כשאבא לא רואה את הילדים

אנחנו נשואים באושר, ברוך ה'. מגדלים חמישה ילדים מקסימים. בעלי יוצא לעבודה מוקדם מאוד בבוקר, אחרי התפילה ואני נשארת לבדי עם הילדים. אני מכינה אותם ללימודים, מקבלת אותם בצהריים, מכינה אתם שיעורי בית. אני משכיבה אותם לישון ואז חוזר בעלי. יוצא שהוא לא רואה את הילדים בכלל כל היום. בעלי אומר שאין מה לעשות, אני לא עובדת בחוץ והוא כן. אני מרגישה שזה מוגזם. הוא לא חי את הילדים וממש לא קשור אליהם. האם זה הגיוני שאבא לא רואה את הילדים כל היום?

מאחר שחלוקת העבודה ביניכם, ככל הנראה, מקובלת על שניכם, עליכם לקבל גם את מה שנובע מאותה חלוקה. זה אומר שאם אבא עובד ושב מאוחר, הוא לא רואה את הילדים בשעות היום. מה לעשות? אדם אחד לא יכול לעשות הכול. ואם הוא עמל למחייתכם שעות כה רבות, גם אם היה מגיע קודם, ספק אם היה יכול לעזור ולעשות.

לעומת זאת, יש הרבה הזדמנויות שבהן אבא נמצא בבית. ברגע שהוא בבית – כדאי שיהיה קשור לילדים. למשל, בשבתות – שייקח אותם לבית הכנסת בנחת ובשמחה, בימי חגים – שינצל כל רגע בשביל לשבת אתם, להסביר להם מענייני החג וגם סתם לשחק אתם. אם אבא משקיע את זמנו בילדים כשהוא בבית – הוא ישלים בעזרת ה' את החסר. ואם חשבת לרגע שיהיה חסר משהו לילדים אז באופן הזה ממש ממש לא תחסר להם אהבת אב.

שוחחי על כך עם בעלך. הסבירי לו כמה חשוב שהילדים יחושו בהימצאו, ובעלך בוודאי יבין ויקפיד להתחבר לילדיו כמה שיותר, כשהוא נינוח, שקט ורגוע, וכך לא יוצר מצב שתוכלי לומר עליו שהוא  "ממש לא קשור אליהם!"

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

הבן שלי, בן 5 וחצי, הרבה מאד פעמים נלחץ מ"שטויות". כשהדלת של המעלית נפתחת – הוא נכנס לפאניקה שייסגר לפני שכולם ייכנסו. כשיש רעש חזק הוא נכנס ללחץ. לפעמים בערב הוא מפחד מה נאכל מחר.

חשוב לציין שהוא ילד חכם מאד, שבבית לא חסר דבר והכל תקין. הוא הבכור מתוך שלושה.

ראשית כדאי לברר, מה מלחיץ את הילד?

אם בבית אתם מדברים על רגשות ובאופן כללי יש פתיחות בין ההורים לילדים, אפשר לנסות בצורה חכמה ובעקיפין לשאול ולבדוק האם יש משהו שמציק לו וגורם לו להלחצה. לפעמים הילד בעצמו אינו מודע למשהו שמפריע לו, והשיחה יכולה להעלות את העניין למודעות – וזה עצמו מרגיע.

לפעמים יכול להיות מצב שיש משהו קבוע שמציק, בגן או בכיתה. כדאי להתעניין אצל הגננת או המורה ולוודא שהכל בסדר.

בד"כ ילדים לא מודעים לכך שהם לחוצים. הכל נעשה בתת מודע, כך שהילד לא מודע למה שקורה לו, וודאי שלא לתוצאות שהמצב מייצר אצלו.

את מתארת מצב בו בנך נלחץ גם מדברים קטנים, לכאורה, ולא כ"כ צפויים כגון שהמעלית תיסגר עליו, שלא יהיה אוכל מחר, פחד מרעשים. יכול להיות שקרה משהו טריוויאלי שהוא חווה בצורה לא פרופורציונאלית, שהפחיד אותו וגרם לו לתגובות מהסוג שאת מתארת. כדאי לנסות לשחזר.

חשוב מאד להקשיב לילד, להכיל את פחדיו מצד אחד, להגיד לו שזה בסדר לפחד, ומצד שני להזכיר שוב ושוב שזה לא באמת – זה דמיון. חשוב לא להיבהל ולא לדבר על הנושא יותר מידי, כדי שהילד לא ילחץ מכך.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)

* * *

בן זוגי הינו קצין בקרבי. כאשר עבר לתפקיד מסוכן יחסית, התחלתי להיכנס לחרדות, וכל הזמן אני חושבת על הנורא מכל, דבר שגורם להרס בזוגיות.

אשמח לשמוע דעה מקצועית מה ניתן לעשות בנושא, והאם הטיפול בחרדות זה רק אצל פסיכולוג או שיש אלטרנטיבה אחרת.

את נמצאת במצב מעיק מאד מאד.

הקושי לחיות עם אי הוודאות ועם הספקות מה ילד יום זהו קושי עצום.

לפי מה שכתבת, שזה פוגע לך בזוגיות, אני מבינה שאת מתקשרת הרבה לבן הזוג שלך לברר שהכל בסדר, וזה מטריד אותו.

אכן, לכולנו קשה לחשוב שהמוות יכול לארוב לנו או ליקירנו, אך לפי מה שתיארת – ההתעסקות הרבה עם המחשבות על הגרוע מכל היא זו שתוקעת אותך.

ע"כ אני ממליצה לך, דבר ראשון לא להיות במצב של שעמום יתר, כי אז יש הצפה של מחשבות מפחידות. כמו"כ, כשבאות לך מחשבות כאלה, נסי בכל הכח להתאפק ולא לבדוק ולוודא מה קורה (רק ברמה סבירה, כמו פעם ביום, אך לא יותר), כך שתתעסקי כמה שפחות עם המחשבות המעיקות. זאת מכיוון שחוץ מפגיעה באיכות החיים והתרבות של המחשבות הנ"ל, ואף פגיעה בבריאות – היות שמתח מתמיד פוגע במערכות גופניות שונות – לא משיגים כלום עם המחשבות הללו. כמו"כ כדאי לך לעשות הרפיות מידי יום, שגם הן עוזרות מאד להוריד חרדות, וכמובן, הכי חשוב לשאת תפילה לריבון העולמים שישמור עלינו תמיד ממרומים. בהצלחה רבה.

(רבקה פינקלשטיין, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מומחית לטיפולCBT  מערכתי)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות