מרן, מלך ביופיו: טור לזכרו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל

כשנפטר רבי אליעזר בן הורקנוס, הספידו אותו תלמידיו בכאב גדול.

הספיד האחד ואמר: "רבנו, היית לנו כטיפה של גשם".

כאב השני ואמר: "רבנו, היית לנו כשמש בצהריים".

והשלישי בכה ואמר: "רבנו, היית לנו כאב ואם".

מרן, היית לנו כטיפה של גשם...

כשיורדת טיפה של גשם, היא לא מבדילה, היא יורדת ומשקה כל פרח, שתיל או עץ מלבלב. גם על הקוצים והדרדרים היא יורדת, גם על השתילים והזרעים הרמוסים שאין להם תקוה וסיכוי. הטיפה יורדת ומחיה את כולם.

כך היה מרן, ידע לרדת ללב ולהגיע לכל אחד, לגדול והמוצלח, ובמיוחד לכואב והמושפל, ידע להשקות את חייו של זה שנראה כי אין לו תקוה. המבט האוהב של מרן היה כמו טיפה של גשם, מחיה, מצמיחה, מנחמת.

מרן, היית לנו כשמש בצהריים...

השמש מחממת ומלטפת, בלעדיה כל העולם בחושך ואפילה, כלום לא ברור ולא מובן, לא רואים את הדרך. אפשר ללכת לאיבוד בלי אור השמש, ליפול, לטעות, להיפצע...

כשהשמש מאירה, הכל ברור, השבילים, הדרכים... יודעים להיזהר ממכשולים והעולם נראה יפה יותר, הפחד נעלם ואתו מסתלקים כל הספקות והשאלות.

כך היה מרן: "לאורו נלך...". הוא האיר לכולנו את הדרך, ידע לכוון, להזהיר ממכשולים וטעויות, ידע לסלק את כל הספקות והשאלות, הוא ניקה את הפחד, ליטף וחימם במילה, ברכה, או אפילו רק במבט עין.

מרן, היית לנו כאב ואם...

אב ואם, לכל אחד מהם דרך וגישה שונה בבית ועם הילדים. אחד הוא שמאל דוחה, ואחד ימין מקרבת. האחד יותר בנוקשות והשני עוטף ברכות, רק כך ניתן להגיע לתוצאות ברוכות ונכונות.

זה היה מרן. מצד אחד היה כולו רכות ומלא בכל כך הרבה חמלה ואהבה. העיניים היפות שלו היו מלאות חום, אך באותה מידה חדורות בעוצמה, כי מצד שני, מרן ידע לצעוק ולהיות תקיף כשפגעו בעולם התורה, כשפגעו בכבודה של השבת או בכבודם של תלמידי חכמים.

כבר ארבע שנים שהמילים בסליחות: "אנשי אמונה אבדו..." מרעידות לי את הלב ואני חושבת רק עליך, מרן.

גיבורים לעמוד בפרץ, דוחים את הגזרות...

היית לנו לחומה... ידעת לעתור ולרצות...

והדמעות, הוי הדמעות...

"סעו המה למנוחות... עזבת אותנו לאנחות, שוטטנו בארבע פינות, תרופה לא מצאנו..."

מרן, אהרון הכהן של הדור, שאהב שלום ורדף שלום, שקרב כל כך הרבה נשמות לאבא שבשמיים.

לפני פטירתו של אהרון הכהן שהיה כולו מנורה של אור, החזיר לו הקדוש ברוך הוא באור ועשה לו נחת רוח. ומה היא נחת רוח? זכה אהרון שאלעזר בנו לבש את בגדי הכהונה שלו, והוריש  אהרון את הכתר לבנו בחייו. זו המתנה הכי יפה בעולם, זה האור הכי גדול לאדם לראות את בנו הולך בדרכו. ומפליא... כך האיר הקדוש ברוך הוא למרן לפני פטירתו ועשה לו נחת רוח. מרן, שהיה מנורה מאירה, זכה לראות את בנו לובש את בגדיו פחות מחודש לפני פטירתו.

אומר המדרש: "בא וראה כבודו ושבחו של אהרון הצדיק שכל באי עולם בוכין אותו...".

 אני זוכרת, ג' בחשוון לפני שש שנים. הצהריים החשיך לפתע, בעלי לא אמר מילה, חטף את הכובע בהלם ויצא ללוויה. הבטתי אחריו מהמרפסת, שקט היה ברחוב. ראיתי נשים, שכנות, חברות, יושבות על הרצפה ומיללות... ראיתי גברים רצים, המומים, קרועים, זועקים... לא מאמינים.

כן... כמו אהרון הכהן, כולם בכו את מרן, איזו לוויה גדולה, היו אלה המון העם הכואב שבאו, לא להיפרד, לא, לעולם לא!

באו להחזיר אהבה לגדול הדור ולהבטיח – לאורך נלך!

רק השם שלך מרן, מעלה בלבנו געגועים ובעינינו דמעות, התמונה הגדולה שעל הקיר בביתי הקטן,  עוצרת אותי הרבה פעמים במהלך היום. מביטה, דומעת, מתגעגעת. 

מרן, מלך ביופיו!