כוחניות לא מצליחה לקרב את ילדינו

בזוהר הקדוש מובא הסבר עמוק מאד בפרשת מי מריבה. הזוהר מתאר שהניסיון של משה רבנו לא היה רק להוציא מים מתוך הסלע, אלא להוציא ניצוצות קדושה מיוחדים, הניצוצות שבהם תלויה הגאולה. הזוהר מכנה את הניצוצות הללו בשם: "בת המלך", ומתאר כיצד סלע קשה כחלמיש סוגר עליהם (תיקוני זוהר חדש, ע"ו ג', מובא בספר של הרב אורי זוהר שליט"א: "אבות על בנים").

"בת המלך" הזו חבויה בתוך ליבם של "הַמוֹרִים", והיא היא בת המלך – שכינתו יתברך, החבויה בתוך ליבות האבן של דורנו זה האחרון. הדרך להוציא אותה, מבואר בזוהר, היא רק בפיוסא, באהבה, והמכה שהיכה משה רבינו בסלע סגרה ונעלה את הניצוץ הזה חבוי מאחורי חומות האבן.

גם בנו – ובבנינו – יש נתק כואב בין הידיעות והשכל לבין הלב האטום מאחורי חומות האבן. כדי להגיע ולהתחבר באמת לקדושה ולתורה, עלינו להשלים את מלאכת השחרור והגאולה של ניצוצות הקדושה, "בת המלך" אשר בתוכנו. הדרך אליהם, כמבואר בזוהר, היא רק בפיוסא, וכמו שמבאר בספר "קדושת הלוי" בפרשה, שלא דרך תוכחה, אלא רק דרך דברים טובים ניתן להתחבר אליהם.

חז"ל מלמדים על הקבלה מסוימת בין חינוך הלב לחינוך ילד (מסכת סוטה מ"ז א'), ואומרים שלשניהם נדרשת אותה טקטיקה: "שמאל דוחה – וימין מקרבת". ואם כן, כמו שכל איש חינוך צריך להכיר את הילד כדי שיוכל לחנכו על פי דרכו, לדעת כיצד להלהיב אותו וכיצד לגרום לו לרצות ולהימשך למטרות הרוחניות הנעלות, כך כולנו אנשי חינוך של הלב שלנו, ועלינו ללמוד להכיר את הלב של עצמנו – כדי שנוכל למשוך אותו למטרות הרוחניות.

נתחיל בחינוך, שם קל לראות את יישום היסוד הזה: כוחניות לא מצליחה לקרב את ילדינו. בגיל ההתבגרות זה ניכר במיוחד, איך הסמכותיות רק גורמת ללב להיאטם עוד, והילד מתרחק, או שסתם לומד איך להציג את מסכת ה"צדיק" כלפי חוץ, אך כלפי פנים – הוא לומד לתחמן ולשקר, בעולם פנימי שרחוק מערכי התורה.

יתכן שכבעלי תשובה, אנו לוקחים את עבודת ה' ברצינות, ואנו מוכנים למסור נפש, כפשוטו, שילדינו יהיו הכי צדיקים שרק אפשר. אנו מוכנים לעבור דירה, להפוך את העולם כדי להיכנס למוסדות לימוד הכי סגורים והכי תובעניים ויוקרתיים, לסגל הנהגות שלא תמיד הכי מתאימות - והכל רק כדי להגדיל את הסיכוי שהילד יהיה הכי צדיק שרק אפשר. אבל קשה לנו לפעמים להפנים, שהילדים שלנו – הם לא בעלי תשובה שטופי אורות, אלא נערים סקרנים, וזה נורמלי ותקין. בזמן נערותם הם מסגלים התנהגויות המתאימות לגילם, ולא תמיד הם מצליחים בגיל צעיר למצוא טעם עמוק בתפילה והנאה אמיתית מהלימוד. קשה לנו, ההורים החוזרים בתשובה, לקבל את זה. הרי זה בדיוק העולם שאותו עזבנו במסירות נפש, ואיך יתכן שהילד שלנו רוצה ליהנות מהעולם הזה ומפגין קרירות לחיי הנצח?

היחס של ההורים משדר אכזבה ודחייה, ומתייג את הנערים במקום מסוים מאוד, וכך מתחיל מעגל קסמים אצל הילד, שמרגיש שכבר אין לו מה להפסיד, והוא מתחיל להתייאש מלנסות לְרַצות ולספק את הוריו, ומחפש תחליפים במקומות אחרים.

האמת, שעולם התשובה כבר צבר ניסיון מספיק, ויכול ללמד בזה עד כמה ניתן למנוע את כדור השלג הזה. מסלול אלטרנטיבי, של פיוס ואהבה, יכול בהחלט לשבור את חומות האבן, החומות שבלב ילדינו, ואגב כך גם את החומות שבליבנו.

לסדנה המלאה של הרב דן טיומקין בנושא נוער נושר, התמודדות וקירוב מחדש, הקליקו כאן.