"לא עשיתי כלום היום" - האמנם?

לא עשיתי כלום?!

זה פשוט לא הגיוני, לא לעניין, אבל כל כך הרבה מרגישות כך.

מהבוקר את על הרגלים, עובדת נונ-סטופ, בקושי מוצאת רגע לעצמך, ובסוף היום את אומרת, או חושבת: "לא עשיתי היום כלום" .

ולא, זה לא אחרי יום מנוחה על שפת הכנרת עם כוס ברד ופרוסות אבטיח, ואפילו לא ביום של חופשת מחלה עם 40 מעלות חום במיטה עם כוס תה.

התחושה הזו מתלווה אליך ביום סטנדרטי לחלוטין, בו יישרת צווארון לילד, רחצת פנים וידיים דביקים ושמת גלילי נייר טואלט חדשים. יום בו רוקנת את הפח, פתחת חבילת כוסות חד פעמיים חדשה, והרמת בגדים וגרביים שנחתו מסביב לסל כביסה (במקרה הטוב...) רחצת, הלבשת סירקת, חיממת, כיסית...  כן, יום סטנדרטי שיצאת בו לעבודה.

איך זה יכול להיות? למה אנחנו מרגישות שלא עשינו כלום כשבמציאות עשינו כל כך הרבה? עד כדי כך שאי אפשר למנות בכלל...

יש כל מיני סיבות לתחושה הלא מוצדקת הזו. אחת מהם היא חוסר תחושת הסיפוק מזה שאת לא עושה משהו "גדול" אלא המון דברים קטנים, ואפילו פצפונים, שממש אין להם כותרת "מפוצצת", בוודאי לא כותרת מרשימה, סתם דברים "פשוטים" של יומיום.

בין שלל הפעולות האינסופיות שאנחנו עושות יש כאלו שהם כל כך "על הדרך", וכבר יותר ארוך להגיד אותם, מאשר לעשות אותם. עם זאת, בהצטברות מדובר בהמון דברים שבסופו של דבר אורכים יחד הרבה זמן, ולוקחים מאיתנו הרבה כוחות בבחינת "פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול".

את רק מחממת בקבוק, כותבת פתק, חותמת, קובעת תור לרופא, מחפשת מוצץ, קוקיה, טלפון. שולחת טיטולים פלוס מגבונים למעון, מחזירה את הזיתים והקטשופ למקרר, מנגבת את הפירורים מהשולחן ומהשיש, נותנת לזה כרית, לזה שמיכה, ולזה - מגבת, רושמת את רשימת הקניות של הדברים הדחופים (מי מוכן לרוץ למכולת???) מנסה להשקיט מריבה סוערת, ומסדרת שערה סוררת, ואז כמו צלצול של בית ספר או שעון מעורר מתעורר התינוק, ואז את שוב "הי רגע, מהה? הוא כבר התעורר, עוד לא הספקתי כלום".

כן, לפעמים את כן עושה משהו גדול, רציני ומשמעותי שנותן לך סיפוק. אבל ביומיום הרגיל את הרי עושה דברים "רגילים", לא רציניים ולא משמעותיים,

יש הרגשה שכשאת עושה משהו קטן, זה לא נחשב, זה לא מיוחד, ובמיוחד כשלא רואים תוצאות בשטח. אבל למעשה, ואת זה אנחנו צריכות להגיד לעצמינו, ולהזכיר שוב ושוב: אין כזה דבר אצל הקדוש ברוך הוא משהו קטן מידי.

אין אצלו לא גדול מידי - וגם לא קטן מידי! כל דבר שאת עושה חשוב אצל הקדוש ברוך הוא, כן!

לא רק זה שנעלת לילד סנדלים - אלא גם זה שסגרת  לו את הסקוטצ'ים, זו לא פעולה קטנה מידי.

לא רק זה ששמת לילד כוס חלב עם אבקת שוקו – אלא גם זה שלקחת כפית וערבבת, זו לא פעולה קטנה מידי.

זה שהכנת לילד סנדוויץ', ובנוסף לקחת סכין וחצית לשתיים - זו לא פעולה קטנה מידי אצל הקדוש ברוך הוא - כי אין אצלו קטן מידי או  מעט מידי.

גם הדברים הקטנים שאנחנו לא שמות לב אליהם ולא מחשיבות ולא מדרגות בשום מערכת, אצל הקדוש ברוך הוא הן נחשבות ביותר,

כל דבר שאם יהודיה עושה לביתה הוא גדול!

אז אין מצב שלא עשית היום כלום!!! (או עשית כלום...)

פסי דבלינגר עוסקת בהעצמה אימהית.  Pid38a@gmail.com