יועז הנדל וניצן הורוביץ אפילו לא ידעו שהם כאלה

האמת הפשוטה היא שיכולתי לכתוב הררי מילים במאמר זה. להביא דוגמאות, תימוכין, הסברי עומק, תובנות מורכבות, וכיוצא באלה. אבל הבה נעשה זאת בקצרה.

"מצד שני" בגל"צ, תוכניתם של יועז הנדל וניצן הורוביץ, שמשודרת בימי חמישי ב-11 לפנות צהרים, היא מיקרו קוסמוס מדויק לתקשורת הישראלית המיינסטרימית בכללותה. אג'נדה מזוקקת בקליפת אגוז.

נקרא לאג'נדה בשמה – נטייה חדה שמאלה, המושרשת באופן כה עמוק, עד כדי כך שרוב ככל צרכני התקשורת בארץ כבר כמעט ואינם מבחינים בה. זה נראה להם כל כך רגיל. ואפילו מתבקש.

רוב בעלי ההון ששולטים בכלי התקשורת המרכזיים בארץ, עורכיה הבכירים, מגישיה, כתביה, מפיקיה, קובעי סדר היום בה, וכיוצא בזה, ככל הנראה מחזיקים בעמדות שמאליות. איך אני יודע? כי אני צורך את תוצרתם. זה הכל.

עניין זה, שהוזכר כעת, בא לידי ביטוי באופן יפה ומובהק בתוכנית הנ"ל: במסווה של איזון בין ימין ושמאל, לקחו קברניטי גל"צ איש שמאל קיצוני, מהשוליים הסהרוריים של המפה הפוליטית, ואיש מרכז. או לכל היותר – ימין רך. רך מאוד.

ולכולנו זה מרגיש בסדר. מחליק בגרון. תוכנית מרכזית, כמעט שעת שיא מבחינה האזנה, בתחנה המאוזנת בארץ, ואנחנו אפילו לא מודעים לכך. מתענגים על סם ההרגעה הנעים. אפילו ממכר. הרי אנחנו כבר כל כך רגילים.

אינני בא לבקר במאמר זה את ניצן, ואינני נדרש כעת לאופיו, מעשיו או דעותיו כאדם פרטי. כנ"ל לגבי יועז. אני משתדל שלא להשתלח בפומבי באף אדם פרטי, משום אהבת ישראל (ולצערי לא תמיד מצליח בכך). אני פשוט רוצה לתאר במאמר זה מצב, דרך התנהלות, תפיסת עולם.

לענ"ד אפשר לומר בקול גדול וברור שברוב הסוגיות החשובות עמדותיו של יועז קרובות יותר לאלו של ניצן הורוביץ מאשר לעמדותיו של בנצי גופשטיין. יועז אינו המקבילה הפוליטית לניצן הורוביץ. מבחינתי גופשטיין הוא המקבילה הימנית לניצן הורוביץ. אדם המצוי בשוליים הקיצוניים ביותר של המפה הפוליטית. אדם שמעטים יחסית האנשים בישראל שתומכים ברוב ככל דעותיו.

אני אפילו לא מעלה על דעתי שבכירי גל"צ היו מציבים בתוכנית מרכזית שכזו, וחמור מכך – בתוכנית שלהם בכל שעה אפשרית, אישים כמו בנצי גופשטיין / איתמר בן גביר, לצד גורם מאזן כמו נחמן שי למשל, שהוא לעניות דעתי פחות או יותר המקבילה של יועז הנדל במרכז-שמאל.

לעניין זה יש השפעות רבות. ואגב – מרחיקות לכת. אך לא נעסוק בהן כעת. מעבר לכך, עניין זה הוא השורש לעוד תופעות מצערות, וביניהן למשל לכך שכל איש שמאל, קיצוני והזוי ככל שיהיה, הוא מרואיין פוטנציאלי רצוי בכל כלי תקשורת מרכזי בישראל.

לעומת זאת, אנשי ימין, הנמצאים בקצה המפה הפוליטית מצדה השני, מודרים שוב ושוב.

העיוות התקשורתי המתמשך שהוצג לעיל, לענ"ד, אמור לגרום לשינוי בשלושה מישורים לפחות:

א. צרכני התקשורת צריכים לפתח מודעות רבה יותר לעניין זה, להבין שהוא קיים, ולפתח מנגנוני סינון שירסנו את השפעתו.  

ב. צרכני התקשורת צריכים למחות בדרכים העומדות לרשותם על עיוות זה, לנסות להשפיע ככל יכולתם על עניין זה ולנסות לתקנו, בין היתר על ידי צריכת תקשורת מכלי תקשורת שאינם חוטאים בעיוות זה.

ג. קברניטי התקשורת צריכים להיות מודעים לכך שעיוות זה צורם לרבים, ואם הם אינם רוצים שאמון הציבור בתקשורת יפחת, עליהם לתקנו במהרה.