחסת לעוברה בתור "התינוק" שלה. אנשים אינם שואלים אשה בהיריון מה גופה מרגיש, אלא איך התינוק שלה מרגיש.

גם מבחינה מדעית אנו מודעים לעובדה שעוברים מסוגלים לחיות מחוץ לרחם אמם בתוך אינקובטור, מן החודש החמישי להריון.

השאלה אינה על זכות האשה על גופה, אלא זכות החיים של הגוף החי בתוכה. אין צריך לומר, שלאף אדם אין זכות על חייו של אדם אחר.

* * *

מה הדין במקרים יוצאים מן הכלל?

נתקלתי בשאלה, מהו הדין במקרה שאשה נכנסה להריון בעל-כורחה?

התשובה היא, אין נלחמים ברשע באמצעות מעשה מרושע יותר - רצח של חיים.

אם אדם פשע, עליו לקבל את מלוא חומרת הדין, אין זה משנה מאומה מעובדת החיים שנמצאת כאן לפנינו. כשם שלא נהרוג אדם חי שהגיע לעולם בדרך איסור, כך לא נהרוג עובר חי שהגיע לעולם בדרך איסור: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו" (דברים כד, טז).

ההלכה פוסקת לגבי הממזר: "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" (משנה הוריות ג, ח). עד כדי כך מחשיבה היהדות את הבחירה האישית, ורואה ערך אנושי בחייו של ממזר שבחר להיות תלמיד חכם. למדנו שערך חייו של אדם לא נקבע בידי אדם אחר, אלא בידיו הוא.

כמו כן, יש לשים לב ששאלה זו היא בעלת אופי תרצני, ואינה מסוגלת להצדיק את רובם המוחלט של ההפלות בימינו, שנעשות על רקע נוחיות בלבד.

שמעתי דיבייטים שבהם שאל מישהו: "מה תגיד על הפלות במקרה פלילי, או כשקיימת נכות חמורה מאוד?"

המרצה תמיד השיב לשואל בלשון זו: "הבה נניח, רק לצורך הדיון בינינו, שקיים ספק לגבי אחוז נדיר מאוד של הפלות במקרים של פשיעה חמורה או נכות קשה. אולם כידוע לכל 99 אחוד מההפלות בימינו לא נעשות על רקע פלילי או נכות חמורה, אלא רק על נוחיות אישית. האם תסכים אתי, לפי הטיעון הנדיר שעכשיו הצגת, כי 99 אחוז מההפלות בימינו נעשות מתוך עוולה מוסרית חמורה, ללא שום הצדקה?"

כאן הסתבכו השואלים, מאחר ונסיונם להאחז במקרים יוצאים מן הכלל אינם יכולים להצדיק את הכלל, גם אילו היו צודקים.

אולם, כפי שראינו, התינוק אינו אשם במעשי הוריו. כפי שלא היינו מזלזלים בערך החיים של אדם ממזר בוגר, כך לא נזלזל בערך החיים של עובר מסכן שהגיע לעולם הזה בנסיבות גרועות או לא רצויות.

* * *

גם על העובר צריך לומר: ואהבת לרעך כמוך

טעות מדעית גדולה היא לחשוב כי העובר הוא רק "פוטנציאל לחיים"

רבים נוטים לחשוב על העובר כעל פוטנציאל-אנושי בלבד, אך שוכחים עובדה מדעית פשוטה:

הדנ"א של העובר הוא ייחודי, ואינו זהה לאף אדם אחר משבעה מיליארד האנשים שיש בכדור הארץ! זאת מפני שהעובר נרקם משילוב יחיד ומיוחד של דנ"א מתוך מיליוני קומבינציות ותתי-קומבינציות אפשריות אחרות. לכן הנו נושא בו דנ"א ייחודי שאינו זהה לאביו ולא לאמו, כי אם שילוב מיוחד משניהם.

חז"ל ידעו עובדה לפני אלפי שנים, וסיפרו שהאב והאם משתפים ביניהם תכונות ביצירת גוף התינוק (נידה דף לא, א).

פירוש הדבר כי מעת שנוצר עובר ברחם האם, התחיל תהליך טבעי בעולם, תהליך אשר סופו ביצירת אדם יחיד ומיוחד במינו. העובר איננו רק "פוטנציאל של חיים כלשהם", אלא אדם ספציפי מאוד-מאוד (ומבחינה גנטית צריך להוסיף עוד מיליוני פעם את המילה "מאוד") שנועד לחיות בעולמנו; אדם זה, ולא אף אדם אחר.

זאת חשוב להבין, כי בעובר מוכן כל העתיד להיות: נקבע מראש שהאדם יוולד עם גוף מסויים, עם פרצוף מסויים, עם תכונות נפש מסויימות מאוד: את יהודה, את שמעון, את לאה ואת שמחה...

פירוש הדבר שהפסקת התהליך של העובר מעת שהחל, היה מונע את הופעת האדם המסויים הזה שאנו מכירים. העובר אינו רק אפשרות מעורפלת ליצירת אדם, אלא מחוייב להופעת אדם מסויים מבחינה מדעית – כי נרקם כעובר בעל דנ"א ייחודי משלו.

