שיפור מצב הרוח בבית

אני נשוי באושר, ברוך ה', ויש לנו 3 ילדים, כולם קטנים. הדבר שמפריע לי, זה שכאשר אני חוזר מהעבודה והכולל בלילה – אשתי מקבלת אותי בכעס. בעצם לא עשיתי שום דבר רע, אבל היא עובדת קשה כל היום, ואני חושש שהיא מקנאת בי שאני יוצא מהבית ועושה מה שאני אוהב. מה אני יכול לעשות במקרה זה?

אתה צודק בשאלתך. קורה פעמים רבות שהאישה שנשארת בבית מרגישה גלמודה משך שעות רבות. היא משתדלת ועושה למען הבית (מי יותר ומי פחות), וחיה בתחושה שהבעל עושה חיים.

אני מציעה לך לעשות שני דברים הקשורים זה לזה.

הקפד לצאת עם אשתך בכל יום, לאחר השכבת הקטנים, להליכה רגלית של רבע שעה. בזמן זה, גם אם קשה לך לעשות זאת לאחר יום עבודה, דבר אתה, ספר לה מה עבר עליך, הקשב לכל מילה שהיא מספרת, ותראה במשך הזמן שגם לך זה יגרום לנעימות.

בנוסף לכך, מצא זמן לצאת עם אשתך ליציאה ארוכה יותר פעם בשבוע. לבית קפה קרוב, או אפילו למסעדה שמתאימה לכיסך. שם, פתח את הנושא הזה. דבר אתה על כך שאתה מבין שבוודאי קשה לה, אתה אפילו חושב אם תוכל לעזור ואיך. הזכר לה שאתה יוצא מתוך צורך. בעצם, היית שמח להישאר ולעזור לה בכל, אבל...

ההרגל הזה של היציאה המשותפת יועיל לשניכם, ובשעה  שיהיה קשה לך ותעשה זאת ללא כוח – תחשוב איזה חוזק תיתן לחיי הזוגיות שלכם בהתמדה שכזו והמחשבה על כך תעורר אותך ואת כוחך. 

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

מאז לידת בננו השני, בננו בין השנתיים וחצי מרבה להציק לו. כל ניסיונותינו לדבר איתו שזה מכאיב לתינוק ולא מתנהגים כך רק החמירו את המצב, ונתנו לו חשק להמשיך בכך. מה עוד ניתן לעשות?

על מנת ליצור "אחוות אחים" בצורה נכונה ובריאה, ראשית כל יש להסיר את מוקש הקנאה והתחרותיות בין האחים, וזאת באמצעות נתינת מקום מוגדר בבית לכל ילד על פי מיקומו במשפחה.

כאשר הילד יודע ומרגיש כי יש לו מקום יציב כאח גדול, ומקום זה אינו נתפס על ידי אחיו הקטן ממנו, ממילא אין תחרות, והוא אינו מרגיש צורך להביע עליונות על אחיו באמצעות הצקות.

לכן, חשוב לשתף את האח הגדול בטיפול בתינוק, ולהדגיש לו עד כמה הוא גדול ומסייע לאחיו הקטן. כך מלבד ביסוס מקומו במשפחה כאח גדול, דואג ועוזר, הוא מקבל תשומת לב חיובית בעקבות עזרתו (בניגוד לתשומת הלב השלילית שקיבל עד עתה בהצקותיו, דבר שגרם לו להגביר ולהחמיר אותם, מתוך מטרה לא מודעת למשוך את תשומת לב הוריו).

כמו כן, חשוב לתת לילד זמן איכות כשהוא לבד עם הוריו, וזאת על מנת לבסס אצלו את ההרגשה כי אחיו לא בא על חשבונו, בעיקר במקרה שבו הגדול היה בן יחיד עד הולדת אחיו הקטן, והתרגל שאבא ואמא הם רק שלו.

(שושי שרגא, מומחית לגיל הרך, מנחת הורים ובעלת תואר ראשון (B.A.) לגיל הרך)

* * *

אני בת 25, ומפחדת מאד לעלות במעלית. כשהייתי בת 14 נתקעתי במעלית, לקח חצי שעה עד שחילצו אותי, ואני כבר דמיינתי שאני נחנקת מחוסר אויר. מאז אותו מקרה אני לא מעזה לעלות במעלית. הדבר מקשה עלי מאד בחיים. אשמח אם תעזרי לי.

הפחד שלך ממעליות נקרא בשפה מקצועית - פוביה. הפחד התחיל מחוויה מפחידה שהיתה נראית לך בשעתו כמסוכנת ביותר – חששת מחנק.

הלחץ הפנימי גרם לך ל-3 עיוותים בתפיסה, שמלווים אותך עד היום:

הכללה – הכללת כאילו כל עליה במעלית מסוכנת, אף שמצב כזה קורה לעיתים רחוקות ואינו מסוכן.

השמטה – השמטת את כל הפעמים שאת ואחרים עליתם במעלית והכל היה בסדר.

עיוות – כל כניסה למעלית נראית לך מסוכנת, כאשר המציאות מוכיחה שבד"כ עליה במעלית אינה מסוכנת כלל.

כדי לשנות את עיוותי התפיסה יש לעשות חשיפה הדרגתית בשלבים, מהקל אל הכבד, של התקרבות למעלית. להתחיל בצעד קטן, הכי פחות מפחיד, ולהתקדם לעליה במעלית ללא פחד.

נסי לפני כל שלב לדמיין את המהלך, ורק כאשר את מרגישה רגועה יותר – נסי לבצע אותו ואח"כ התקדמי לשלב הבא.

לדוגמא: שלב ראשון – עמידה ליד המעלית, שלב שני – כניסה למעלית ויציאה ממנה, וכן הלאה.

כמובן, את ורק את תחליטי מהם השלבים המתאימים לך.

במידה ואת מרגישה שקשה לך לעשות את התהליך לבד, נסי להיעזר באדם קרוב, ואם בכל אופן אינך מצליחה להתגבר על הפחד, ניתן לפנות לאיש מקצוע שיוכל לעזור לך להתקדם בתהליך.

(יפה בלומנטל (MA), מנהלת מכון "פעימות" לטיפול רגשי)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות