תכליתה של ההרפיה: להתבונן על קשיי החיים באור האמונה ולקבל כוחות להתמודד

ישנם תקופות בחיים וימים מסוימים שבהם האדם זקוק לחיזוק במיוחד בהרפיית הנפש, כיוון שהוא עובר בתקופה זאת קשיים מיוחדים, מלבד הקשיים הרגילים שעוברים על האדם באופן קבוע.

בתקופה כזאת האדם מרגיש לפעמים כעין ניתוק וסתירה בין השלב המרגיע של הרפיית הבוקר, לבין הקשיים שהוא עובר במשך היום. הוא עשוי להרגיש כאילו במהלך הקשיים מתפוגגת כליל השפעתה של הרפיית הבוקר עם ההתחזקות באמונה שבה הוא מתבונן במהלך ההרפיה.

הטעות שבהדחקת הקשיים במהלך ההרפיה

הסיבה לכך היא כיון שלעיתים ההרפיה מתמקדת באופן כללי בלבד במהלך היום, כשהאדם מנסה להדחיק ממחשבתו את הקשיים שעתידים אולי להתעורר במשך היום, ועל אחת כמה וכמה שלבים קשים במיוחד במהלך היום, במטרה כדי שהרוגע שבשלבי ההרפיה תהיה מושלמת.

למעשה כיוון מחשבה זו מוטעה לחלוטין. שהרי כל מטרתה של ההרפיה היא לנקות את הראש ממחשבות של הבל ושל בלבולי העולם ולהביא את אור האמונה לתוך הנפש בבהירות מוחלטת, בצורה שתכנס לכל עומקיה וחיבוטיה של הנפש האצילית והמלכותית של היהודי.

תכליתה של ההרפיה היא להביא לתוך לבו את תחושת החיבור לטוב האלוקי המוחלט הנמצאת בכל מצב וזמן שהוא ללא כל שינוי בין מצב שנראה כגילוי טובו של הבורא, למצב שבו קשה – לבשר ודם – להבין את טובו של הבורא מתוך הראיה המצומצמת של האדם, המוגבלת במקום והזמן שבו הוא נמצא, ללא כל אפשרות להבין ולדעת את תוכניותיו של הבורא.

בכנפי השכינה

ההרפיה הנכונה היא כזאת, המתמקדת בכל פרט ופרט ממהלך היום, תוך כדי השראת הרוגע שנובעת מתוך האמונה הבהירה והמוחלטת באהבתו וטובו של הבורא לברואיו.

כשהאדם יודע שבכל מצב ומקום שיהיה, גם אם נראה כקשה ומבלבל במיוחד עבור מי שאינו שמור בכנפי האמונה האלוקית, הוא נמצא בכנפיה המחבקות של אמו – השכינה הקדושה (כינוי להנהגה האלוקית שמנהיגה את העולם הזה), ולכן אין לו כל סיבה ואף אסור לו לאבד את הרוגע והשלווה והשמחה אפילו לרגע.

מסיבה זאת, דווקא אם בשעת ההרפיה, כשאין לו מניע ומונע מלהעמיק במחשבותיו אודות טובו הגדול של הבורא האוהב אותו – כמו כל יהודי – כבן יחיד ממש, בנחלי אהבה עזים אשר אין יכול להם, והממתין לכל תיבה ותיבה שיוציא מפיו לפניו כדי לנשקה ולחבקה, אז הזמן לחבר ולשתף לזמן מיוחד זה את הזמנים ה'קשים' (יותר נכון: הקשים ללא משב רוח המרענן של האמונה), ובכך לגרום שנחלי האמונה ירעננו גם את הזמנים הקשים.

מצב מיוחד זה נקרא בלשונה של תורת החסידות "להזהיר גדולים על הקטנים", אנו מזהירים (מלשון זוהר) ומאירים את הזמנים שבהם אנו 'קטנים' בדעתנו ויישוב דעתנו, על ידי ה'גדולים' הזמנים בהם אנו מרוממים ומיושבים בדעתינו[3].

יותר מכך: התבוננות זאת, היא עצה עמוקה ונכונה מכבשונה של תורת החסידות לריפוי הנפש גם על קשיים שהאדם עבר במשך קורות חייו, ולא השכיל בשעת מעשה להאיר בהם את אור האמונה. הדרך לריפוי הפצעים והנזקים שנגרמו לנפש כתוצאה מקשיים אלו, וסילוק הטראומות שנחקקו בנפש, היא על ידי שחזור המצבים הקשים במחשבתו, במהלך זמנים שבהם אורה של האמונה מאירה בתוקפה ובגבורתה, כשהאדם מוסיף עוד 'פרט' (או יותר נכון: כלל) למעשה – הבורא יתברך, שהיה עמו באותם זמנים קשים גם אם לא הבין אותם בשעת מעשה.

חיבור לדרכי הבורא

החתם סופר מסביר את הפסוק (שמות לג, כג) "וראית את אחורי ופני לא יראו", כך: למרות שבשעת מעשה כשהאדם עובר קשיים בחייו נבצר ממנו להבין את המטרה הטובה המסתתרת מאחורי הקושי, אין הבורא מסתיר את פניו ממנו לאחר מעשה, כשהוא משחזר את קורות חייו ואז ביכולתו להבין כיצד הקשיים שעברו עליו הביאוהו לשלימות הטוב ברוחניות וגשמיות.

לפעמים, כאשר האדם יכול גם לראות את התועלת העצומה שנגרמה לו בסופו של דבר כתוצאה מאותם קשיים שאותם עבר, אם ברוחניות ואם בגשמיות, הוא יכול גם להודות לה' בפה מלא על כל הקשיים שעבר.

שחזור החטא

בתורת החסידות מובא רעיון זה בעיקרו לגבי תשובה מהחטא שהאדם גורם בכך שהוא מראה במעשיו כאילו הבורא אינו משגיח במעשיו חלילה, ולכן לאחר שהאדם מתחרט מעצם העבירה, עליו לשחזר במחשבתו את המצב בו היה שרוי באותה שעה, ולהביא לתוכה את ההארה האלוקית שבידיעה הברורה כי בכל מצב, מקום, זמן ומעשה שהיה – היה שם הבורא יתברך עמו, ובכך הוא מחזיר את שכינתו של הבורא למקום בו היא שרתה, ומתקן את החטא ואת הנזקים הרוחניים שהוא גרם לו.

הרעיון המונח מאחורי עצה זאת, היא שנפשו של האדם מורכבת מרבדים רבים, של מצבים רבים כמספר ימי חייו ופרטיהם, כל מצב שהאדם עובר, הינו הצורה בה הוא מברר ומוציא לפועל את החלק הנפשי שבא לידי ביטוי ביום זה לפי מאורעות היום, ומכיוון שכך, לאחר שהיום הסתיים והוא פונה לשכב על יצועו, וחוקק את ההרגשה הנפשית כפי שנחקקה בלבו כתוצאה ממאורעות היום – על ידי האמונה או בלעדיה חלילה, נחקקת ההרגשה הנפשית בנפשו ונהפכת לחלק בלתי נפרד מנפשו. לכן כדי לעקור את הפצעים הנפשיים הנגרמים כתוצאה מחוסר אמונה או מחטא כל שהוא חלילה, עליו לשחזר בנפשו את המצב הרוחני בו הוא היה בשעת מעשה, כדי להחזיר את אורה של האמונה שנחסר ממנה.

אך מעלה יתירה לאין ערוך היא כאשר האדם משחזר את המצב הקשה לפני שהוא עובר אותו, ובכך מונע מלכתחילה מיצר הרע להביא אותו למחוזות האבדון והבלבול של חסרון באמונה.

בשעה שהאדם נמצא במצב של מרגוע ולאחר התבוננות מעמיקה באורה של האמונה, הוא יכול לשאוב מתוך הנהרות האין סופיים של הנשמה האלוקית את נחלי האמונה הדרושים למצב המסוים שאותו הוא עתיד לעבור, ובכך לבוא לקראת המצב הנראה כקשה, מצויד בכל הציוד הנפשי הדרוש במצב כזה, ולצאת כשידו על העליונה.

לכל מאמרי "הרפיה חיובית" של הרב יהודה וינגרטן, לחצו כאן.

הרב יהודה וינגרטן הוא יו"ר מכון יסוד החסידות וארגון "יסודות החינוך". Y3268992@gmail.com