"בטיפול נמרץ פנימי, כשאני נכנסת עם עלון הידברות – אנשים מתעוררים לחיים"

כשאני מתקשרת לאורלי אלישר, לראיין אותה על הפצת העלונים שהיא מבצעת במסירות, היא מפתיעה אותי עם יותר מסתם סיפור יפה על הפצה במקום מעניין. כשאני שואלת אותה איך הגיעה בכלל לתחום של הפצת העלונים, היא חוזרת 4 שנים אחורה, לימים שבהם עדיין לא שמרה תורה ומצוות כלל.

"אני בעלת תשובה ארבע שנים", היא מספרת לי בשטף. "לפני ארבע שנים גרתי בלונדון, וכל הנושא של הדת והתורה בכלל לא היה לי בתודעה. כן הייתי קרובה לקב"ה, הייתי רוחנית מאד ודברתי איתו, אבל לא קשרתי את הרוחניות הזו לתורה. יותר מזה: היה לי רצון להתקרב יותר לה', ואפילו ידעתי שאני רוצה להתקרב אליו דרך היהדות – ולא דרך שום דת או כת, אבל באותה תקופה עדיין לא הבנתי ש'דרך היהדות' זה אומר קיום מצוות.

"אחרי כמה שנים של מגורים בלונדון, נבטה אצלי תחושה חזקה של רצון לחזור לישראל. החלטתי להגיע לארץ לתקופה קצרה, ולבדוק את האפשרות של חזרה לארץ למגורים קבועים. וכך עשיתי. הגעתי לשבועיים. השבוע הראשון התנהל כמו שתכננתי, אבל בשבוע השני, באחד הלילות, הופיעה לי בחלום אמא שלי, שנפטרה לפני 20 שנה. בחלום, קבלתי שיחת טלפון מאחי, שאמר לי 'יש לך שיחה מאמא'. לקחתי את הטלפון, ושמעתי את אמי צורחת עלי: 'איפה את?! איפה את???'. זה הרעיד לי את הנשמה. התעוררתי מהחלום בבהלה נוראית. הלב שלי דפק במשך שעה וחצי, ולא הצלחתי לחזור לישון.

"רק אחרי שעתיים נרדמתי שוב. אבל לא לזמן רב... כי פתאום – אבא שלי הופיע בחלום! בחלומי הוא לקח אותי לבית הכנסת, ונתן לי מידע מסוים לגבי אחי. לא אפרט, רק אומר שלא הבנתי את המידע הזה בזמן החלום, ורק מאוחר יותר הבנתי אותו בדיעבד".

לאורלי מספר אחים שזכו להיות בעלי תשובה. לאחר שהתעוררה מבוהלת גם מן החלום השני, וניסתה ללא הצלחה להתאושש ולתפקד במשך מספר ימים, היא נסעה, זמן קצר לפני המועד המתוכנן של חזרתה ללונדון, לאחד מאחיה. כשסיפרה את הסיפור היתה לאחיה הצעה מעניינת: "אולי תתחילי לשמור שבת?".

"שאלתי אותו איך זה קשור לנושא, והתחלנו לדבר. השיחה נמשכה כל הלילה. אחי התחיל לחבר אותי לתיקון הכללי ולשיחות של רבי נחמן מברסלב, ובאופן כללי לתורה ולמצוות. כששוחחנו, הבנתי שאני אכן רוצה להתחיל לשמור שבת. אך הטיסה שלי בחזרה ללונדון תוכננה ל... שבת. חשבתי לעצמי שזה לא נורא. אטוס הביתה, והחל מהשבת הבאה אתחיל לשמור שבת".

אחיה של אורלי נתן לה בשיחתם ספר שיחות של רבי נחמן מברסלב, אך הודיע לה שאת הספר היא לא לוקחת למטוס. שהספר לא יטוס בשבת. אורלי ניסתה להתווכח, אך לבסוף אכן השאירה את הספר אצל אחיה.

"בליל שבת, ב-2 בלילה, הגיעה מונית לקחת אותי לשדה התעופה. כשנכנסתי למונית, הופתעתי לשמוע את נהג המונית אומר לי: 'כל היום רציתי לבטל את הנסיעה הזו'.

"'למה?', שאלתי, מופתעת, ולתדהמתי הוא ענה: 'כי אני רוצה להפסיק לנסוע בשבת!'.

"וכאילו שהסימן הזה לא היה מובהק מספיק, הרמתי את ראשי, ועל הדשבורד של המונית היה מונח... ספר השיחות של רבי נחמן מברסלב, אותו ספר שלא לקחתי איתי, כדי שלא יטוס בשבת...

"זו היתה ממש השגחה פרטית. לא היה ספק מבחינתי, אחרי החלום והאירועים שהגיעו בעקבותיו, שהפרשנות של אחי היתה נכונה. אני צריכה להפסיק לנסוע בשבת".

אורלי מספרת בבושה קלה שלמרות הכל היא עלתה למטוס באותה שבת. "טסתי ללונדון, ולאורך כל הטיסה רק בכיתי. לא הפסקתי לבכות. זו גם היתה טיסת קונקשן, עם עצירת ביניים, כך שהיא היתה ארוכה יותר מהרגיל – וכל הזמן בכיתי, על זה שאני נוסעת בשבת. השבת הזו היתה נקודת מפנה עבורי. ממש נפתחו כל השערים, כל פנימיות הלב.

"הגעתי ללונדון, ובשתי השבתות האחרות לא נסעתי. נשארתי בבית כל היום. כשדברתי עם אחי תהיתי באוזניו אם זה מספיק. רק לא לנסוע? לא צריך עוד משהו? הוא אמר לי שיש להתקדם בהדרגה. בדיעבד, זו היתה עצה חכמה, שעזרה לי להתחזק הלאה.

