חוסר מחמאות, משחקי מחשב ושיעורי בית

בעלי הוא בעל טוב, הוא עוזר לי הרבה מאוד בבית. חברות שלי אומרות שהבעל שלהן לא עושה אפילו חצי ממה שהוא עושה. אבל יש לי בעיה אתו, הוא לא יודע לומר לי מילה טובה. בעלים אחרים יודעים להחמיא, לפרגן, לחייך לאישה – והוא לא יודע לעשות את זה. אני לא אומרת לו, כי אני שומרת על כבודו. לעומת זאת, אני מרגישה שכשהוא לידי אני תמיד מרוגזת.

שימי לב, בשאלתך ניכרת התנהגותך כלפי בעלך. את ביקורתית מאד, ולא רק ביקורתית אלא גם עורכת השוואות. אני שמה לב שאת כל הזמן רוצה לדעת שבעלך עושה מה שצריך, מה שכולם עושים, שיחייך כמו הבעל של... שיאמר את המילה הטובה שאמר בעלה של.... ושייראה כמו האחרים. אף אחד לא אוהב שרוצים שיהיה כמו מישהו אחר.

בנוסף לכך, אני שומעת מדבריך שאת מכבדת מאוד את בעלך ואכפתית כלפי הרגשתו.

אני חושבת שבתור אישה נפלאה ואכפתית בוודאי תביני שהשוואה כזו רק מבזה את הבעל. את כבר מבינה זאת, ולכן לא אומרת לו את הדבר.

מה כן תוכלי לעשות?

תוכלי לשוחח אתו, בלא להשוות אותו למישהו אחר. להפך, תוכלי לומר לו: "אינני יודעת איך נוהגים גברים אחרים, רק האישה שלהם יכולה לדעת זאת בדיוק, אבל אני אשמח אם תוכל... לי יהיה טוב אם... אודה לך מאוד אם תצליח לומר מדי פעם ש...".

אם תשימי בצד את היותך משווה ומבקרת ותדברי אתו בהבנה ובכבוד, אני מאמינה שמהר מאוד דברים ינותבו לצד הנכון.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

כידוע, משחקי מחשב יכולים להעסיק ילדים קטנים במשך שעות רבות. אך לאחרונה שמענו שזה לא טוב למח ויכול ליצור בעיות בקשב. האם זה נכון, או עוד מיתוס?

החשיפה המרובה מידי למדיה, משחקי וידאו ומחשבים מאופיינת בהצפה של גירויים ויזואליים בלתי פוסקים ומהירים מאד, ומשפיעה על המערכות המוחיות הקשורות לסריקה ומעבר בין הגירויים, על חשבונן של המערכות הממקדות את הקשב.

המח מתפתח במהירות רבה במהלך שנות החיים הראשונות. חשיפה לגירויים סביבתיים משפיעה על כמות הקשרים העצביים במח וצפיפותם. אופיו ותדירותו של הגירוי החושי הראייתי או השמיעתי, המהווה את סביבתו של הילד הצעיר, משפיע על התפתחות מוחו. המוח "לומד" להתמודד עם הסביבה, תוך פיתוח אמצעים מיטביים, מבחינתו, לסריקה, ארגון והבנייה של הקלט החושי המגיע  מהסביבה. הקושי הוא במעבר מהסביבה עשירת הגירויים מהמסך הצבעוני, המהיר והמסחרר, אל מערכות ממוסדות של למידה בספר, מחברת, מורה ולוח, וביצוע מטלות, עבודות ושיעורי בית הדורשים ריכוז בחומר (שגם משעמם יחסית למסך), שם יכול להיווצר חוסר התאמה בין הדרישות מהמערכות המוחיות הקשורות לקשב לבין אופי התפקוד שהתעצב, בינתיים, במוח.

אי לכך, בהתאמה מוחלטת, חוקרים מצאו קשר ישיר בין מספר רב של שעות צפייה יומיות במסך מחשב וכד', לבין התפתחותה של הפרעת קשב וריכוז במשך החיים.

(קרן אהרן, מאבחנת דידקטית, מאמנת רגשית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

בננו מתנגד לחזור על הנלמד ולהכין שיעורי בית, גם כשאנו מציעים לו עזרה. בביה"ס הוא מצליח בקלות במשימות דומות, והציונים שלו סבירים. מה אפשר לעשות?

הורים יקרים, אם בנכם מתנגד לבצע שיעורי בית ולחזור על הנלמד אך בכיתה מתפקד כראוי, כדאי לבדוק את הנתונים הסביבתיים שקשורים לזמן, למקום ולאנשים. שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם יש לו סביבה נעימה ונטולת הפרעות להכנת שיעורי הבית? (חדר שקט ומסודר, שולחן וכיסא וכדו'). האם ישנם גירויים מסקרנים יותר בזמן זה? (לדוגמה: כולם יורדים לגינה, יש חברים בבית, יש משחק מעניין במיוחד). האם השעה שעליו להכין שיעורי בית היא שעה שהוא מרוכז בה? (שעת אחה"צ מוקדמת עדיפה כמובן). האם יש לו קשיים לימודיים או מוטוריים המקשים עליו לבצע ש.ב.? (אם כן, חשוב לטפל בהם). יתכן גם שהכנת שיעורי הבית או חזרה על הנלמד הן משימות מלחיצות אצלכם בבית. שימו לב האם קיים לחץ שלכם ממנו ולחץ שלו מכישלון סביב נושא זה? במקרה כזה אני ממליצה שלזמן מה מישהו אחר יקח את האחריות על הכנת שיעורי בית (דודה / נערה שתסייע לו בתשלום / מורה פרטי/ת וכדו'). אם אתם חשים לחץ רב סביב נושא זה אני ממליצה לכם לקבל ייעוץ כיצד להרפות, כדי שנושא זה לא יהפוך למאבק ביניכם לבינו.

(אודי קוזין, מאבחנת דידקטית, עו"ס: מטפלת רגשית, מנהלת מכון כישורים, מרצה ומדריכת מורים)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות