כשהרב שטיינמן שמר על קדיש השווה ארבעה מיליון שקלים...

אברך חשוב תושב מרכז ארץ, מוסר שיעורים קבועים מידי יום ביומו באחד מיישובי השרון. באותו יישוב, התגורר יהודי דתי שנפטר לפני כחצי שנה, והותיר אחריו בן ובת שאינם שומרים תורה ומצוות, וירושה בת 12 מיליון שקלים!

האיש הותיר צוואה כתובה וחתומה ביד עורך דין: הבן יקבל 10 מיליון שקל, והבת 2 מיליון. אך כל זאת בתנאי מראש, שהבן יאמר אחריו קדיש כל יום, מבלי להחסיר אפילו פעם אחת בשלושת התפילות, בכל ימות השנה הראשונה לפטירתו. באם לא יקיים הבן את התנאי - תתחלק הירושה - חצי חצי: הבן שש מיליון והבת שש מיליון!

הבת פתחה את הצוואה, ואמרה לעצמה: אין מה לחשוש, כי אין סיכוי שאחי יאמר קדיש כל השנה באופן מוחלט שלוש תפילות בכל יום. מה עשתה? - החליטה לשכור 'חברת חקירות', שתעקוב אחר אחיה ביסודיות, ותתפוס את הפעם האחת שהוא מפסיד את הקדיש, ואז מיד יש לה ביד 4 מיליון שקלים נוספים.

אך התוכנית שלה לא היתה קלה כל כך. כאן אנו שבים לאברך היקר הנ"ל. הוא מוסר את השיעור היומי באותו יישוב, בין מנחה למעריב, ובן המנוח מגיע ערב ערב לתפילת מנחה, אומר קדיש, וממתין לקדיש של תפילת ערבית.

לשיעור בין מנחה למעריב, הבן לא נכנס אף פעם, מיד אחרי תפילת מנחה היה 'בורח' לחוץ, ולא ממתין אפילו לרגע להקשיב לשיעור. עד לתפילת ערבית, האיש יושב בחוץ, מפטפט, משתעמם, משחק ומדפדף באייפונו (שבהכשר השטן הראשי...).

אותו בן דאג לספר לאברך מוסר השיעור, כי הוא בא במיוחד כדי לומר קדיש על אביו, ולכן האברך היטיב עמו, ומידי ערב, בסיום השיעור, יצא האברך החוצה והודיע לאיש כי מתחילים ערבית. הלה היה מניח את 'עסקיו' בחוץ, ונכנס להתפלל ולומר קדיש בבית הכנסת.

הבלשים של חברת החקירות, מיקדו את מאמציהם בשעות הללו של מנחה ומעריב, המתינו בסבלנות לערב אחד בו יימשך הבן בעסקיו וישכח מעריב אחד, אבל הם לא השיגו את מבוקשם, וה'אשם' היחיד בכך היה מיודענו האברך היקר, שהקפיד תמיד לצאת ולקרוא לבן להיכנס פנימה...

האחות הבינה, כי היא משקיעה סכומי כסף גדולים שהולכים לטמיון, והחליטה לעשות מעשה. היא השיגה את מספר הטלפון של האברך והתקשרה אליו. היא הציגה את עצמה, וסיפרה לאברך את כל הטמון מאחורי הקדיש של אחיה, וכי היא 'מפסידה' בגלל הקדיש שלו ארבע מיליון שקל; "אני בטוחה, כי אילולא תקרא לאחי פנימה, ולו פעם אחת, הוא לא ישים לב שמתחילים להתפלל, ואני ארוויח את הסכום העצום. ולכן ברצוני להציע לכבוד הרב הצעה שאי אפשר לסרב לה: ידוע לי כי יש בקהילתכם אנשים וארגוני צדקה הזקוקים לעזרה כספית; הנה אני מוכנה להתחייב ליתן ארבע מאות אלף שקל, דרכך, אם בסך הכל לקדיש אחד ויחיד לא תקרא לו פנימה, לא ב'קום ועשה', אלא ב'שב ואל תעשה'..."

האברך נסע לבני ברק, למעונו של מרן ראש הישיבה הגאון הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, והציג את הסיפור לפניו.

תגובת מרן היתה: "חלילה לך מלהיענות לבקשת אותה אחות, וזאת מפני שעליך לדאוג לקדיש של הנפטר באופן מושלם, ולא לעשות שום שיקולים לטובת הבן או לטובת הבת, אלא לטובת הנפטר, כי כל קדיש, של כל יהודי, חשוב עד מאוד".

האברך קיבל את ברכת מרן להצלחה, והמשיך בשלו, לצאת מידי ערב אחר השיעור ולקרוא לבן כדי שיאמר את הקדיש לעילוי נשמת אביו.

ומה אירע בסוף? – הבן המשיך בקדיש שבוע ועוד שבוע, וערב אחד, אחרי ערבית, לפתע פנה הבן ושאל את האברך: "תאמר לי, אני לא פוגע בך שאני ככה יוצא לחוץ, ולא מקדיש רגע אחד כדי להקשיב לך?".

האברך חייך והשיב בנעימות: "אני מחלק לשומעים יהלומים. ההפסד כולו שלך"... 

"יהלומים?!" תמה הבן.

- "כן, יותר מהיהלומים. תנסה להשתתף פעם אחת, ותיווכח".

למחרת, הבן התאמץ והחליט להישאר לשמיעת השיעור. הוא שומע וכולו מוקסם... לאחר שכל כך התרשם מדברי התורה ששמע בשיעור, החליט גם למחרת שהוא נשאר לשיעור. וכך אירע גם בימים הבאים. כבר חלפו חודשיים, והבן לא החסיר אפילו שיעור אחד.

וכיום... הוא התחיל לשמור שבת!

ויש לאביו המנוח נחת רוח עצומה, לא רק מהקדיש, אלא בעיקר מבן שמתקרב יום יום לשמירת תורה ומצוות, הודות להקפדת האברך שלא לאבד לוֹ ולוּ קדיש אחד, כפי הוראת רבן של ישראל!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.