עור ברווז: מדוע שערות האדם סומרות?

בכתבה האחרונה בסדרה זו, נעסוק בעוד שתי דוגמאות למה שמכנים בטעות בשם "שרידי איברים", מתוך אי הבנה של תפקודם בגוף האדם, ונשיב בעז"ה לשאלות:

א. מדוע שערות סומרות (תופעת "עור ברווז")?

ב. מדוע יש לאדם שרירים קטנים שמאפשרים להניע את האוזן?

* * *

שרירי השערות:

זקיקי השערות מכילות שרירים זעירים (Erector pili muscles), שגורמים לשערות לסמור במצבי פחד או קור. אצל בעלי חיים בעלי פרווה ונוצות, מנגנון זה מסייע להרתיע תוקפים (שערותיו של חתול מבוהל סומרות, וכך מקנות לו מראה גדול ומאיים יותר), וכן לשמירה על חום הגוף כאשר השערות או הנוצות לוכדות את האוויר החם ביניהם.

שרירים זעירים אלה קיימים גם בזקיקי שערותיו של האדם, והם שגורמים לנו "עור ברווז", שנראה כחיספוסים קטנים על העור בעת קור או התרגשות. חוקרים משתמשים במנגנון זה כדי לאבחן רגשות חיוביים באדם.

שרירים אלה תורמים לאדם במספר דרכים: הם עוזרים לסחוט שמן מבלוטות החֵלֶב המחוברות לזקיקי השערה, וכך לשמן את העור (ויקיפדיה: "בלוטת חֵלֶב היא בלוטה קטנה הנמצאת בעור, והיא בעלת צינור הנפתח אל תוך זקיק השערה").

בנוסף, התהליך עוזר בחימום הגוף: התכווצות של שרירי השערות יוצרות חום קל. כאשר החום איננו מספק, הגוף גורם לצמרמורת אשר מכווצת שרירים שוב ושוב במהירות, מה שתורם לחימום הגוף. כלומר, שרירי השיער הם המנגנון מקדים לצמרמורת.

שימוש נוסף של זקיקי השיער נמצא בשחזור שכבת העור החיצונית (אפידרמיס) לאחר שריטות או חבלה. הם משמשים מקור חשוב לתאים האפידרמיים בשיקום העור (reepithelialization) כאשר חלקים ממנו נאבדים. קשה להאמין, אך אם לא היו לאדם זקיקי שיער וצינוריות זיעה, אפילו חבלות קלות היו דורשות השתלת עור!

 [מקור: ?Dr. David Menton, Vestigial Organs - Evidence for Evolution]

זקיקים אלה מסייעים בחידוד חוש המישוש. הביולוג ד"ר דוד מנתון מסביר כך:

רוב שערות האדם אינן נראות לעין, אך הן מכסות למעשה את כל גופו, גם אצל תינוק רך בשנים. התפקיד החשוב ביותר של השיער הנו תחושתי. כל זקיקי השערות, ללא קשר לגודלן, מצויידים בקולטנים עצביים. השערות שלנו דומות למנופים קטנים, אשר בכל תחושה פיזית כמו משב רוח, שולחים אותות למוח".

יכולת זו מקנה לנו אפוא חוויה חושית חדה יותר של המציאות סביבנו, אנו מרגישים אפילו בגופיפים הקטנים ביותר על גבי עורנו, ברטיבות ובחול ומשב רוח קליל, בהרגשה מדוייקת ומפורטת של כל תנודה וחלקיק. זאת תודות לזקיקי השיער המכסים את הגוף, גם כאשר השיערות אינן נראות לעין.

אך מלבד כל המטרות החשובות הללו, המעידות על תכנון רב, צריך להוסיף לכך את עצם החוויה האנושית של "עור ברווז". סבורני שהבורא יתברך רצה להגביר את חוויותינו הרגשיות באמצעות ביטוי נוסף של הגוף. מי מאיתנו לא שמע את המשפט: "הדבר שראיתי/שמעתי גרם לי לצמרמורת בכל הגוף. ראה את העור שלי!", ביטוי שמסמל התרגשות גדולה מאוד, המתוארת לעתים כחשמל בכל הגוף. מי היה רוצה לאבד חוויה עוצמתית שכזו בחייו?

אלמלא שרירי השערות לא היה לנו "עור ברווז", וחווית ההתרגשות שלנו היתה מאבדת מעוצמתה. עלינו להודות לקב"ה שנתן לנו לחוש את רגשותינו בכל העור שמכסה את גופנו! וזאת מלבד כל התפקידים האפשריים שהוזכרו.

* * *

שרירי האוזן

בעוד שרירים גדולים, פעילותם המכאנית ניכרת לכל עין, שרירים קטנים יותר קשים להבנה. כך לדוגמה, ישנם שני שרירים מזעריים בתוך האוזן, מהקטנים ביותר שבגוף (Stapedius muscle, Tensor tympani muscle) אשר משרתים בהפחתת תנודות חזקות מדי שהיו עלולות לפגוע במנגנון האוזן האמצעי. כלומר, שרירים דקים מאוד - תפקידם לרוב נועד לכוונן ולסייע לשרירים גדולים יותר, אך לא קל תמיד אפשר להבחין בתפקידם מפאת דקותם בתוך מערכת הרבה יותר גדולה מהם.

