"יתרו הוא הרב של בעלי התשובה": הרב דן טיומקין ב-3 מסרים מפתיעים מיתרו

פרשת מתן תורה נקראת דווקא על שם יתרו, חמיו של משה רבינו שמוזכר בתחילת הפרשה. בעיני, יתרו הוא ה"רב" של בעלי התשובה, בזכות שלושה לימודים מופלאים שניתן ללמוד ממנו.

1. כאשר משה סיפר ליתרו על אובדן מצרים, התגובה של יתרו היתה: "ויחד יתרו". בביאור המילה "ויחד" יש מחלוקת בין הפשט לבין הדרש שרש"י מביא. הפשט: שיתרו שמח. זה הגיוני. הוא בצד של הטובים. הוא מכיר היטב את רוע לבבם של המצרים ולכן שמח במפלתם. ולמרות זאת, חז"ל גם דורשים שנעשה בשרו חידודים חידודים, וזו סתירה כואבת. אז האם הוא שמח או הצטמרר?

חז"ל למדו מכאן הלכה, שאסור לבזות גויים בפני גר-צדק עד עשרה דורות. ושוב אותה תמיהה. הגר הכיר בהבלי העולם ובחר לעזוב אותם. הוא כבר לא שם. אז למה אסור לבזות גויים בפניו?

כנראה שהתשובה לסתירה הזאת היא יסוד עמוק בנפש האדם. האדם יצור מורכב. יש רבדים שיכולים לשמוח ולהצטער בעת ובעונה אחת. כל מי שחיתן ילד מכיר את זה. מצד אחד אתה שמח מאד, מצד שני אתה בוכה. וזה לא סותר, זה משלים.

עבורנו, בעלי התשובה, יש כאן לקח עצום. גם אנו דומים מבחינה מסוימת לגרים, כיון שבחרנו לעזוב את נוף מולדתנו ולהתחבר לעולם אחר. מצד אחד, אנו בחרנו, עמדנו על דעתנו, וכבעלי בחירה אנו חזקים ומוסרי נפש. אבל מצד שני גם בנו יש רבדים שעדיין נעשים חידודים-חידודים בגלל שייכותם לעולמות אחרים. אי אפשר לעשות פרמוט ולמחוק "גירסא דינקותא". הגעגועים לקישואים ולאבטיחים הם רגש שדורש התייחסות. לא התרפקות נוסטלגית תמידית, אבל גם לא התעלמות. התייחסות. לדעת למצוא את שביל הזהב, למצוא תחליפי היתר. כי בלי זה, אותם רבדים שנעשים חידודים חידודים לא ייעלמו; הם עלולים לחכות לרגע משבר ואז להסתער, ולמצוא אותנו מופתעים ולא מוכנים.

2. "עתה ידעתי כי גדול ה'". רש"י מגלה לנו, שיתרו לא הניח עבודת כוכבים שלא עבדה. מה היה הדחף הפנימי הגדול שהיה ליתרו, שגרם לו להסתובב בעולם ולבדוק סוגי  עבודות זרות? מתרץ הרב איתמר שוורץ, שיש באדם כח חיפוש שנובע מכח הנשמה שבקרבו, והיא מקור הדחף הפנימי של יתרו לחפש את האמת בכל העולם.

האם גם בנו קיים כח זה כיתרו? ודאי וודאי שכן! זה הכח שגרם לנו לחזור בתשובה. זה הכח שגרם לנו לחפש. מה קורה עם הכח הזה עכשיו? האם הוא בפנסיה, מסופק מכך שהסטטוס שלנו הוא: "בעלי תשובה", או שמא אפשר עדיין להפעיל אותו, על אף שבינתיים עברנו מה שעברנו, התבגרנו, התפכחנו?

 3. לימוד שלישי – "והיית לנו לעיניים". יתרו מגיע למחנה ה'. עם קדוש שמונחה על ידי עמוד אש וענן ומונהג על ידי משה רבינו בכבודו ובעצמו. אין ספק שדרושה כאן התבטלות ולימוד. ואין ספק שיתרו אכן התבטל ולמד. אבל – לא לגמרי. הוא הבין שיש לו תובנות שאותם אסור לו למחוק, עליו לשתף. הוא בא למשה עם ביקורת: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה". זה לא סתם משפט (שנפוץ בין חתנים לחמיהם). זו ביקורת אמיתית. הוא הוגה את רעיון שרי האלפים, המאות, החמישים והעשרות. הוא נותן למשה עצות בהנהגת העם. איזה אומץ. ומשה רבינו אף מקבל את דעתו.

גם כאן יש לימוד עצום עבורנו. באנו לחברה בעלת מסורת מדור לדור. צריך לשתוק ולקבל, ובאמת יש הרבה מה ללמוד ולקבל. אבל אסור להשתיק לגמרי את עצמנו. יש לנו כל כך הרבה גם מה לתת ולתרום. זה גבול חמקמק מאד ודינמי, אבל זה אולי אתגר חיינו. למצוא אפיקי ביטוי יעילים ומכבדים, חכמים ובונים, להביא את עצמנו לעולם התורה. רק כך נצליח גם אנו לעשות את שליחותנו ההיסטורית ולהפיח בעם ה' רעננות וחיבור. להיות באמת גשר בין חלקי העם המקוטב. למצוא פתרונות יצירתיים לשילוב בין מסורת לעולם מודרני. לא להשתיק את מה שבנו. כמו יתרו.

לרכישת ספרי הרב דן טיומקין להדרכת בעלי תשובה בהידברות שופס, לחצו כאן.