למה היא לא מתארגנת בזמן?

בתי בת 3. מאז שנולדה לה אחות קטנה, היא מפריעה, עוברת על חוקי הבית, מתחצפת ומגיבה בצרחות ובבכי לכל העמדת גבול. אני מודעת לכך שהיא רק מנסה לגרום לנו להתייחס ו"למשוך" אליה תשומת לב. מהרגע שהיא מתעוררת היא נשכבת על הרצפה בצרחות ולא מוכנה לעשות כלום. אנו נאלצים להלביש אותה ולהכין אותה בכוח לגן. איך משנים את דפוס ההתנהגות הזה?

קודם כל מזל טוב.

ולשאלתך: ברוב המקרים ילדים מגיבים יותר למה שאנחנו מרגישים, ופחות למה שאנחנו עושים.

למה אני מתכוונת?

על פניו אתם עושים בדיוק מה שצריך: הילדה לא משתפת פעולה עם סדרי הבית, אז מארגנים אותה גם בלי שיתוף הפעולה שלה.

א-מה-מה, אם תוך כדי אתם מרגישים המון כעס, או לחילופין המון רגשי אשמה, או גם זה וגם זה, אז הילדה החכמה מאוד שלכם מגיבה לרגשות האלה: היא מרגישה שהיא חזקה יותר ממכם, והיא יודעת שאם היא רק תדחוף עוד קצת (=תמשיך לסרב לשתף פעולה) – היא בסופו של דבר תקבל מה שהיא רוצה.

אז מה לעשות?

עבדו על הרגשות שלכם. רגש הוא תולדה של מחשבה ולכן, משנים קודם את מה שחושבים:

1.  הילדה שלכם לא מסכנה שנולדה לה אחות! נהפוך הוא: היא בת מזל – יש לה חברה לכל החיים!

2. אי אפשר לחסוך מהילדים שלנו כאב! נהפוך הוא: ילד שחוסכים ממנו כאב הופך נכה, ולכן אין לו כלים ומשאבים להתמודד עם החיים. אם ילד לא חווה את היכולות שלו להתגבר על קושי, הוא לא ידע שיש לו כוחות. הוא יגדל להיות תמיד תלוי באחרים שיתמודדו עבורו.

(סמדר פרגר, פסיכותרפיסטית, מתמחה ביחסים הורות ומשפחה ומנחת קבוצות מוסמכת)

* * *

אני בת 25 ויש לי חרדות שונות. אני חרדה, אני פוחדת ממים עמוקים ולכן פוחדת לשחות, פוחדת ממקומות סגורים כמו מעלית ועוד. החרדתיות שלי באה לידי ביטוי בזה שאני חרדה לבריאות של מקורבי ושלי, כל דבר קטן גורם לי לחשוב על הגרוע מכל. מה עושים עם החרדות האלה? הן מפריעות לי מאוד בחיים.

לפי מה שאת מספרת, עניינים שונים מאוד גורמים לך לחרדה, ולמעשה להימנעות מדברים רבים. כשנמנעים מפעילות מסוימת, זה בדרך כלל תורם לכך שהחרדה מתקבעת והופכת ל"עובדה". אחר כך כבר הרבה יותר קשה לפרוץ את המעגל. אפשר להבין שאת סובלת מהמצב, ושהיית רוצה להעלים את הפחדים. זה לרוב מחייב תהליך של טיפול, בעיקר כשמדובר בתחומים רבים ושונים. אין נוסחת קסם, אלא נכונות להתמודד עם הבעיות ולהעז (לדעתי, הפנייה שלך היא צעד ראשון בכיוון הזה). כדאי לשקול לפנות לטיפול CBT, ולא להשלים עם חיים מצומצמים ומדוללים. את צעירה מאוד, והרבה דברים יכולים להשתנות. בינתיים מומלץ לנסות כמה שפחות להימנע מדברים, ולנסות לקבל את זה שאפשר לעשות דברים גם כשרמת החרדה/ההתרגשות גבוהה.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית, פסיכותרפיסטית CBT)

* * *

אני אוהבת מאוד לעשות טובות לאנשים. אני פותחת בבית גמ"חים שונים, ושכנות יודעות תמיד שהן יכולות לבוא ולמצוא אצלי אזן קשבת. בעלי לא אוהב את הבלגן של הנכנסים ויוצאים, את הדלת שלא נסגרת, ובכלל לא מוצא את עצמו עם הנתינה שלי. בעלי לא אדם רע, ואני לא מבינה למה הוא לא מתחבר לנתינה הזאת.

ישנם אנשים שאוהבים אקשן, וכשזה מתחבר עם מצוות ומעשים טובים – זה נפלא מכול. לעומתם, ישנם כאלו שאינם אוהבים רעש, המולה, בלגן ודברים לא מסודרים.

הבלגן בכל שעות היום לא מתאים לבעלך. ייתכן שהוא גם מרגיש שזה מקשה על יתר בני הבית, או אולי מקשה עליך להיות קשובה לצרכים שלו ושל הילדים, כשאת כל הזמן במצב של התעסקות עם דברים אחרים.

ייתכן שאם תגבילי בשעות, ותרשמי על הדלת מתי לדפוק ומתי לא, מתי הגמ"ח פתוח ומתי סגור, זה יועיל לבעלך, והוא אפילו ישמח שאת עוזרת לאחרים.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות