געגועים לשומים ולבצלים

בפרשה שלנו מוזכר שעם ישראל במדבר התגעגע לקישואים ולבצלים, לשומים ולאבטיחים. צריך להבין מה קורה פה. עם ישראל שחט את גילולי העבודה הזרה שבה היה שקוע, מסר נפש והלך אחרי ה׳ למדבר, מלווה בענני כבוד, מן, משה רבינו, משכן ומזבח. ועם כל זה, הוא מתגעגע לקישואים ולאבטיחים, לשומים ולבצלים.

איך אפשר להבין את זה? כשיש לך קערת מן, אתה מתגעגע לבצל? נו, באמת... מסתבר שזה לא רק באג אצלנו, אלא כך היא דרכה של עליה רוחנית. יש בהמשך התמודדויות עם העבר, ואפילו עם ישראל בשיא תפארתו, בעודו יוצא לארץ לא זרועה, עדיין יצטרך להתמודד עם געגועיו לשומים ולבצלים.

היציאה למדבר היתה ניסית, ונכונותנו כעם לצאת למקום שכזה הוגדרה על ידי ה' "חסד נעורייך" אותו הוא זוכר לנו לעד, וזה באמת הניב פירות מדהימים של אורות, קשר, דביקות, קריעת ים סוף, "נעשה ונשמע", ומעמד הר סיני. אבל זה לא נגמר ככה, ב"הפי-אנד" רוחני מתוק ונפלא. אחר כך נדרשה עבודה עצמית, ספירת העומר, מסעות קשים בדרכם לארץ המובטחת. הדרך לא היתה קלה, היו בה גם נפילות. אחרי מתן תורה היה חטא העגל ושבירת לוחות, געגועים לקישואים ולאבטיחים, נפילות בקברות התאווה. בצד המסעות קדימה לעבר הארץ המובטחת היו גם שמונה מסעות שבהם נסעו לאחוריהם, ומסע של מסירות נפש בלתי רצויה בחטא המעפילים. כל זה חלק מתהליך העלייה, זה חלק מתהליך ההתקרבות לארץ המובטחת.

זה מחייב אותנו, בעלי התשובה, להכיר בכך שיש בנו רבדים שמתגעגעים או יתגעגעו לשומים ולבצלים (וכל אחד והשומים והבצלים שלו). יש שומים ובצלים שאפשר להמשיך לצרוך בהיתר, בקדושה ובטהרה, ויש שומים ובצלים שאין ברירה, צריך לפרוש מהם ולקבל שכר, רק שצריך לדעת שהיצר לא שכח מהם. גירסא דינקותא זה מושג חזק, ויש דברים שנצרבו בנו, והם עוד יצופו. זה לא אומר שאין דרך להתקדם משם, אבל זה כן אומר שצריך לדאוג שתהיה תשובה ליצר בזמן שהוא יזכיר לנו את כל מה שרצינו לשכוח. אם נצליח לייצר שגרת חיים תורנית כיפית ומהנה, יהיה לנו מה לענות ליצר הרע שמתגעגע לעבר. אם שגרת חיינו תהיה נעימה, דרך השקעה רבה בשלום הבית, בחינוך הילדים, בפרנסה יציבה – יש סיכוי שנוכל להתמודד טוב מול היצר.

בחינוך הילדים צריך לדעת שזה יסוד חשוב במיוחד. גם הנערים שלנו, כשמגיעים לגיל ההתבגרות, לפעמים עושים מסע משלהם, ואותנו זה משגע, כי הם יודעים איך ללחוץ לנו על הכפתורים הכי רגישים. צריך להבין שילדינו אינם בעלי תשובה, הם "רק" דור שני, ולכן האורות הגבוהים שאנו מכירים - מניעים אותם פחות. לכן הציפיות צריכות להיות בהתאם. צריך לדעת שכל התקרבות לקדושה כוללת גם נפילות, גם אצלנו וגם אצלם, ולכן צריך לקחת אוויר. לא יעזור להעביר להם סמינר מתומצת שיוכיח להם את האמת, ובבת אחת יהפוך אותם בחזרה לצדיקים. יש כאן תהליך, ותפקידנו כהורים לא לבקר ולהוכיח, אלא לדאוג לבית חם ואוהב. יהי רצון שנצליח!

לסדנה המלאה של הרב דן טיומקין בנושא נוער נושר, התמודדות וקירוב מחדש, הקליקו כאן.