יש לנו מספר שרירי אוזניים שמאפשרים לחלק מהאנשים להניע את האוזניים. תפקידם איננו מובן במבט ראשון. אצל בעלי החיים תפקידם ברור, שרירי האוזניים נועדו להניע את האוזן מיידית אל מקור הקול, וכך לשמוע אותו טוב יותר מבלי צורך להזיז את כל הראש. מדוע שרירי אוזן קיימים גם אצל האדם?

ייתכן שהשימוש שלו אינו רחוק לגמרי משימושו אצל בעלי החיים. כאשר אדם שומע רעש פתאומי, שרירי האוזן נוטים להתכווץ, מה שמעורר את האדם ומחזק את מנגנון ההתכוננות של הגוף בשעת סכנה. כשהאדם נבהל, החושים מתחדדים, ונראה ששרירי האוזן מוסיפים לתחושת החידוד הזו, של ההתרכזות במקור הקול - מה שמגביר בתורו גם את חדות השמיעה. האם לא שמעתם פעם רעש מפתיע, וחשתם כאילו אוזניכם התכווצה ואף חידדה את שמיעת הקול?

אך שימושם של שרירים אלה עדיין נחקר באדם. הביולוג ד"ר ג'רמי ברגמן, בספרו "שרידי איברים" (Jerry Bergman, Vestigial Organs, 1990), הציע את העובדה ששרירי האוזן מספקים הזנה ודם אל איבר-האוזן:

"הטעות היא לחשוב שהשרירים משמשים רק לתנועת האוזניים, כמו בכלבים. השרירים הם יותר מאשר איברים-מתכווצים. הם משמשים מחסן לגליקוגן (-אנרגיה), וחשובים למטבוליזם (-חילוף החומרים). ללא מערכת השרירים וצורתם, ההזנה של האוזן החיצונית היתה לקויה מאוד. השרירים גם מועילים בכך שהם מגבירים את אספקת הדם לאיבר, ומפחיתים את הסכנה של קיפאון בעת קור כבד. אם חשת פעם אוזניים קרות במהלך סקי בשלג, עליך להודות על החימום שמספקים לך שרירי האוזניים!"

שימוש אפשרי נוסף עשוי להתגלות בכך ששרירי האוזן מסייעים בהסרת שעווה מתוך האוזניים אל החוץ. ידוע שכאשר האדם לועס, מחייך וכו', שרירי האוזניים שלו נעים, מה שבהדרגה עשוי להניע את השעווה החוצה ולתרום בניקוי האוזניים. המדע עוד עשוי לגלות שימושים רבים לשרירים אלה.

כך למשל, התגלה ששרירי האוזניים קשורים קשר אדוק בתחושה של בהלה ותחושות של רגשות חיוביים, מה שיכול להציע את הסברה שבלעדי שרירים אלה, היתה החוויה האנושית מצומצמת יותר.

כידוע, ישנם שרירים רבים ומורכבים ביותר בפניו של האדם, המאפשרות לו הבעת רגשות דקים ביותר. שרירי האוזן מגבירים ומחדדים את החוויה האנושית, לא רק בשעת בהלה כאמור, כי אם גם בשעה שהאדם מחייך ושמח - מחקרים הראו ששרירי האוזן נעים, וכך רגשות חיוביים מורגשים למעשה בכל רחבי הראש.

יתר על כן, חוקרים גילו שבשונה מרגשות של שמחה ועצב שקל לזייף באמצעות שרירי הפנים, את התנודה בשרירי האוזן קשה מאוד לזייף. לכן מחקרים שמטרתם לבחון רגשות של מטופלים משתמשים בניטור תנודות בשרירי האוזניים.

כלומר, המחקרים מעידים על שימוש בשרירים אלה להבעת רגשות - המורגשות אצל האדם עצמו. הן מתוכננות אפוא לתרום לחוויה הרגשית שלנו צחוק ושמחה.

כמו כן, ד"ר ברגמן כתב שאחת הטעויות הגדולות ביותר בטענה לאיברים או שרירים חסרי תועלת, היא בעובדה הידועה שאיברים ושרירים חסרי שימוש מתנוונים במהירות. אסטרונאוטים מאבדים מסת שריר תוך חודשים ספורים בחלל, בגלל ריחופם ללא כח משיכה. הגוף חוסך באנרגיה, ולכן יגרום לניוון שרירים שאין בהם שימוש. במילים אחרות, מאחר ששרירים דורשים אנרגיה, אז "או שאתה משתמש בהם, או שאתה מאבד אותם".

לכן הטענה לאיברים או שרירים חסרי שימוש באדם איננה רציונלית. לא ייתכן שיישמרו לחינם כאשר האדם אינו משתמש בהם כל ימי חייו, קל וחומר בדורות רבים של אנשים.

ומאחר שהנושא נוגע לטענות לאבולוציה, חשוב לציין את העובדה שהתנוונות של איברים או שרירים מעידה על ירידת הדורות, ולא על "אבולוציה" (-מלשון התפתחות, יצירה חדשה). אפשרי לומר שבימי האדם הראשון היה המנגנון השמיעתי מפותח יותר, ושרירי האוזן אכן הניעו את האוזניים לכיוון הקול, וכך הגבירו את חדות השמיעה של האדם. אם התנוון איבר כלשהו בגוף, אין בו משום ראיה ליצירה ביולוגית חדשה, כי אם רק להתנוונות מן היצירה הבראשיתית המושלמת. לכן רחוקות דוגמאות כאלו מלהעיד על "אבולוציה" של האדם.

מכל מקום, כפי שראינו - יש לשרירים אלה מספר תפקידים אפשריים באדם, כך שרק יהירות תכנה אותם בשם "שרידים מיותרים בגוף האדם".