מאז שנולדה האחות – החלה ההידרדרות

בני הבכור, בן 4.5, נגמל בגיל 2.5 לילה ויום, וזה היה תהליך קל וחלק. מאז שנולדה לו אחות, זה פשוט הידרדר. הוא חזר להרטיב בלילה וביום. כרגע הוא מרטיב רק בלילה, כל לילה. אני מקפידה לא לתת לו לשתות לפני השינה, מעירה אותו באמצע הלילה, והמצב ממשיך. האם להחזיר לו את החיתול?

אמא יקרה, את מציגה מקרה קלאסי של ילד שנולדה לו אחות ופתאום חלה רגרסיה בהתנהגות שלו. כשיודעים מה הסיבה, הכל פשוט יותר. ראשית, לא להיבהל, ההרטבה מראה לנו שקשה לו. הוא מתבלבל – עד היום הפוקוס היה כולו עלי, וביום בהיר אמא חזרה עם חבילה קטנה, חמודה, רעשנית ותובענית, ואני נדחקתי לצד, לא רוצה! גם אני תינוק! כמובן, אני מקנא מאד, ורגש הקנאה, כפי שידוע לכל באי עולם, קשה מנשוא.

כל  מעבר מחייב תקופת הסתגלות. חשוב לנסות להקדיש לו זמן חוויתי לבד, לתת לו תפקידים של גדול ולשקף לו שיש דברים שהוא מקבל והתינוקת לא. יש לאפשר לו, תחת השגחתך, לגעת בה ולהחזיק אותה.

כשהסביבה מגיבה בכעס, בחוסר סבלנות ובתקיפות יתר, התופעות מתגברות. העובדה שהוא לא מרטיב ביום מראה שהוא בוגר ובשל, ההרטבה בלילה מסמלת את הכאב שהוא חווה.

אפשר להחזיר את החיתול בלילה, ולסכם עם הילד שאם במשך שבוע הוא נשאר יבש – נפסיק.

(ציונה תמים, יועצת הורות ומשפחה, "שבילים בשבילך")

* * *

אנו הורים לשישה ילדים. כל ילד עם ההתמודדות שלו. רצינו לשאול דווקא לגבי אחד הילדים הגדולים (11), שהוא ילד מבריק וחרוץ. קל לו מאד להסתדר לבד. דווקא איתו, עם כל מעלותיו, אנו מרגישים פספוס מסוים וחוסר מעורבות הורית. מה דעתך?

ילד מבריק זה אתגר מחייב, שהרי קל לו באופן טבעי לשלוט בחומר הנלמד ובהתנהלות בכלל, וההורים כמעט אינם צריכים להשקיע מאמץ, שהרי הוא מסתדר לבד.

אך כאן נכנס ההפסד, כי הרי אנו אמורים להיות המעצבים את דמותו, ולהיות מעורבים במידה בריאה בחייו, למרות עצמאותו. בלי תקשורת מספיקה, זה קשה מאוד.

בהתחשב בכך שדווקא כישרונותיו המיוחדים עלולים להובילו לעצלות ולחוסר מעש שיובילו להתעסקותו בדברים שאינם רצויים, כהחלטתו, ההורים צריכים להיות מעורבים בסדר יומו של הילד: לשער ולהחליט מהו הזמן לו הוא זקוק ללימודים, לשאול ולהתעניין בנעשה. רצוי לאתגר את הילד בלימודים ברמה גבוהה יותר או בתחום בו הוא מגלה עניין, וזאת רק באמצעות עידוד, צבירת נקודות ופרסים. בשום פנים ואופן לא ע"י כפייה.

רצוי בהחלט להטיל עליו לבצע תפקידים בבית ובחוץ, תוך אמירות שידגישו את סמכותכם ההורית, לדוגמא: "לאחר שתבצע את התפקיד שלך, נרשה לך לרדת לשחק במשך שעה".

כמו כן חשובה מעורבותכם במסגרת הלימודית – להתעדכן שהילד אכן ממצה את עצמו בנלמד, ולא משתעמם. ניתן להציע למורה להטיל עליו תפקידים ואחריות שימריצו אותו.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

בעלי יוצא ללמוד בכולל, ואני הולכת לעבודה וחוזרת בשעה מאוחרת. כשאני מגיעה – אני עייפה מאוד וזקוקה לעזרה. עד שבעלי מגיע בשעת ערב אין לי כל עזרה. כשהוא מגיע – הוא עייף מאוד וקשה לו לעשות מה שאני מבקשת ממנו. לא פעם אני כועסת ואומרת לו במילים שהייתי מצפה ממנו לעזור יותר, בפרט שאני עובדת קשה והוא יושב ולומד. בעלי נפגע מהדברים שלי.

אני רואה בעלים של חברות שיוצאים לעבודה ובכל זאת עובדים גם בבית. איך אפשר לגרום לכך שהוא יעזור יותר?

ראשית, אף פעם אל תסתכלי על בעלים של חברות. תמיד הדשא של השני ייראה לך ירוק יותר. יתכן שהם טובים יותר בדבר אחד, אבל גרועים בדברים אחרים שאינם ידועים לך.

בנוסף, את חייבת לדעת ולהחדיר לראשך שגם אדם שיוצא ללימודי תורה הוא אדם עובד. ראשו עובד, הוא פעיל במשך כל היום, רק באופן אחר ממך.

כשאת אומרת לבעלך: "אני עובדת ואתה, מה בסך הכול אתה עושה?" – את פוגעת בו, כי הוא מרגיש את לימודו בכל אבריו. הוא עונה לך ללא קול: "אני פגוע מכך שאת לא מעריכה את הלימוד שלי!". אם תעריכי את הלימוד של בעלך, יהיה לו קל יותר גם לבוא לעזרתך.

הפסיקי להבהיר לו שהוא לא עושה כלום כל היום. להפך, הראי לו את הערכתך, ויהיה לך קל יותר לבקש ממנו לעזור לך. אדם מוערך מרגיש מועיל ומעוניין לתרום יותר.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות