יש לך שאלה? המומחיות שלנו כאן עבורך

יש לנו בעיה עם בתנו בת ה-17. היא אוכלת בצורה מוגזמת, בכמויות גדולות מאד, ואח"כ מקיאה את כל מה שאכלה. שום דברי מוסר לא מתקבלים על לבה בעניין, והיא ממשיכה בתופעה הזו בכל יום מחדש. מה ניתן לעשות במקרה כזה?

את מתארת הפרעת אכילה נפוצה בגיל ההתבגרות (בעיקר אצל בנות), הנקראת "בולימיה", ואשר מאופיינת באכילה מופרזת ובהקאות חוזרות (בדומה לאנורקסיה).

התופעה מצביעה על חסכים רגשיים ותסכול, אותם מנסה החולה למלא באמצעות האוכל הרב.

תחושת הסלידה העצמית שבאה לאחר האוכל מביאה להקאות חוזרות.

יש צורך לטפל בבעיה בהיבטים רפואיים ופסיכולוגיים בעזרתם של אנשי מקצוע אשר עוסקים בתחום של הפרעות אכילה, על מנת להחזיר את החולה למצב של אכילה נורמאלית ובריאה.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

אני מבקשת לשאול דבר שמפריע לי מאד: הבן שלי, בן ה-6, לא מוכן לקבל נשיקות ממני. הוא "מנגב" את הנשיקה לאחר שאני מנשקת אותו ומבקש שלא אנשק. האם להפסיק לנשק אותו, אף על פי שאני כל כך אוהבת אותו? ולמה הוא עושה לי את זה?

כולנו מכירים ילדים כאלה, ש"מוחקים" את הנשיקה. לפעמים אלו ילדים שסובלים מרגישות למגע. שימי לב שילדים כאלה לא יאהבו להתלכלך ולהתפלש בחול ובים, הם לא יאהבו להתלכלך מאוכל שהם אוכלים, וכן הלאה. לעתים ילדים כאלה זקוקים לריפוי בעיסוק, שבאמצעותו מתרגלים למגע.

ישנם ילדים שנרתעים מנשיקה של הורה, כי הם מתביישים מכך שהוא עושה זאת לפני חבריהם. בגיל זה ילדים רבים מתביישים מחברים, וחוששים שיצחקו עליהם. אם תקפידי לנשק אותו כשהוא לא במחיצת חברים – ייתכן שהוא יקבל את זה בשמחה.

ילדים רבים אינם אוהבים את הרוק של הנישוק, הם מעדיפים חיבוק הורי. אז קבלי, את זה וחבקי אותו במקום לנשק.

על כל דבר מסוג זה אני ממליצה לשוחח עם הילד ולקבל את בקשתו. אמרי לו: "חמוד שלי, אני כל כך אוהבת אותך, מרגישה שאני רוצה כל כך לנשק אותך ואני רואה שאתה נרתע. אולי כדאי שתסביר לי למה זה לא נעים לך, ואיך אתה רוצה שאעביר לך את האהבה שלי אליך?".

תתפלאי, אבל משיחות מסוג זה כבר התגלו במקרים מסוימים דברים לא נעימים על הילד, דברים שקרו בגן או בבית הספר, ועד לרגע זה של פתיחות – הילד לא סיפר, כך שמדובר בשיחה חשובה מכל הבחינות.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אני חודשיים אחרי לידה, וכבר עשרה ימים שאני מתקשה מאד להירדם, ומתעוררת מוקדם בבוקר עם הרגשה לא טובה. אני גם מרגישה חוסר כח לטפל בתינוק. האם זהו מצב רגיל או דורש טיפול?

יולדת יקרה וחביבה, יולדות רבות מרגישות אחרי לידה סימפטומים מסוימים שמראים על חולשה טבעית של מערכת העצבים בלידה, כמו חולשה הבאה לידי ביטוי בקושי להירדם ולעיתים אף בנטייה לבכי. סימפטומים אלו אמורים לחלוף בדרך כלל כ-3 שבועות אחרי הלידה. אם הם ממשיכים, ונוספת אליהם גם הרגשה לא טובה, כגון: עצבות, קושי לטפל בתינוק, מחשבות של ירידת ערך עצמי, קושי כללי לתפקד ולעיתים אף חוסר תיאבון – כדאי מאד לפנות בהקדם לאבחון מקצועי אצל פסיכולוגית, כדי לבדוק אם לא מתפתח דיכאון אחרי לידה. חשוב שתדעי שאבחון מוקדם בדרך כלל מביא לטיפול יעיל וממוקד, ויעזור לך לחזור לעצמך. לעיתים הפסיכולוגית תוכל לעזור לך לחזור לעצמך ע"י שיחות שיעזרו לך להבין את הקושי וליצור סדר יום מותאם למצב החדש ולחזק את ביטחונך העצמי.

לעיתים יש צורך בשילוב של טיפול תרופתי קל, שמחזק את מערכת העצבים.

כל הכבוד לך על הערנות והמודעות לקושי - נכס חשוב מאד בדרך לשינוי החיובי.

(יפה בלומנטל (MA), מנהלת מכון "פעימות" לטיפול רגשי)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות