מפני גשם – פתחו מטריה

רק הרגע השמש זרחה, והנה גשם שוטף יורד ברחוב. מה עושים? לא נבהלים. פשוט פותחים מטרייה ומגנים.

מדוע כשיורד גשם של בעיות אנחנו כל כך נבהלים? אולי כי אומרים שצרות באות בצרורות.

אז אומרים...

כשההסתכלות של האדם היא: "הנה, כמו שידעתי, באה עלי הצרה הזו", לא פלא שהצרה הבאה אכן תגיע.

מכירים את זה שהבית בלגן, הסנדלים של בן ה-5 בדיוק נקרעו ואין סנדל אחר להניח על רגליו, הדבק נשפך על הרצפה בחדר וממשיך לטפטף מהשולחן, ובעוד אני מקטרת ויודעת בוודאות שזה לא הסוף – הביוב בבית עולה על גדותיו?

כמה דברים בשעה אחת? איך אפשר כך?

יש כאלה שנוטים לפתח מקרה קטן למשהו גדול ונורא. הילדים רבים? אוי, מי יודע מה עכשיו עוד יקרה. עוד רגע הקטן יבכה, הנה הוא קם מהשינה, עוד רגע הגדול יכה... כן, ידעתי, הכול צריך לקרות אצלי. כמו תמיד.

למה תמיד נגזר עלי לחיות בבלגן כזה? למה אני לא משתלטת אף  פעם? למה אני כזה לא יוצלח? למה נבראתי כזה?

אנחנו לא שמים לב שכל הדמיונות הנוספים שלנו טרם קרו. בינתיים ירד לו רק הגשם.

זו לא סופה

לא סערה

לא מבול.

גשם!

אם יורד גשם – פותחים מטריה. לא מתגוננים בחדר אטום. לא נכנסים למקלט.

מטריה!

הפחדים שלנו, הדמיונות שלנו, המחשבות שלנו, הם ההורסים הכי גדולים את חיינו.

בואו נסתכל למקרה בעיניים. מה קרה פה? הילדים רבים? ככה זה בכל הבתים הטובים.

בואו נפריד, נעשה מה שצריך ונמשיך הלאה.

קרו כמה מקרים יחד? עדיין זהו שלב הטפטופים. בואו נפתח את המטריה הפשוטה. נפתור כל בעיה בפני עצמה. אל נהפוך טפטוף לגשם זלעפות.

הדבר החכם ביותר הוא להכין את המטריה מבעוד מועד, אחרת הגשם יתחיל ויתפוס אותנו בלתי מוכנים. הכינו את המטריה, כי השמיים מעוננים, ונראה שיש סיכוי שהגשם הולך לרדת.

הכינו את המטריה, אבל קצת פרופורציה בחיים,  אל תכנסו ללחץ. רק נראה לפי העננים שזהו יום קודר, אבל הרמזים לפעמים משטים. בכל מקרה, אם יש מטריה, אז אין בעיה.

כמעט תמיד כשאנחנו מצליחים להתכונן מראש – הכול פשוט יותר ולא מפתיע.

הכינו את המטריה – את מטריית התפילה, את מטריית האמונה, את מטריית הסבלנות ואת מטריית ההודיה – הקדימו רפואה למכה, אל תחששו לבאות.

בשביל מה יש מטרייה ביד?

אל תחמיצו את הסדנה "מנוחה, תצילי אותי!". חובה להורים שרוצים שיפורים מול הילדים ובכלל. לפרטים הקליקו כאן.