זו הסיבה לכך שאין שני אנשים זהים, לא מבחינה גנטית ולא מבחינה נפשית. אמרו חז"ל: "הקב"ה טבע כל האדם בחותמו של האדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ד, ו).

לצורך העניין, חישבו על אדם כלשהו שאתם מכירים, אשר אומר לכם בלשון זו: "אני אוהב את חיי ושמח שאני כאן, ודאי לא תהיו מוכנים להרוג אותי עכשיו. אך האם לדעתכם היתה לאמי הזכות להפיל אותי מעת שהופעתי לראשונה בבטנה? כלומר - כאשר אני הופעתי בבטנה, אני ולא ילד אחר - האם הייתם מרשים לה להמית אותי בבטנה?"

הטעות היא לחשוב על העובר כעל קונספט, רעיון פוטנציאלי מעורפל, כאשר במציאות המדעית מדובר בתהליך הופעתו של אדם ייחודימאוד שיכולנו להכיר ולאהוב.

מתוך שבעה מיליארד אנשים שיש בעולם, כל אחד מאיתנו הוא ייחודי. אין שני אנשים זהים, לא בדנ"א שלהם, לא בפרצופיהם ובתכונות אופיים המדוייקות, בנימי הנפש העדינים, ברגשות המיוחדים לכל אדם.

אמרו חז"ל: "לפיכך נברא האדם יחידי. להגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה; ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל האדם בחותמו של האדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ד, ו).

מתוך הכרת ייחודיותו של כל אדם, מגיעה הכרה בערך חייו כעולם מלא. אמרו חז"ל: "כל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילוקיים עולם מלא" (במשנה, מסכת סנהדרין, ד, ה).

היות וכל אדם רואה את העולם אחרת, חווה את החיים בחוויה פרטית משל עצמו, עם רגשות ונסיונות המיוחדים רק לו כנשמה קדושה בגוף מסויים מאוד, הרי הוא כעולם שלם, שאינו זהה לאף עולם אחר.

שימו לב כיצד ההורים והקרובים יודעים לומר על הילד/ה, יש לו אף כמו לאביו, יש לה עיניים כמו לאמה, ודאי ירשת את התכונה הזו מאבא, גם אמך רגשית כמוך. אנו מזהים לא רק מראה חיצוני בתורשה, כי אם גם תכונות אופי של הורינו בעצמנו. כל התכונות הללו היו חייבות להופיע בנו בדיוק כפי שהופיעו - מרגע הגענו לעולם בתור עוברים.

אין אלו תכונות פוטנציאליות, אלא תכונות שכבר נקבעו מעת ההפרייה, והיו חייבות להופיע בנו בדיוק כפי שהופיעו, כי הן תכונות קבועות-מראש בגורל משמים ומדע שבארץ. מכאן נובעת אנושיות העובר, מן העובדה שנועד להיות אדם ספציפי, ולא רק אדם כללי.

אמרו מעתה: "כל עובר הוא עולם מלא"

כותב הרמב"ם בהלכות דעות פרק א':

"דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם... יש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס... ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח עד מאוד... ויש בין כל דעה ודעה הרחוקה ממנה בקצה האחר, דעות בינונייות זו רחוקה מזו.  וכל הדעות--יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו, לפי טבע גופו; ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם, במהרה יתר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בליבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה".

כיום המדע מכיר בכך שהתכונות הגופניות והנפשיות של כל אחד מאתנו נקבעו לראשונה עוד בבטן אמנו. האמת ניתנה להאמר, שכל אחד ואחת מאיתנו הופיעו לראשונה בבטן אמם, דווקא אנחנו. מכל עובר יכול להיוולד אך ורק אדם אחד מסויים, ומעת ההפרייה הוא עתיד להגיע לדמות זו בדיוק - בצורה ובאופי, כאשר הבחירה החופשית שלנו היא להיות צדיק או רשע עם הכלים (התכונות) שנתן לנו הקב"ה:

"מה תהא עליה - גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - אינו אומר" (נידה דף טז, ב).

לכן אמרו חז"ל על חומרת האיסור להפיל עובר: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך - איזהו אדם שהוא באדם, הוי אומר זה עובר שבמעי אמו" (סנהדרין דף נז, ב). העובר נקרא "אדם", היות וכבר ברחם הוא נקבע להיות אדם מסויים מאוד, ובו נשמה יחידה ומיוחדת.

מחלקת אמ"א למניעת הפלות של הידברות הצילה תינוקות יהודים רבים מאובדן, ומסייעת לנשים בהריון להתגבר על קשיים ולהציל את חיי ילדיהן. רצוי להירתם ולתרום למשימתם היקרה. לפרטים ולסיוע: 073-2221333

מחלקת אמ"א באתר הידברות - סיוע לנשים בהריון, לחצו כאן.