בשבת השלישית פתאום חשבתי לעצמי: 'תנסי לנסוע. תראי מה יקרה'. החלטתי לעלות לאוטובוס. אבל מיד כשהאוטובוס התחיל לנסוע שמעתי בתוכי מין צעקה – 'לאאאאא!'. ירדתי מיד, ובאותו רגע הבנתי שזהו, אני שומרת שבת. תוך חודש בלבד כבר חזרתי לגור בישראל, והתחלתי גם לקום בשבתות וללכת לבית כנסת".

"מאותו רגע לא ראיתי יותר טלוויזיה"

השלב הבא בדרכה של אורלי אל היהדות היה, כמובן, המפגש עם הידברות. יום אחד, בעודה מדפדפת בין ערוצי הטלוויזיה, היא נתקלה בהרצאה של הרב זמיר כהן. "מאותו רגע פשוט לא ראיתי יותר טלוויזיה. מאז ועד היום, 4 שנים, פשוט נצמדתי להידברות, וזה הדבר היחיד שאני רואה. תוך שנה מאותו יום התחזקתי מאד. כבר לא לבשתי מכנסיים, הלכתי לגמרי בצניעות, החלפתי את כל הבגדים בארון. הידברות נשארה צמודה אלי". היא המשיכה לצפות בהרצאות בערוץ ובאתר, והיא מציינת את הרב ברוך רוזנבלום, הרב אליהו עמר, הרב יצחק פנגר ועוד רבים שהרצאותיהם חזקו אותה אז, וממשיכות לחזק אותה גם היום.

זה היה השלב שבו החלה אורלי להפיץ את עלוני הידברות. "ראיתי שאפשר לתרום להידברות, לפעמים לקנות דברים עבור הארגון, והתחלתי לתרום ולתת כל מה שיכולתי. אחרי שנה וחצי בתשובה, עברתי לבני ברק. את הטלוויזיה לא לקחתי איתי, כמובן. התחברתי לאתר הידברות ולאפליקציה, ובמקביל – ביקשתי להתנדב בהידברות. התנדבתי במספר מחלקות, והתמקמתי במחלקת טהרה. אך בשלב מסוים הנסיעה להידברות אחרי שעות העבודה שלי נעשתה קשה מדי עבורי, וחיפשתי דרך אחרת לתרום לזיכוי הרבים. בעצמי חיפשתי בכל שבוע את עלון הידברות, וראיתי מסביבי שעוד אנשים מחפשים אותו, שממש יש צמא אליו. ואז ראיתי פרסום באתר, שמספר שאפשר להפיץ את העלונים. החלטתי לנסות. פניתי להידברות וקבלתי חודש חינם של הפצת העלון. כשהחבילה הראשונה הגיעה, התחלתי לחשוב איפה אני יכולה להפיץ את העלונים. הנחתי כמה עלונים ב'איצקוביץ', בית הכנסת המפורסם במרכז העיר, והם כמובן 'נחטפו' מיד. ואז חשבתי על רעיון אחר: בית החולים מעייני הישועה".

אורלי המשיכה להפיץ את העלונים גם לאחר החודש הראשון, והפכה למפיצה הקבועה בבית החולים מעייני הישועה.

"בהתחלה לא הכרתי בכלל את בית החולים. פשוט נכנסתי למיון, והתחלתי לחלק. במיון יש אנשים שקשה להם מאד – כל מיני חולים ופצועים שממתינים לטיפול. עברתי ממיטה למיטה והצעתי את העלון לכבוד שבת. כולם – כולם! הגיבו בשמחה ובהתלהבות. גם האחיות במיון שמחו ובקשו לקבל. אחרי המיון עברתי למחלקת יולדות, ונתתי גם ליולדות וגם לאחיות שבצוות. נשארתי לחלק במחלקות האלה באופן קבוע, בכל שבוע. במחלקת יולדות יש אחות אחת שמבקשת ממני – גם אם אני לא נמצאת, תשאירי לי עלון בתא. לא תמיד היא נמצאת במשמרות כשאני מגיעה, אבל הילדים שלה, כך היא מספרת לי, מחכים לעלון בכיליון עיניים בכל שבוע.

"זה מדהים לראות – אני עוברת חדר-חדר ומיעה את העלון, וההיענות מדהימה. כולן שמחות ומחייכות, אין מי שמקבל את העלון ולא מחייך. האמת היא שזה לא פלא – זה עלון מגוון ומעניין, כל מילה כתובה היטב, לא מפתיע שאנשים מתלהבים.

"מיולדות עברתי גם למחלקה הפנימית, לטיפול נמרץ פנימי. זו מחלקה מאד לא פשוטה, ואני רואה איך כשאני מגיעה – אנשים פשוט מתעוררים לחיים. בשבועות האחרונים אני פוגשת שם בחור צעיר שמאושפז כבר הרבה זמן, והוא ממש מחכה לי שאגיע ואתן לו את העלון".

לפני מספר שבועות נסעה אורלי לשבת לצפת. "המון אנשים מהצוות של בית החולים אמרו לי אחר כך שחיפשו אותי ממש, ולא הבינו לאן נעלמתי... בינתיים חילקתי את העלון בצפת. פשוט עמדתי ברחוב עם חבילה של עלונים, וחילקתי לכל מי שעבר. מהר מאד כבר לא נשאר כלום. אנשים צמאים לעלון הזה, ובכלל – למה שהידברות נותנת. זו מתנה גדולה".

שנה חדשה, התחלות חדשות – וזה הזמן להצטרף להפצת עלון הידברות! לפרטים חייגו 073-2221388 או השאירו פרטים כאן