ספירת העומר של בעלי התשובה

סיום ימי הפסח זו הזדמנות לדבר על ספירת העומר.

עם ישראל, כשיצא ממצרים, שחט את גילולי העבודה הזרה שבה היה שקוע, ומסר נפש, והלך אחרי ה׳ למדבר, לארץ לא זרועה (באופן שה' הגדיר זאת: "חסד נעורייך", אותו הוא זוכר לנו לעד). עצם היציאה ממצרים נעשתה דרך מתנה, אף על פי שלא היינו ראויים לכך, והאור הגדול שהיה בשבעת ימי הפסח הסתלק. נכון שעל ים סוף ראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל, אבל השפחה נשארה שפחה. העלייה שאחרי יציאת מצרים לא היתה לינארית, רציפה. ממש לא. מסירות הנפש המופלאה הניבה פירות מדהימים של אורות, קשר, דביקות, קריעת ים סוף, אבל זו היתה טעימה של משהו שנלקח מהם מיד אחר כך.

למרות זאת, האורות הגבוהים לא היו לחינם ולבטלה. חלילה. האורות הללו נתנו כיוון עבודה, וגם מוטיבציה. הם השאירו רושם. משהו פנימי שלא נעלם ולא נאלם. לנו נשארה עבודה גדולה, להוציא את מצרים מעם ישראל, להכשיר נפשותינו, ולטהר נפשנו מזוהמת מצרים, בהדרגה ובמידה. לכן קיבלנו ימים אלה, וכמו שכתב הרמב"ן (ויקרא כ"ג ל"ו), שיש בימים של ספירת העומר קדושה יתירה, כי הם מקשרים בין הגאולה הגשמית של חג הפסח לגאולה הרוחנית של מתן תורה, והרי הם בבחינת ימי חול המועד! ועניינם, ספירה רצופה של התעלות עקבית לעבר היעד, מתן התורה.

הימים הללו הם חלק מתהליך, שהתנאי שהיה לעם ישראל לעבור אותו בהצלחה, הוא לדעת שאסור לתת לתחושת הסינוור להשלות אותם כאילו הם כבר שם. כי הם לא. גם אחרי שהאורות עומעמו, אסור להתייאש, אלא עם ישראל נדרש לגייס משאבי אמונה למהלך חדש של עבודה עצמית, ספירת העומר, תהליך של עליה – וקוץ בה. הדרך היא ספירלית, מלאה ירידות ועליות, חוויות ומשברים, וכל זה חלק מתהליך העלייה, זה חלק מתהליך ההתקרבות לה'.

ההקשר עבורנו, בעלי התשובה, ברור. תהליך התשובה לוקח שנים, והאורות הגבוהים של ההתחלה נעלמים. זה לא באג ולא בעיה זמנית בנו או בדרכנו. ככה זה עובד, זו צורת התהליך של ההתקרבות. יש שלב שבו אבא הטוב עוזב את ידיו, ואנו נדרשים ללכת לבד, כביכול. למרות כל הקושי.

בעל תשובה בתחילת דרכו נוטה להיפגש עם אנשים, שחלקם באמת צדיקים גדולים, אבל לא תמיד הם מודעים לשלבים המוכרחים שיגיעו לבעל התשובה בהמשך חייו. בישיבות של החוזרים בתשובה ובמדרשות של החוזרות בתשובה, נתקלים בבעלי תשובה שטופי "אורות", מלאי התלהבות, ורבים מהם עושים עבודה טובה לתת כלים של תורה ומצוות בחייהם, עוזרים להם להגיע לשלב הראשון, השלב הנצרך, החיוני של המעבר. אבל למרבה הצער, לא כולם יודעים לתת כלים לשלבים הבאים של התשובה. אבל גדולי ישראל ידעו את הסוד הזה, שחזרה בתשובה אינה "זבנג" וגמרנו, אלא תהליך ארוך עם בירורים וירידות, משברים ותובנות, והם בחרו לתת הדרכות מאזנות שלקחו בחשבון את השלבים הבאים.

כאשר מודעים לכך, יש יותר כח פנימי לשאת את השלבים הבאים בתשובה. להבין את גודל האחריות, ולמנף את רושם האורות של ההתחלה לעבודה יציבה, שכוללת גם השתדלות מעשית – וגם דרך ברורה לעבר הקדושה.

יעזרנו ה' שנצליח בכך תמיד!

לרכישת ספרי הרב דן טיומקין להדרכת בעלי תשובה בהידברות שופס, לחצו כאן.