הרב יגאל כהן – מדוע אנחנו כועסים?

הכעס נובע מכמה סיבות, כאשר העיקרית שבהם היא מידת "הגאווה", ולכן הבאתי פרק זה שמדבר בנושא מידת הכעס מיד אחרי מידת הענווה, כיון שמידת הענווה מביאה למידת הסבלנות.

 אשתדל הביא לפניכם כמה אירועים שגורמים לאדם לכעוס, ובע"ה אנסה להסביר את סיבת הכעס.

אדם שפגע בחברו במילים קשות ובלשון מזלזלת, מיד מתעורר כעס בליבו של החבר הנפגע, ופעמים שיוצא החוצה בדרך של צעקות, גידופים, איומים, או העלבה בחזרה, וישנם מקרים שהתגובה היא שתיקה רועמת, והקפדה בלב, ופעמים שמחכה בכיליון עיניים לזמן הנקמה.

כמה אנחנו שווים

כעס זה נובע מהמחשבה שאנחנו שווים הרבה, ואיך העז מאן דהו לדבר או לחשוב דברים כאלו עלינו, הרי אנחנו חכמים, אנחנו מוצלחים, אנחנו עוזרים לזולת.

כך גם מרגיש בעל שאשתו פגעה ברגשותיו, אני, כך מגיע לי, אניף שעשיתי בשבילה כל כך הרבה, אני שדואג לכל מחסורה אני ואני... וזה מה שמגיע לי בתמורה?

וכן להיפך אישה שבעלה דיבר עליה בנימת זלזול, מיד צפים במחשבותיה כל הדברים הטובים שעשתה, ומסקנתה - זה לא מגיע לי...

אם הבן שלכם חלילה התחצף אליכם, תשאלו מיד את עצמכם מדוע אנחנו כועסים, על פי רוב הסיבה האמיתית של הכעס היא "ככה אתה מדבר אלי? אני שהבאתי אותך לעולם? טיפלתי בך פרנסתי אותך? אני אבא שלך? איך אתה מדבר אלי?

גם כעס זה נובע ממידת הגאווה!

אין כוונתי שאין להעמיד את הבן במקומו על דבריו, ואפילו להרים את הקול עליו כדי לחנכו, אבל - למה לכעוס?

רב שמוסר שיעור לתלמידיו, ובמהלך השיעור קם על רגליו אחד מהנוכחים, ואומר "הרב זה לא נכון מה שאתה אומר!" על פי רוב כעס מסוים נכנס לליבו של הרב. אני טועה? אני שלמדתי תורה כל כך הרבה? אני שכולם משבחים את כוח סברתי בעיון? ועוד מי אומר לי את זה, תלמיד שלא למד עשירית ממני תורה, הוא אומר שאני טועה?

גם כעס זה שורשו במידת ההתנשאות, שאת תרופתה הבאתי בפרק הקודם.

ה - אני...

אישה שידועה בסגנון לבושה המהודר והיפה, והנה ניגשת אליה חברתה ואומרת לה: "מה זה הבגדים האלה? אין לך טעם טוב בבגדים!"

ואז מיד מתפרצת בתוכה צעקה: "לי אין טעם טוב? אני שכולן באות להתייעץ איתי בנושא הלבוש? אני שקיבלתי כל כך הרבה מחמאות מחברות על סגנון לבושי, ובנוסף החברה הזאת שבעצמה לא יודעת לבוש יפה מהו, והיא מעיזה להעיר לי?"

אתם ודאי מבינים את סיבת הכעס - "גאווה".

עשיר גדול שרגיל לתת צדקות הרבה, והנה כשהגיע אליו ראש ישיבה חשוב לבקש עזרה עבור ישיבתו, נתן לו שיק על סך חמש מאות דולר, למראה השיק אמר לו הרב "למי זה יספיק? יש לי חמש מאות תלמידים!" וכמובן רומז לו על קמצנותו, והלך.

מיד העשיר חושב בליבו: "איך הוא לא מתבייש ממני? אני שמחלק בכל שנה למעלה ממיליון דולר לצדקה? אני שהזכויות שלי עולות על ראש הישיבה בכפל כפלים, וכך הוא מדבר אלי?

 אם רק היה יודע העשיר שהוא בסך הכל כספת של הבורא יתברך, להחזיק את הכסף ולחלקו לנזקקים, לא היה כועס, מפני שהיה יודע מיעוט ערכו.

בקשת מאשתך שתכין לך לארוחת ערב מאכל שאהוב עליך, ובמהלך היום אפילו חשבת מידי פעם על ארוחת הערב שמחכה לך. והנה זה פלא - כשהגעת לביתך חשכו עינייך, מבלי כל הכנה מוקדמת, לא פחות ולא יותר, שניצל תירס (מבלי לזלזל בתירס)! זה מה שהכינה לך אשתך להיום, ולא רק שלא בישלה עבורך את משאלות ליבך, אלא גם לא נשארה לאכול יחד איתך את ארוחת הערב, וברוב "חכמתה" נסעה לקניות עם חברותיה.

"אני שעובד כל כך קשה לפרנס אותה מגיע לי לאכול אוכל קפוא? ועוד לבד? אישה אחרת בוודאי הייתה מעריכה אותי יותר אחרי כל מה שעשיתי עבורה".

- כך חושב בעל הגאווה.

ולעומתו השפל והסבלן - אומר בליבו:

"בוודאי שקרה משהו מיוחד, שרעייתי שנאמנה לי תמיד, היום לא הצליחה להכין לי מאכל טעים, וגם אם לא קרה משהו מיוחד מי אמר שמגיע לי יותר מאוכל קפוא, ובכלל הפרנסה בביתי היא בזכות אשתי ולא בזכותי. ותודה לאל יתברך שהיא עדיין מקבלת אותי אם כל מגרעותיי".

איש עסקים מוכשר וחרוץ, שבמהלך עסקה מסוימת "נעקץ" ע"י זוג רמאים בסכום כסף גדול. לאחר שעיכל את הדברים מתחיל הכעס הפנימי על עצמו:

"איך נתתי להם כל כך הרבה כסף בלי לקחת בטחונות? איך הייתי כל כך טיפש להאמין להם? הרי אני כל כך הרבה שנים כבר עושה עסקים?"

וכך ממשיך לאכול את עצמו. וכל כך למה? משום שהוא חושב שהוא מושלם ואין אצלו מושג של טעות, ולכן הוא כועס. אבל אם רק ישכיל להבין שהוא בסך הכל בן אדם, וכשגוזר השם יתברך להפסיד ממון, אין בידו לעשות מאומה כדי למנוע זאת.

לסיכום - לדעת את חסרונותינו, ולא לכעוס על כל טעות שעשו כלפינו אחרים, או שעשינו אנחנו.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.