להתחיל מבראשית: "בזכות אבא שהתחזק, התחזקנו כולנו"

את סדרת הספרים 'נפלאותיך אשיחה' על חמשת חומשי התורה יש רבים שמכירים, אך את האדם הצנוע שמסתתר מאחוריהם לא מכירים כולם. מדובר ביהודי בשם רבי אליהו נחום זצ"ל שנולד בשמחת תורה בשנת תש"ז בעיר בנגזי שבלוב.

סיפור חייו של הרב נחום הוא לא פחות ממרתק, וכאשר אנו שומעים אותו מילדיו קשה שלא להתרגש. "אבא עלה ארצה יחד עם משפחתו מיד לאחר שהחלו הפרעות בלוב", מספרים הבנים. "בארץ הוא התחנך בבית ספר דתי, וגם הבית שהקים בבוא היום היה בית מסורתי-דתי. אנחנו הילדים למדנו בסביבה דתית, אבל לאחר שסבא שלנו נפטר, התחיל אבא להתחזק ולהתקרב ליהדות באופן מואץ".

הדבר הוביל, לדבריהם, לכך שאביהם יצר קשר עם ארגוני קירוב שונים ולאחר שרשם את כל המשפחה לסמינר יהדות, עברו כולם מהפיכה רוחנית גדולה. מעט לאחר מכן עברו בני המשפחה להתגורר בשכונת קריית בן גוריון בחולון, ושם הפך רבי נחום לרוח החיה שמאחורי העשייה הרוחנית בשכונה.

לימוד, לימוד ולימוד

במשך עשרות שנים ארגן הרב נחום שיעורי תורה שהמרכזיים שבהם התקיימו בביתו. בנוסף, הוא גם יזם והקים שלושה מבני בתי כנסת בשכונה. הוא לא הסתפק בכך ואף הקים בשנותיו האחרונות בית כנסת נוסף – בית כנסת 'מאיר עיניים', בו הוקמו מקווה טהרה וכולל אברכים ואף נמסרו שיעורים החל מלפנות בוקר ועד לשעות הלילה המאוחרות. חלק גדול מהפעולות הופנו לנערים שנאספו מהברזלים, וכן התקיימו במקום אירועים קבועים, כמו עונג שבת, מעמדי סליחות, וכדומה.

על סדר יומו מספרים בניו: "הוא כלל קימה לפנות בוקר, טבילה במקווה, והחל משעה 2:15 לימוד בבית הכנסת ומסירת שיעור עד שעת התפילה בהנץ החמה. לאחר התפילה היה לומד, חוזר לביתו לארוחת בוקר, ויוצא בשעה 9:00 לכולל עד 16:00, לאחר מכן, היה חוזר לבית הכנסת להשתתף במספר שיעורים עד שעות הערב. במשך שלוש עשרה השנים האחרונות נהג אבינו להגיע לכולל של הרב יצחק זילברשטיין בבני ברק, והיה אברך מן המניין לכל סדרי הכולל, כולל מסירת חבורות תורניות שהפעימו את קהל השומעים. הוא עשה זאת עד יומו האחרון ממש".

בהלווייתו התרגשו כולם כאשר הרב יצחק זילברשטיין דיבר בשבחו וסיפר: "אנו מלווים כעת למנוחות את רבי אליהו נחום זצ"ל. הוא עזב את כל חמודות תבל, והגיע ללמוד אצלנו תורה בהתמדה, ובאהבה עצומה. וכשהיה אומר שיעורים בכולל, היה זה יום של שמחה. לא כל אחד זוכה לכך, הוא היה יהלום נוצץ".

לא זכה לראות את הספרים

במשך קרוב לשני עשורים ר' אליהו טרח, יגע, אסף וליקט דברי תורה רבים ומעניינים, על מנת לעניין ציבור גדול ומגוון, ולמסור אותם בשיעוריו הרבים. על מנת לתבל את דבריו חיפש תמיד סיפורים מעניינים ונדירים. כל אדם שהזדמן לו לשוחח אתו, תמיד נשאל על ידו האם יש לו סיפור מעניין 'למכור' לו. כששמע סיפור מתאים, מיד רץ לחפש את המקור ורשם אותו במחברתו.

הרב נחום שילב בסדרת ספריו על חמשת חומשי התורה 'נפלאותיך אשיחה' את דברי התורה האלו, והוסיף עליהם סיפורים מיוחדים של גדולי הדורות בכל הזמנים עם קורות חייהם. הספר הודפס בסופו של דבר באלפי עותקים בארץ ובעולם, והינו נלמד בבתים רבים, החל משולחנם של גדולי הרבנים עד להמוני בית ישראל. כל ספר כולל כ-500 עמודים של דברי תורה מיוחדים בצירוף  מעשיות, עובדות, הנהגות וסיפורים נפלאים על גדולי ישראל,  המסודרים על פי סדר פרשיות השבוע.

אלא שלמרבה הצער, את ספריו 'נפלאותיך אשיחה' עליהם עמל במשך שנים כה ארוכות, לא זכה הרב נחום לראותם יוצאים לאור. הוא נפטר ימים ספורים לפני יציאת הכרך הראשון.

"הוא לא זכה לראות את הספר בעולם הזה", התבטא הרב זילברשטיין בהלווייתו, "אבל בשמיים יראו לו את הספר. שם זה לא יהיה כרוך בדפים, עם כריכה מצועצעת, שם יראו לו את הספר עם אותיות של זהב. שם הספר יהיה כתוב בצורה אחרת, יראו לו את הספר, שעמל עליו והזיע עליו רבות".

ליקוטים מן הספר

בימים אלו של ערב שבת בראשית, נראה כי זה הזמן המתאים ביותר להביא שתי דוגמאות מרתקות מן הספר הקשורות לפרשת השבוע הנוכחית:

מחלוקת לשם שמים

וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי. (א', ח')

וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם. לא רצה ה' שיקרא בשם רקיע, כי שם זה מורה על הפירוד והמחלוקת, מלשון וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב. לְרֹקַע הָאָרֶץ. כי כל רקיע הוא מסך מבדיל בין שני דברים. ומטעם זה לא נאמר 'כִּי טוֹב' בשני, לפי שבו נברא המחלוקת, כי אין טובה כי אם במקום מציאת האחדות, ולכך נאמר בשלישי שני פעמים 'כִּי טוֹב', אחת למלאכת יום שלישי, ואחת לגמר מלאכת המים שיש בו צד אחדות, שנאמר יִקָּווּ הַמַּיִם... אֶל מָקוֹם אֶחָד, ובעבור אחדות זה, הזכיר 'כִּי טוֹב'. אבל ביום ב', אשר ממנו יוצא כל שינוי והוא התחלה לכל שינוי ומחלוקת לא נאמר בו "כִּי טוֹב". (כלי יקר)

להלן מעשה על מחלוקת, אשר גרמה קורת רוח גדולה בשמיים, ויהי רצון שירבו 'מחלוקות' מעין אלו בעם ישראל.

סיפר מורנו, הרב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:

הרב הגאון, רבי עזרא עטיה זצ"ל, כיהן כראש ישיבת פורת יוסף במשך כ-45 שנה. לאחר שנפטר, היו שני מועמדים אפשריים הראויים לכהן בתפקיד זה במקומו: הרה"ג רבי יהודה צדקה והרה"ג רבי ציון אבא שאול.

אולם בניגוד למקובל, שכל אחד מן המועמדים חושב שדווקא הוא, הינו הראוי ביותר לתפקיד זה, כאן התרחש מהלך הפוך; כל אחד מהרבנים טען בתוקף, שדווקא עמיתו הוא הראוי יותר ממנו לתפקיד זה, ולכן בשום אופן אינו מוכן ליטול על עצמו את התפקיד.

כך נמשכה ה'מחלוקת' תקופה ארוכה, כאשר כל אחד מהרבנים הגאונים טוען בתוקף, כי חברו מתאים יותר לתפקיד.

עד שבאחד הימים הוכרע הוויכוח. היה זה כאשר פנה הגאון רבי ציון אבא שאול לרבי יהודה צדקה ושאל, "מדוע כבודו אינו מסכים להיות ראש הישיבה?"

"הואיל והינך מתאים יותר", ענה לו הרב יהודה צדקה.

"מדוע לדעתך אני מתאים יותר?" שאל רבי בן-ציון אבא שאול.

השיב רבי יהודה צדקה, "מאחר שמלבד היותך תלמיד חכם עצום, אתה גם פוסק"...

"אם כך", הכריע את הוויכוח רבי בן-ציון אבא שאול, "הרי שאני פוסק ברגע זה, שאתה תהיה ראש ישיבת פורת יוסף, וחייבים אתם לשמוע לי, הואיל ואני הפוסק".

ואכן כך היה. הגאון רבי יהודה צדקה קיבל על עצמו את הנהגת הישיבה. אך משמיים גלגלו, יתכן שבעקבות ויתורו של רבי בן-ציון על המשרה הרמה, שלאחר פטירתו של הרב צדקה, יתמנה כמחליפו. כך, שבסופו של דבר, זכו שני הרבנים לכהן כראשי ישיבת פורת יוסף.

העירוב שהגן

וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. (ב', ב')

אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי־שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. (שמות ל"א, י"ז)

והנה סיפור שהתרחש בדורנו, כיצד שמרה השבת על אזור שלם משריפה, רח"ל.

סיפר הגאון הרב אברהם משה קצנלבוגן שליט"א, רבה של שכונת ניות בירושלים, והאחראי על העירוב בירושלים ופרבריה:

לאחר השריפה הגדולה שהתרחשה בשנת תשנ"ג ביערות הרי ירושלים, כאשר אלפי עצים נשרפו בפרוזדור ירושלים בואכה מושב שורש, הזעיקו אותנו בדחיפות אנשי מושב שורש, בכדי לבוא ולסדר את העירוב מחדש לאחר השריפה.

בתחילה חשבתי שגרים שם באזור אברכים בני תורה, או לכל הפחות קבוצת אנשים דתיים ומסורתיים, ולכן כל כך חשוב להם שהעירוב יהיה מסודר כהלכתו. אך להפתעתי הרבה, לא מצאתי במקום אנשים הקשורים לדת... אם כן, מה גרם לדחיפות תיקון העירוב בתחומם?

התברר, להפתעת כל התושבים, דבר שהוא ממש מדהים. כל המקומות שהיו מוקפים בעירוב בתוך המושב, לא נפגעו בשריפה הגדולה ולא ניזוקו מהאש שכילתה בתים שלמים כקש. תושבי המקום ראו בחוש כ"סגולה" וכעין "שמירה" מבחינתם, את קיום העירוב כדת וכדין ביישובם, כדבר ששמר והגן על היישוב מפני האש ועל כן הם הזעיקו אותנו בדחיפות.

וכפי שנאמר (שמות ל"א, ט"ז) "וְשָׁמְרוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשַּׁבָּת". ואמרו חז"ל, יותר ממה שעם ישראל שמרו את השבת - השבת שמרה על עם ישראל.

זכות המחילה

בניו של הרב נחום אינם מתאפקים ומציינים כי אין ספק שלאביהם זכויות רבות. אחד מתלמידיו ומקורביו סיפר כי שבוע לפני פטירתו קרא לו הרב נחום וביקש שיארגן עבורו בדחיפות מניין של עשרה אנשים שילכו לבית העלמין בו קבור יהודי כלשהו ויבקשו ממנו מחילה. הרב נחום ציין כי אותו יהודי שקבור בבית העלמין אמר לו פעם שאינו סולח לו על עניין כלשהו, ולמרות שלכאורה ההקפדה מיותרת, הוא רוצה לבקש ממנו מחילה.

היהודי שאליו הופנתה הבקשה ניסה לדחות את ביצועה, והסביר שאינו יודע למצוא את הקבר ואף אין לו אפשרות להביא עשרה בני אדם לבית העלמין, מאחר שמדובר בערב ראש השנה. אך הרב נחום לא ויתר, הוא אמר: 'עלות הנסיעות עליי, העיקר תלכו ותבקשו מחילה בשמי. איני מוכן לעלות למעלה מבלי לדעת שהנושא סודר'.

לאחר מכן הוא גם התחיל לבכות: "אני מתחנן שתעשו את זה היום, היום, עוד הלילה תגמרו עם זה".

בשעות הלילה אכן יצא למקום מנין של אברכים, ובבוקר כשהתקשרו לעדכן את הרב נחום בכך שהדבר נעשה התברר שהוא אינו מסוגל לענות בשל חולשתו הרבה. יום למחרת הוא נפטר.

"אבא זכה שמן השמיים הזכירו לו רגע לפני פטירתו שיש אדם בעולם שצריך לפייס אותו, זוהי זכות עצומה", מסכמים ילדיו, "כי כשאדם מקדיש את כל חייו לתורה, רואים איך שברגעים האחרונים,  מאפשרים לו משמיים להיזכר בחובותיו כדי שיוכל לעלות נקי".