כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן

אנו נמצאים בתקופה הלא-פשוטה של ימי בין המצרים. חם בחוץ, יש תחושה קשה באוויר שכולנו רוצים שכבר תעבור, ובינתיים אני מוצא הרבה תקווה ונחמה בדברי חז"ל על יוסף משיתא.

תקציר הסיפור, למי שלא מכיר: במדרש מסופר שכאשר נכנסו הרומאים לארץ ישראל, הם רצו להיכנס לתוך בית המקדש, אבל יראו מקדושתו, ופחדו להיכנס פנימה. כיון שכך, הכריזו ואמרו שהאדם שיכנס לתוך בית המקדש – מה שיוציא משם תחילה יהיה בשבילו. אף יהודי לא העז להיכנס למקום כה קדוש ולחלל אותו בצורה כזו לטובת האויב. רק יהודי אחד, שהגיע לדרגה שפלה ביותר, הרהיב עוז בנפשו להיכנס לבית המקדש, ולסלול דרך לרומאים שיבזזו אותו. שמו היה יוסף משיתא. 

הוא נכנס, והוציא משם את מנורת הזהב במטרה לקחת אותה לעצמו, כפי שהבטיחו לו הרומאים. כאשר יצא עם המנורה החוצה, הרומאים התפעלו ממנה כל כך עד שהחליטו לחזור בהם מההסכם הראשון. "היכנס נא פעם נוספת, והפעם מה שתוציא – באמת יהיה נתון לך". אך הפעם התעוררו ניצוצות של תשובה וחרטה בליבו, ובהחלטה נחושה הכריז שהוא לא נכנס שוב!

הרומאים ניסו לשכנע אותו ולשדל אותו בלשון רכה, אולם הוא לא הסכים לשוב לחטאו. או אז התחילו הרומאים לדבר עמו קשות, ואיימו עליו שאם לא יכנס שוב לבית המקדש, הם יסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. אך יוסף משיתא קיבל עליו תשובה בלב שלם, ולא נבהל מהאיומים שלהם. הוא עמד על שלו ואמר בכאב: "לא די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת, אתם רוצים שאכעיסנו פעם נוספת?!".

הרומאים הרשעים קיימו בו את גזר הדין, והחלו לייסרו בייסורים קשים ומרים. מתוך ייסוריו צעק יוסף משיתא – לא על היסורים הקשים, אלא על חטאיו, עד שיצאה נשמתו בטהרה. יצאה בת קול ואמרה: "אשריך, יוסף משיתא, שהינך מזומן לחיי העולם הבא!".

עד כאן המדרש. איזה לימוד זה. אין לך אדם שאין לו שעה, אתה לא יכול לדעת מתי ואיך, אבל כוחו של היהודי, אפילו השפל ביותר, עוד ינצנץ ויחזור. זה נכון לגבי כל יהודי רחוק, וזה נכון גם לגבי נוער שלנו שהתרחק. הם ודאי לא הגיעו לדרגות כאלה של שפלות (שיתוף פעולה עם האויב, והסללת הדרך לביזת קדשי הקדשים שלנו). אין ספק שהם לא הגיעו לכאלו דרגות, ולכן אין ספק שהם עוד יחזרו. רק שככל שנאהב ונקבל אותם, יש יותר סיכוי שהמסע שלהם יכלול כמה שפחות תחנות, כמה שפחות כאב לב בדרך.

הקב"ה פשוט מאמין בנו, בכל יהודי. כל עוד הנר דולק, אפשר עוד לתקן. וכמו שעוד נקרא עוד כמה ימים במגילת באיכה (ג' כ"ג): "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", וחז"ל תיקנו לכל יהודי שכך יפתח את יומו (משנ"ב סי' א' סק"ח): "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". אנו רגילים בטקסט הזה, אבל התעמקות בו מגלה את עומק הקשר המכבד והאוהב שבינינו.

הקב"ה מחזיר לכל אחד בבוקר את נשמתו, משום שהוא מאמין בו, שיתנהג כשורה ויעסוק בתורה ובמצוות כראוי, אפילו ולמרות שלא התנהג כך אתמול ושלשום, רבה אמונתו של הקב"ה באדם שהיום ישמע בקול ה'.

יהי רצון שגם אנו נזכה להאמין בעצמנו, בילדינו, ובכל יהודי, ובכך נלך בדרכי ה' ונקרב את הגאולה!

לרכישת ספרי הרב דן טיומקין להדרכת בעלי תשובה בהידברות שופס, לחצו כאן.