העבודה המיוחדת של הדור שלנו

בפרשתנו, הפסוק מתאר מה שמשה רבינו עשה ללוחות הברית: "וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם".

הרב אורי זוהר שליט"א, בספרו "אבות על בנים", עומד על כך שזה אקורד הסיום של התורה, כמו שאומר רש"י האחרון בפירושו לחומש, שהמילים האחרונות בתורה מרמזות לפסוק זה, שבירת הלוחות, לעיני כל ישראל.

במבט שטחי, זה קצת מוזר שדווקא באקורד סיום זה, של שבירת התורה לעיני כל העם, התורה בוחרת לסיים. כנראה שזה לא פרט שולי ומשני, אלא יסוד שקשור להעברת התורה בכל דור, וזו הזדמנות קצת להרחיב בעניין יסודי זה.

לכל דור יש התפקיד המיוחד שלו בגילוי האלוקי: בתקופת הנבואה עיקר ההתקשרות לבורא היתה על ידי נבואה. אחרי חורבן בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים (ב"ב י"ב א'), שזו צורת גילוי חדשה של תורה שבעל פה. בשלב הראשון, עד ימי התנא יוסי בן יועזר, לא היו מחלוקות, ואחר כך התורה עברה והתבררה דרך מחלוקות מהותיות, שדרכן התברר הרצון האלוקי. עולם ההלכה מלא בחכמים שכל אחד מהם פסק בנחרצות באופן מסוים, ועד היום, כל הנושא של פסיקת ההלכה תלוי בכללי פסיקה והכרעה.

כשתורת הפנימיות הגיעה לעולם, גם בזה היו מחלוקות עמוקות (לדוגמא, יש באגרות הרמח"ל לשונות קשים מאד של המתנגדים לו), וגם בהמשך היו מחלוקות בין החסידים והמתנגדים וכו'. תנועת המוסר הולידה זרמים ותתי זרמים – נובהרדוק, חברון וסלובודקא, ולפעמים אפילו בתוך אותה ישיבה היו חילוקי דעות תהומיים. כך בכל מקום שמסתכלים, רואים שהצדיקים והגדולים לא חיו במהלך של חיקוי, אלא כל דור, כל זרם, כל צדיק – ניסה לחיות את התורה במהלך אישי של מסירות נפש, כל אחד לפי כוחות נפשו. מכאן נתגלו חילוקים בין תלמידי חכמים, ודרך כל אותן דעות ותפיסות התגלה והתברר הגילוי האלוקי הנדרש בכל דור על ידי גאוני ישראל.

עולה מהדברים, שהתפקיד של כל דור אינו רק להיות רק מכונת צילום משוכללת שממשיכה להעביר טקסט מבלי להוסיף לו את הנופך שלו. אם כך היה עושה הרמח"ל, לא היינו זוכים למסילת ישרים. אם כך היה עושה הרמב"ם, לא היינו זוכים ליד החזקה ולספר המצוות (ולשאר ספריו). למרות שאיננו בדרגת הגאונים, נוכל ללמוד מדרכם שלא לבטל את עצמיותנו ומיוחדותנו, כי לא נקיים בזה את עיקר התפקיד הייחודי שלשמו באנו לעולם. עלינו להיות נאמנים להדרכת גדולי ישראל, והדרך האישית לא פוטרת אותנו מלעמול בכל הכח לקבל, אבל משהו בחיבור עם התורה זוכה לגילוי מחודש בכל דור.

לנו, בעלי התשובה, יש כנראה תפקיד מהותי מאד בדורנו. יש לנו צומת ייחודית למזג את התורה עם האישיות והעולמות מהם הגענו, ולייצר בזה הפריה חדשה ומופלאה בעולם.

הערה נוספת: גם אנו לא יכולים לצאת מן השרשרת הזאת, וגם אנו חייבים להעביר לבנינו את התורה בזמנם ובעתם, ובדרך שהם יכולים לקבל אותה.

הרב אורי זוהר מדבר על זה שגם כאן נדרשת לפעמים, בעיקר עם ילדינו המתבגרים, שבירה מסוימת או התבוננות מחודשת על מוסכמות חברתיות ממוסדות שקנו שביתה בתוכנו, וגם אותן יש לבחון באופן מתמיד, לדעת לברר מה חייב "להישבר" ומה חייב לעבור ללא כל שינוי, כדי שנצליח לסנכרן את חיי התורה עם היכולת של ילדינו, הדור הבא, להצליח לקבל אותה בשמחה ובאהבה.

לרכישת ספרי הרב דן טיומקין להדרכת בעלי תשובה בהידברות שופס, לחצו כאן.