במחשבה תחילה לפרשת נח: ברגע האמת רכב החירום לא זז

אחרי שמטוסו התרסק הסתובב החייל במדבר למצוא מים. כשפגש בבור החליט לזרוק אבן פנימה לשמוע אם יש רעש של מים.

האבן הראשונה לא הניבה תוצאה. האבן השנייה – גדולה יותר – נעלמה גם היא בלי להשמיע קול. סלע כבד שעמד בקרבת מקום נגרר באיטיות והושלך לבור.

לפתע, משום מקום, רצה כבשה היישר לבור הפתוח ונעלמה בו.

החייל עמד המום לשניות ספורות. רגע לפני שהמשיך הלאה, הגיע בדואי אובד אונים: "ראית את הכבשה שלי? לא מבין איך היא נעלמה, קשרתי אותה לסלע ענק"...

* * *

מרחבים עצומים השתרעו לכל מלוא האופק שוממים. המבול נגמר, נח ובניו יוצאים מן התיבה ולפתחם עומד פרויקט חובק עולם: ליישב את העולם מחדש. כמעט מאפס.

תחילה נטע נח כרם. התורה מתארת את הפעולה הזו לרעה, שכן תוצאותיה הובילו למקומות לא רצויים. "ויחל נח איש האדמה וייטע כרם".

"ויחל", דרשו חז"ל שנח עשה עצמו "חולין". וצריך להבין מדוע. לפי דברי רש"י התמיהה מתעצמת כשהוא מסביר שנח נתכנה 'חולין', רק משום "שהיה לו לעסוק בנטיעה אחרת". מהו באמת ההבדל בין כרם לטמינת זרעי גויאבה או שתילת צנון?

הצ'קלקות האדומות הבהבו בעוז והצמיתו את יוני למקומו באימה, הסירנה העזה שנשמעה גרמה ללבו הרך להחסיר פעימה. שריפה השתוללה בקצה הרחוב שלהם ולוחמי האש נאבקו להציל חיים. כל רגע קריטי.

למרבה הצער השריפה הסתיימה באסון. יוני, כמו שאר תושבי השכונה, חווה שבועות קשים של אבל, בכי ואובדן. המראות הללו השפיעו על נפשו הרכה וחרתו בה הבטחה: כשאגדל, אהיה הראשון להציל נפשות מלשונות האש האיומות.

יוני גדל ואיתו גדל החלום: הוא ישתלב בעבודה בין "לוחמי האש".

ההכשרות הרבות והאימונים המפרכים שעברו חבריו, נדמו בעיניו כמחיר מינימלי לסיפוק הגדול שממתין מעבר לפינה: הצלת חיי אדם. כאשר סוף סוף הגיע היום שבו קיבל את התעודה הרשמית והאישור הסופי שהצטרף לצוות מכבי האש - לא היה מאושר מיוני. הוא הגיע מדי יום לתחנה בתקווה שהיום יזכה להציל חיים.

באחד הבקרים זה קרה. יוני הגיע עשרים דקות לפני חבריו למשמרת, שעת הבוקר המנומנמת הזו תפסה את התחנה לא מוכנה. הטלפון צלצל, הפרטים שוגרו בבהילות ויוני החליט לתפוס פיקוד: בידיים רועדות פתח את הרכב, תוך שהוא מטפס אל מושב הנהג לחץ כמטורף על השלט שפותח את תריס החניה הכבד. חגר את עצמו והתניע את הרכב שהשתעל עמוקות משנת לילה. הוא לחץ על הבלם והוריד את מעצור היד, העביר הילוך ולחץ על דוושת הגז מתונות.

הרכב לא זז.

הוא לחץ חזק יותר, בודק אם שכח משהו בסדר הפעולות.

הרכב לא זז.

בקשר נשמעו קריאות. חבריו התאספו במהירות ועטו אפודי מגן. יוני המתוסכל כמעט בכה בדמעות. הוא רוצה להציל חיים והרכב לא זז.

חברו שהביט מקדימה סימן לו שילחץ על הבלם. החבר סילק בזריזות את מעצור הבלימה הכבד שתפקידו לשמור על הרכב האדיר עמוס המים שלא יגלוש ממקומו חלילה. עכשיו אפשר לנסוע...

כך מבאר בספר "חשבה לטובה" הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר את דברי חז"ל: נח נתכנה "חולין" משום שהוא היה "איש האדמה". פירושו של דבר, שלפי דרגתו של נח הוא עדיין היה קשור לחומר. לגשמיות. לארציות.

כאשר קשורים לאדמה, כאשר מחוברים לחומר – אי אפשר לנסוע. אי אפשר להציל את העולם. בוודאי שיתרחשו נזקים ויקרו תקלות. כדי להתרומם מוכרחים להתנתק מהכבלים הגשמיים מעט, להסיר את המעצורים ולפנות את הדרך – רק אז ניתן לבנות את העולם מחדש.

כאשר נח נוטע כרם שממנו עושים יין, הכתובת רשומה על הקיר: יש כאן מתכון לנזק. לפיכך – מבאר רש"י "היה לו לעסוק בנטיעה אחרת". כזו שממנה לא יכול לצאת דבר תקלה.

* * *

הטעם המר הזה שמורגש בפה כאשר איננו מצליחים לעמוד בקבלות של השנה החדשה, מגיע מהר. לפעמים מדי מהר. 

מה אפשר לעשות כדי להצליח בהן? תחילה יש לבדוק את נקודות התורפה, לתכנן מראש את הדברים שעלולים לעמוד לנו למכשול בדרך. רק אז - אחרי שניפרד מה"סלע" שאנחנו קשורים אליו, מהמכשולים ה"גשמיים" – נוכל לצאת לדרך בלי ליפול לבור. לְפַנות ולִבנות.