המצעד: המחקרים שזיכו את העומדים מאחוריהם בפרסי נובל לרפואה

פרס נובל הוא פרס שמוענק ברחבי העולם מדי שנה, הן לאנשים פרטיים והן לחברות ענק וארגונים שונים - על המצאה או מחקר פורץ דרך שלהם, שתרמו משמעותית לחברה.

את הפרס הגה בצוואתו ממציא הדינמיט אלפרד נובל השוודי, ובמסגרתו מוענקות תשואות כספיות על סך מיליוני קרונות שוודיות (המקבילות לכ1.1 מיליון דולר). הפרסים מוענקים פעם בשנה, ביום פטירתו של הממציא, הלא הוא 10 בדצמבר.

במהלך ההיסטוריה הוענקו פרסי נובל לאלפי חוקרים וממציאים מתחומים שונים כגון פיזיקה, כימיה, רפואה, טכנולוגיה ועוד. משנת 1966, זכו גם מספר ישראלים לפרסי נובל ובין השמות הללו נוכל למצוא את מנחם בגין, שמעון פרס ויצחק רבים שקיבלו פרס נובל לשלום, 6 ישראלים נוספים שזכו בפרס נובל לכימיה, 2 ישראלים זכו בפרס נובל לכלכלה והסופר שמואל יוסף עגנון זכה בפרס נובל לספרות.

אלפרד נובל (צילום: מתוך ויקיפדיה)

לפניכם שני מחקרים ייחודיים ומצילי חיים שזיכו את חוקריהם לפרס נובל ברפואה

השבוע הצטרפו לרשימת הזוכים בפרסי נובל לשנת 2018 - פרופ' אמריקאי בשם ג'יימס פי אליסון ופרופ' יפני בשם טסוקו הונג'ו, על תרומתם הייחודית לרפואה. השניים פרסמו מחקרים פורצי דרך בתחום חקר מחלת הסרטן, והודות לממצאיהם - השתנתה הפרספקטיבה הכוללת על ריפוי סרטן מתוך ובאמצעות המערכת החיסונית.

מחקרם של השניים התרכז במולקולה שנמצאת בתאים בשם תאי T במערכת החיסון. תאים אלו הם בעצם קבוצה של תאי דם לבנים שתפקידם להגן על הגוף מפני מזיקים פולשניים שחודרים אליו, והתגלית של המדענים הללו יושבת על בסיס ההנחה שחלבונים מסוימים בתוך התאים הללו, מבצעים תפקיד הופכי לזה של חבריהם, ובעצם פועלים לריסון הפעילות שלהם במערכת החיסון.

בתרגום חופשי, אותם חלבונים 'מפריעים' לתאים הלבנים לבצע את עבודתם נאמנה, ולסלק את הפולשים הזדוניים מתוך מערכת החיסון - מה שאומר שהתאים הסרטניים לא מחוסלים כולם. החלבונים הללו מגבילים את היכולת של התאים להשמיד תאים סרטניים.

החוקרים טוענים כעת כי אם תימצא הדרך לדכא את אותם חלבונים 'סוררים' - הגוף יוכל להילחם בסרטן לבדו, באמצעות המערכת החיסונית לבדה.

הזוכה בפרס נובל שלא זכה לטקס כמו כולם

ראלף סטיינמן מקנדה זכה בפרס נובל לרפואה, בנסיבות טראגיות למדי - כשהפרס מוענק לו באופן תקדימי, שלושה ימים לאחר מותו.

לפרס זכה סטיינמן יחד עם ברוס בוטלר וג'ולס הופמן, בזכות תגלית על פעולת מערכת החיסון. סטיינמן שעבד באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, נפטר בעקבות סרטן בלבלב שעמו התמודד אך לפני כן עבר טיפולים שמבוססים על התגלית שלו עצמו, המתקראת בעגה המקצועית 'אימונותרפיה'.

הסיבה שסטיינמן זכה בפרס למרות מותו היא שוועדת הפרסים השוודית הכריזה על כך לפני שידעה כי הוא נפטר. למרותה שהדבר אמור היה לבטל באופן אוטומטי את זכייתו, שכן הפרס מוענק למדענים עוד בחיי חיותם - הוועדה החליטה שלא לחזור בה מהכרזתה, למרות שלא התקיים טקס רשמי לכך.

הייחודיות בתגלית של סטיינמן וחבריו היא שבזכותה התאפשרה יצירה של סדרת חיסונים שמעודדים את מערכת החיסון לתקוף את הגידולים הסרטניים, עד למיגורם המוחלט.