לברור את הקליפות בריקוד

כתוב בספרים הקדושים שנס פך השמן רלוונטי גם אצלנו. בכל יהודי יש ניצוץ מנשמתו שאותו אי אפשר לכבות לעולם. גם במצבים הירודים והשפלים, הניצוץ הזה נשמר בטהרתו. כמו פך השמן החתום בחותמו של כהן גדול, שהקב"ה השאיר גם בנשמות שלנו. זה פך קטן, שיכול להאיר את כל המחשכים. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. וגם האדם הרחוק ביותר יכול להפתיע. עובדה. אנחנו פה.

כבעל תשובה, אני מבין היטב את הדברים. אני מסתכל על ההיסטוריה שלי ורואה שגם אורח חיים רחוק מחיי תורה ומצוות לא הצליח לטמא נקודות פנימיות מסוימות שנשמרו בטהרתן. ברוך השם. אמנם צריך הרבה מסירות נפש כדי לעורר את הניצוץ, אבל זה אפשרי. וחנוכה זה זמן שמסוגל לכך במיוחד.

וזה לא נגמר רק בשלב הראשון של החזרה בתשובה. תהליך תשובה לוקח עשרות שנים, ובכל פעם הקב"ה נותן לנו להתמודד מול עומקים נוספים בתהומות נפשנו.

בהלכות שבת, יש שלוש מלאכות שמיוחדות לעניין ברירה: בורר, זורה ומרקד. הטעם לכך, שהבירור בין החיטה לבין קליפותיה הרבות אינו רק בין החיטה לבין הקש והגבעול. גם בחיטה עצמה יש קליפות דקות, ועבודת הבירור בין כל סוג קליפה הוא שונה לגמרי. יש קליפות מתישות מידי שאי אפשר להפריד לבד, חייבים להיעזר ברוח כדי לסלקן. ויש קליפות שרק אחרי טחינת החיטים ניתן לנפותן, על ידי מלאכת ריקוד בנפה. זו מלאכה בירור עדינה.

בספרי המקובלים כתוב שגם בתוך כל אחד מאיתנו יש קליפות. הנשמה שלנו מוקפת בכל מיני קליפות, הלב שלנו מלא בסיגים, ותפקידנו לעשות כאן עבודת בירור של ניצוצות קדושים. חלק מהקליפות האלה אינן ניתנות לשבירה, כי הנסורת שתעוף מאיתנו תיקח איתה חלק מהאישיות שלנו, חלק חיוני שגם הוא צריך לחזור בתשובה. זה מקצץ את הכנפיים, ובעתיד זה עלול להתנקם בנו – ובגדול. יש קליפות שאותן פשוט אסור לשבור, אלא צריך בעדינות רבה לבקוע, לשנות כיוון, רק לא לשבור ולא לרסק.

אנחנו נמצאים בקרב בלתי אפשרי, "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כ"ד ט"ז). הנפילה מוכרחת, כי כל נפילה מקרבת אותנו למטרה. זה חלק מהעניין. אבל בזכות ניסיונותינו, בזכות המאמץ – נוכל לעשות משהו, והמשהו הזה זה כל מה שנדרש מאיתנו. הגענו לשלב שאפשר לאפסן את פטיש הג׳מבו. קליפת נגה, שבה חושך ואור משמשין בעירבוביא, דורשת בירור דק ועדין. דרך שיר, דרך חוויה, דרך שמחה ודרך ריקוד. אכן, מלאכת הבירור האחרונה נקראת "מרקד"...

וכך בדיוק גם אנחנו, בהמשך התשובה, נאלצים להתמודד ולהחזיר בתשובה רבדים יותר חבויים. שם, יש כבר קליפות מסוג אחר. הן נראות דקות יותר, אבל זה מטעה. הן קליפות עמידות יותר. אלה קליפות שלא מועיל להכות בהן, אלא אפילו להיפך, המכות רק גורמות להן להתעבות ולהתקשות, וכמו מכת צפרדע, אולי אפילו להתרבות. אי אפשר להישאר בעוצמות כאלה של מלחמה ישירה – כי אז אפשר להישרף. צורת העבודה משתנה. הבירור נהיה עדין יותר, לא בין טוב מוחלט לרע מוחלט, אלא בין הרבה מאד סוגים עדינים שלא ממש ברור אם לנו הם או לצרינו.

בכל פעם אנחנו זקוקים לעזרה של הניצוץ הזה. להתמודדויות הפרנסה, שלום הבית, חינוך הילדים. להתחדש בשמחה, ברעננות. השגרה שוחקת, וברוך השם שיש חנוכה שנותן לנו שוב להתחבר לניצוץ שבתוכנו, ולהאיר איתו את חשכת הגלות הנוראית הזו.

שיהיה לכולם חנוכה שמח, אופטימי, חווייתי ומאיר!

לרכישת ספרי הרב דן טיומקין להדרכת בעלי תשובה בהידברות שופס, לחצו כאן.