לשתף או לא?

אני עקרת הבית בביתנו, ולכן ברור לי שעלי לתת את הפרסים וגם את העונשים. בכל זאת מפריע לי שאבא שלהם מגיע הביתה בלילה ונמצא אתם רק כמה דקות לפני שהם נרדמים. הוא לא צועק עליהם ולא מעניש, הוא לא מחנך אותם ולא מקפיד עליהם. יוצא שאני צריכה תמיד להיות הרעה והוא הטוב. איך אפשר לשנות את זה?

ראשית, לגבי הענשה, לא חייבים להעניש ילדים בשביל לחנך אותם. אני מעבירה הרצאות, שבהן אני מסבירה להורים איך לגדל ולחנך את הילדים בלי עונש, צעקות או מכות של חינוך. כן, זה אפשרי.

אבל את בוודאי מתכוונת לכך שכיוון שאת נמצאת אתם רוב היום, או כמעט כל היום את האוסרת ואת המתירה, את המחנכת ואת הצופה, את בעצם הכול בשביל הילדים, ובסופו של דבר הם נגדך – ולא רק שהם נגדך, הם גם בעד בעלך, שבעצם לדעתך לא עושה דבר.

אנחנו יכולים להיות אחראים רק על מה שאנחנו עושים לילדים שלנו, איננו יכולים לשלוט במעשיהם וגם לא ברגשותיהם ובמחשבותיהם.

את עושה היום את המוטל עליך, ובעזרת ה' תצליחי לגדל ילדים מצוינים. מה הם יחשבו עליך בעתיד? האם ידעו להעריך את מה שעשית עבורם? ימים יגידו.

לא תמיד ילדים אוהבים את מי שרך אליהם, לפעמים דווקא עמידה על הגבולות היא זו שגורמת לילדים להתחבר ולאהוב.

המצב בביתכם הוא כזה. התנחמי בכך שבעלך מגיע בלילה ומרגיע את הילדים. הלא את מעוניינת בכך שהם יהיו מאושרים, לא?

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

בשנה האחרונה נתגלתה אצל בתנו בת העשר מחלת האפילפסיה. היא מטופלת תרופתית, מאוזנת וחייה מתנהלים ללא שונות חברתית. בקבוצת תמיכה להורים מדובר נושא השיתוף, אך לנו וגם לילדה חשוב להסתיר את מחלתה, גם מהקרובים ביותר. אני תוהה האם השיתוף אכן כה חשוב, ואולי אנחנו שוגים בהחלטתנו, בעיקר בגלל הלחץ הקבוצתי לספר ולשתף ולא להסתיר.

נשמע כי אתם שלמים עם ההחלטה להסתיר את דבר המחלה בסוד, אך רק הלחץ החברתי מניע אותך לבדוק שוב את הבחירה.

אין כללים מובנים של נכון / לא נכון, מה ראוי / לא ראוי לספר, מה טוב יותר / פחות. לכל החלטה יש המחירים שהיא גובה, ותוצאותיה.

שבי עם עצמך ותבחני את הבחירה. התוצאה – דבר המחלה נשמר בסוד. המחירים שאת משלמת עבור ההחלטה – היעדר תמיכה משפחתית וסביבתית, עול של סודיות המוטל על כתפיכם וכתפי הילדה ושאר הדברים הנגזרים מן ההחלטה.

כך תוכלי לראות האם הבחירה מצדיקה את המחירים, כלומר האם אתם מוותרים על דברים שאולי יכולים להיות חשובים יותר מן התוצאה הסופית.

יתכן שתגלי כי שיתוף המשפחה הקרובה יביא עמו הקלה מבורכת בהרבה מן היעדר הידע.

כל אלה הינן בחירות האמורות להיות תואמות לכם. לכן מה שמתאים לשאר חברות הקבוצה לא בהכרח תואם לכם ולבתכם.

(אסתי בראון, עו"ס קלינית. מתמחה בטיפול בגישה הנרטיבית בנוער ובמבוגרים, וב-IPT)

* * *

בני לומד בכיתה א', והוא מתקשה בלמידה. מחנכת הכיתה פנתה אלי וביקשה שאקח את הילד, לפני אבחון קשיי הלמידה, לבדיקת ראייה. האם יש קשר בין לקות ראייה ללקות למידה? האם יש תסמינים נוספים שאוכל לשים לב אליהם בעניין קשיים בראייה של הילד הנוכחי ושל ילדי הנוספים במשפחה?

ילדים שיש להם לקות ראייה שאינה מאובחנת ומטופלת, ינהגו באופן הנראה כאילו הם סובלים מלקות למידה. הם עלולים להתקשות בקריאה, בחשבון ובהבנת הנקרא והנשמע, מבלי שלמעשה יסבלו בפועל מלקות למידה. על מנת למנוע בלבול באבחון במצב של לקות למידה, יש חשיבות גבוהה לשלילה קודמת של לקות ראייה. מעבר לכך, לתפקוד מערכת הראייה השלכות על איכות החיים של הילד.

בתור הורים או צוות הגננות / מורות, כדאי לשים לב ולחשוש ללקות בראייה כאשר הילד:

• מתיישב קרוב מידי למסך בו צופה.

• מתלונן על ראייה מטושטשת או כפולה.

• צובע תמונה מחוץ לקווי הציור.

• משפשף את עיניו לעיתים קרובות או חש תחושת עקצוץ או בעירה.

• הילד מצייר ציורים קטנים או גדולים מאוד.

• מגלה סימנים של חוסר ריכוז והקשבה.

• הילד מחזיק חפצים קרוב לעיניו בעת ההתבוננות בהם.

• נצפית פזילה באחת העיניים באופן קבוע או מידי פעם.

בכל מקרה, מומלצת פנייה לבדיקת עיניים מסודרת.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות