הרב שטיינמן צחק: "וכי הוא יודע לירות? שיתפלל שוב לה’, ויציל אותו!"

רק לפתוח את העיניים! ולראות במוחש גם בדורנו, את הניסים המתגלגלים לפתחנו, וגם ללמוד ולהפנים, עד היכן מגיע כוחה העצום של תפילה, של כל יהודי, הזועק מעמקי ליבו אל אלוקיו.

הבה נאזין לסיפור המדהים הבא, שהתפרסם ב"נר לשולחן שבת":

שעת לילה מאוחרת בצומת פולג. חמישה ערבים התקרבו בחמת זעם אל חייל יהודי, ובידיהם סכינים שלופות. אותו חייל בשם צחי, היה כישלון בנושא של ירי מדויק; במבחני הירי בצבא לא פגע אפילו בדמויות עומדות...

אך הפעם, למרבה הנס, הצליח לפגוע בארבעה מהם פגיעות מדויקות, שהביאו למותם.

מיד לאחר האירוע, מרוב פחד רץ לכביש, עלה על טרמפ, וברח מן המקום. בינתיים הערבי החמישי שנותר בחיים, אסף את הסכינים ונעלם אף הוא.

כוחות המשטרה שהגיעו למקום היו מזועזעים. התמונה שנתגלתה לעיניהם היתה חד משמעית - בוצע כאן טבח!

פתחו מיד במצוד נרחב, ועוד באותו לילה תפסו את החייל היורה.

כל טענותיו שהוא היה המותקף, נפלו על אוזניים ערלות. "היכן הסכינים שלהם?! – תמהו החוקרים – איך יתכן שאדם מותקף מצליח לפגוע ולהרוג ארבעה אנשים בהצלחה מדהימה כזו?! הלוא אינך חייל תמים... בוודאי שהדבר היה מתוכנן...".

החייל נשפט, וקיבל עונש חמור - ארבעה מאסרי עולם!

בבית הסוהר ביקש צחי להטיב את תנאי מאסרו, אך סורב שוב ושוב. היחס אליו היה כאל רוצח מסוכן.

לבסוף, החייל, שלא היה אדם דתי, השיח אודות מר גורלו בפני הרב ז. ב. רב בית הסוהר. היו לו שאלות על בורא עולם, "אלוקים הציל אותי ממוות, אז למה הוא השליך אותי בכלא למשך שארית חיי?...".

שאלו הרב: "מהיכן אתה יודע שאלוקים הציל אותך?". צחי השיב: "באותו רגע בו התקרבו אלי אותם רוצחים אכזריים ועמדתי בפני המוות, התחננתי לאלוקים שיציל אותי".

המשיך הרב להתעניין: "ומאיפה ידעת לבקש מאלוקים, הרי אינך נראה דתי?".

השיב החייל: "באותו רגע, נזכרתי בדברי סבי הצדיק זכרונו לברכה, שהיה רגיל לומר לי: צחי, אלוקים עוזר גם למי שלא מכיר אותו, אם הוא זועק אליו באמת, כי קרוב ה' 'לכל' קוראיו...".

היתה זו תשובה מפתיעה! הרב הגאון ז. ב. שעמד במקום ושמע את הדברים, נכנס אל מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, סיפר לו את שאירע, ואת טענותיו של אותו חייל.

אמר מרן רבי אהרן לייב: "הוא הרי ראה שאלוקים עזר לו, למה הוא לא מבקש שוב מאלוקים שיעזור לו?... שיתפלל עוד, למה הוא לא מתפלל?".

"מה יש להתפלל פה - תמהו בפני מרן זצ"ל - מילא אז הוא התפלל כדי להינצל מן הרוצחים, היה לו רובה ביד, אבל עכשיו הוא כבר נשפט, ונידון לארבעה מאסרי עולם?...".

רבי אהרן לייב החל לצחוק, "וכי הוא יודע לירות?! אלא מה - בכל זאת הוא התפלל והצליח להרוג את תוקפיו; שיצעק, שיבקש שוב מה' יתברך שיציל אותו!".

ממשיך הרב ז.ב. ומספר: בביקורי הבא בבית הכלא, סיפרתי לצחי את דבריו של מרן הרב שטיינמן. עודדתי אותו ואמרתי לו: "תתפלל לה', תתפלל מכל הלב".

לאחר זמן, הלכתי ברחובה של עיר, והנה לפתע נקרה למולי אותו חייל. הייתי צריך לשפשף את עיניי לכמה שניות כדי להיות בטוח שאני רואה טוב...

שאלתיו בתדהמה: "צחי, מה אתה עושה פה? הרי קיבלת ארבעה מאסרי עולם, האם ברחת מבית הסוהר?!".

תשובתו היתה מפתיעה ומרגשת: "ה' שמע לתפילתי, ויצאתי לחופשי... השב"כ תפסו את הערבי החמישי, ולאחר חקירה ממושכת, סיפר את שאירע באותה התרחשות; הוא הודה שהם באו לרצוח, ואת הסכינים של חבריו, סיפר שלקח עמו לכפר. ואכן, אנשי ביטחון חיפשו ומצאו שם את הסכינים, ומיד שיחררו אותי...".

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.