לא מפנקים, מלמדים

אני עובדת בכירה במשרד רואי חשבון, אך עם לידת הילדים וגידולם, אני חשה קונפליקט משמעותי בין העבודה לחיי המשפחה. שעות העבודה הן רבות ומתישות, ואין לי פנאי רגשי ופיזי להעניק לילדי את האמא שמגיעה להם. מה כדאי לי לעשות? 

הדילמה שלך מעסיקה נשים רבות במצבך. בדור שלנו, נראה טבעי ביותר לעשות את השילוב הזה בין קריירה לגידול ילדים, אך בעיני, כל אישה שמצליחה לתפקד בשתי החזיתות (וזו אכן מלחמה...) ראויה להערצה נלהבת! האם את מעריכה את עצמך? האם את נותנת לעצמך פידבק חיובי?

קריטי להזין את עצמך ממקורות רבים: רגשיים, רוחניים ופיזיים. לשמוע שיעורי חיזוק ולצאת לערבים אומנותיים, לקבל תמיכה רגשית מסביבתך – זה לא לוקסוס, ולדאוג לתזונה בריאה ושעות שינה מספקות. עזרה בבית עם הניקיון והכביסות היא אופציה שכדאי לך לשקול.

רבקי, אמא ועובדת במשרה מלאה, סיפרה לי כי היא מרגישה שהפכה למכונת כביסה מהלכת. החלטתי להוציא ממנה את הפתרון שמתאים למצב שלה (ולכל אחת מתאים פתרון אחר). שאלתי אותה ישירות: נו, אז מה את מציעה? פתאום היא נזכרה שבעבר היתה נערה שעזרה לה לקפל, למיין ולגהץ את הבגדים. היה לה קל יותר. מאז בכל פעם שעברה ליד ערימת הכביסה – נשאה תפילה חרישית למציאת בחורה מתאימה. תוך שבועיים פנו אליה ממדרשיה סמוכה, בהצעה לשלוח לה את אחת הסטודנטיות לעזרה וסיוע. תפילה מחוללת נפלאות, השתמשי בה.

(מרים קטנוב, מאמנת אישית-עסקית ומרצה בכירה)

* * *

בנותי, בנות 4 ו-6 רגילות שאני מלבישה אותן כל בוקר, וכן במשך היום אני עושה הכל בשבילן, אוספת משחקים, מאכילה מכניסה לאמבטיה וכו'. האם זה נכון? איך אדע מה אפשר לבקש מהן?

אמא יקרה, אנו כהורים אוהבים מאד את ילדינו ורוצים שיהיה להם טוב ושיחושו אהובים. כשהם נולדים חסרי ישע אנו מתגייסים לעשות כל שנדרש למענם. לשמחתנו, הם גדלים.

קורה שלא שמים לב ומסיבות שונות ומגוונות, ממשיכים לשרתם גם כשאינם זקוקים לכך.

כלומר – ברגע שהילד גדל ויכול ללכת, אנו מאפשרים לו, ולא ממשיכים להחזיק אותו בידיים. כמובן לא מדובר על ההתחלה או במצבים שעשינו הליכה ממושכת והוא התעייף. לא יעלה על הדעת שילד בן 3 יבקש שייקחו אותו כל הזמן על הידיים.

כשילד רוצה להכניס אוכל עם כפית לפה, אנו מאפשרים לו ומלמדים אותו איך ומתי ולא ממשיכים להאכיל אותו.

ילד בן 3 בלי בעיות מיוחדות אמור להתלבש לבד, לאכול לבד, להתפשט למקלחת לבדו ולאסוף משחקים.

העיקרון הוא שכל פעולה אשר הילד מסוגל לעשות בעצמו ואנו עושים במקומו – היא שירות מיותר ומזיק!

אנחנו נכנסות להגדרה של פינוק. חלק מההשלכות הן שהילד הופך לתלותי, לא חברותי (קשה לו לחלוק) ובשלב מאוחר יותר למריר ודורש כמובן מאליו שישרתו אותו.

לטובת הדימוי העצמי, הביטחון, תחושת הערך העצמי – נלמד, נדריך ונאפשר לילדינו עצמאות ללא חשש.

(ציונה תמים, יועצת הורות ומשפחה, "שבילים בשבילך")

* * *

יש לי בכל בוקר מלחמות על בגדים עם בתי בת ה-5. היא אף פעם אינה מרוצה והולכת לגן בוכה. מה לעשות?

כמה הצעות ייעול כדי למנוע את "מלחמות הבוקר":

1. מראש, שבי ביחד לשיחה עם הילדה שלך ותחליטו ביחד מהם בגדי שבת, מה של חול, מה של קיץ מה של חורף... (כמובן את תנהלי את השיחה ובחכמה תנתבי שבסוף הדברים יהיו מוסכמים, מוחלטים וברורים, ללא ספקות).

2. בגדים שאת יודעת שבתך לא אוהבת, גם אם זה עלה הרבה או קיבלתם במתנה – תוציאי מהארון. זה לא שווה את הכעסים והמלחמות אתה, וכך תראי לה שאת מתחשבת בה.

3. אל תחכי לבוקר כדי להחליט מה לובשים היום! תוציאו ביחד את הבגדים בלילה ובכך תחסכי הרבה עגמות נפש ועימותים מיותרים, והבוקר יהיה יותר רגוע.

4. אם זה לא ממש חשוב לך מה היא תלבש באותו יום, כדאי לוותר, אך בצורה כזו שאת נותנת את ההרגשה שהיא מחליטה ואת מסכימה, ולא שהיא מחליטה ואת נכנעת.

5. תחמיאי לה בכל פעם מחדש שהיא מתלבשת יפה ובזריזות, כשזה קורה.

6. מניסיוני כגננת, אם תוסיפי פתק לגננת שבתך התלבשה יפה וגם לבד – עשית לה את היום, ובפעם הבאה יהיה לה קל יותר לשתף פעולה.

7. אל תשכחי לספר לאבא וגם לסבא וסבתא איזו ילדה גדולה היא, ששומעת בקול אמא ומתלבשת בבוקר יפה ובשמחה.

8. פרסים באופן מפתיע (ולא כתגמול) לעידוד על התגברויות יועילו וימריצו אותה עוד יותר.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות