אף כישוף אינו יכול לקרוע ים לגזרים

אבי שואל:

"כתוב ברמב"ם (בהלכות יסודי התורה, פרק ח) שישראל האמינו בנבואת משה, לא מפני כל הנסים ביציאת מצרים, שזה יכול להיות בלאט וכישוף, אלא האמינו בו בזכות מעמד הר סיני. אך איני מבין: האם הרמב"ם התכוון לומר שהיו יכולים לטעות שקריעת ים סוף וכל המכות נעשו בכישוף? ואם כן, במה מיוחד דווקא מעמד הר סיני? תודה".

* * *

שלום וברכה אבי, ותודה על שאלתך המעניינת.

הרמב"ם ודאי לא התכוון לומר שמכות מצרים יכלו להיעשות בדרך של כישוף, שהרי לשיטתו, כל הכישופים אינם אלא אשליות אופטיות ומעשים של אחיזת עיניים ("טריקים") שהיו עושים הקוסמים כדי שיאמינו המוני-העם בהבליהם. התורה רצתה להרחיק אותנו משקריהם של עובדי האלילים השרלטנים, ולכן אסרה עלינו לעסוק בכישופים וקוסמויות (כך ביאר הרמב"ם במשנה תורה, הלכות עבודה זרה פרק יא). בדרך זו הלך גם רבי סעדיה גאון ופירש את מעשה חרטומי מצרים, שהראו כאילו נהפכו מקלותיהם לנחשים בתחבולה של אחיזת עיניים, בעוד מקלו של משה רבנו נהפך לנחש בנס אמיתי, ולכן טרף את נחשי החרטומים.

כמובן שכל אדם הגיוני מסוגל להבין שאף מעשה-יד-אדם, בין אם כישוף או אחיזת עיניים, אינו מסוגל לחולל את מכות מצרים, ליצור שליטה בסדר גודל-ארצי בכל חוקי הטבע. כשם שלהבדיל עשוי אדם חזק מאוד להרים סלע כבד, אך לעולם לא יוכל להרים הר ממקומו גם אם יהיה חזק ביותר, כך גם מכשף או קוסם מאחז עיניים היו מסוגלים להראות כוס קטנה של מים הופכת לכוס דם, אך לעולם לא היו מסוגלים להפוך ימה שלמה לדם, להוריד אש וברד ביחד מן השמים, להרוג את כל בכורי מצרים בארץ שלמה ברגע אחד, לקרוע את הים לגזרים ולהטביע צבא בים, להחיות עם המונה מיליוני אנשים במשך 40 שנה במדבר, וכיוצא באלה הנסים האדירים שנעשו לעיני כל ישראל.

הנסים האדירים בתורה יכלו להיעשות רק בידי בורא עולם, כי רק הבורא מסוגל לשלוט בכל חוקי הטבע שליטה מוחלטת בקנה מידה ארצי. כך לדוגמה, כדי להרוג את כל בכורי מצרים ברגע אחד, נדרש להיות בכל מקום בארץ בו-זמנית, וגם לזכור בזיכרון על-אנושי מי בכור ומי לא. רק האלוקים האינסופי שנמצא בכל מקום ובכל זמן מסוגל לחולל נסים בסדר גודל ארצי. המכשפים שבמצרים הבינו גם הם, שהנסים האדירים לא יכלו להתבצע בדרך של כישוף ואחיזת עיניים: "ויאמרו החרטומים אל פרעה: אצבע אלוקים היא" (שמות פרק ח, טו).

הרמב"ן ביאר בדרך דומה, ומבאר שההבדל בין נס אלוקי אמיתי לבין מעשיו של מכשף, הוא שהנס יוצר שינוי במציאות הפיזית, כלומר מתרחש במציאות ומשנה אותה, בעוד מעשיו של מכשף הם רק למראית עין (בדומה לאשליה אופטית), כך שכישוף אינו יכול באמת לשנות את המציאות הפיזית. כך כתב בלשון קודשו: "מפני שאנחנו ידענו מיציאת מצרים, שהוא מעשה ממש, לא חיזיון ולא מראה, כי לה' הארץ, והוא המחדש והחפץ והיכול ואין אלוקים מלבדו..." (בפירושו לדברים, פרק יג, ב).

ההוכחה בנסים של יציאת מצרים, היתה בכך שהם אכן התרחשו בפועל - במציאות המוחשית, ולא רק למראה עיניים. כישוף (או כל מעשה תעתועים כמו סמים או היפנוט) אינו מסוגל לחולל שינוי אמתי במציאות, לנצח מלחמות, להטביע צבא בים, להאכיל עם שלם במדבר ולהשקותו שלא ירעב ויצמא למוות, לבלוע את קורח ועדתו באדמה, למוטט את חומות יריחו בקול שופרות, ולכבוש את הארץ. הנסים שמסופרים בתורה אכן שינו את הטבע ואת מהלך ההיסטוריה של עם ישראל, והראו בכך על שליטה אלוקית אמיתית בחוקי הטבע.

כעת נשוב לשאלתך. כוונתו של הרמב"ם היתה לומר, שהמון העם (ובתוכם הערב רב) אשר טעו להאמין בקיומם של כישופים בעקבות המצרים, היו עשויים להרהר אחרי המעשה. למרות שהעם לא הטיל ספק בנסים של יציאת מצרים, שהרי לאחר קריעת ים סוף נאמר בפירוש: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא), כלומר שהכל הבינו שאי אפשר לחולל נסים עוצמתיים שכאלו בדרך כישוף, מכל מקום מחשבה כזו היתה יכולה עדיין להתגנב בטעות לליבם, ואמונת העם לא היתה שלמה לגמרי עד מעמד הר-סיני שעליו נאמר במפורש: "בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינולעולם" (שמות יט, ט). לא רק "ויאמינו", אלא "יאמינו לעולם"!

הרמב"ם הסביר שההתגלות במעמד הר-סיני היתה עוצמתית יותר מהנסים ביציאת מצרים, מהסיבה שההתגלות היתה נבואית: כל אדם ואדם מישראל שמע את קול ה' מדבר אליו, ומכאן שכל העם עלה לדרגה של נביאים. בשונה מעשרת המכות, ההתגלות של הא-ל במעמד הר-סיני היתה ישירה, ולא נעשתה באמצעות מתווכים כמו הטבע ומראה העיניים. כל מי ששמע בעצמו את קול ה' מדבר אליו בפניםלבו ונשמתו, לא שייך עוד שיטיל ספק שכלי כלשהו בהתגלות הזו, כשם שאדם שמת ופוגש את אלוקים, לא שייך עוד שיהרהר בקיומו. וכפי שכתב הרמב"ם (שם): "שקודם דבר זה (מעמד הר סיני) לא האמינו בו (במשה) נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה", רק במעמד הר-סיני נאמר "וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט, ט), כלומר ללא אפשרות להרהור של ספק לאחר מכן. זו גם ההוכחה שההתגלות אכן היתה אמיתית, שהרי היא הוציאה את הספק האחרון אפילו מליבם של המהרהרים בכישוף, שלא היו מסוגלים עוד לייחס התגלות שכזו למעשיו של אדם. תודתי נתונה לרה"ג יעקב משה סגל שליט"א שאישר את המאמר וסייע בשיפורו.