למה השיח החילוני-חרדי לא מגיע לשום מקום? (רמז: התקשורת הישראלית)

אלפי מילים נשפכו במאות ויכוחים שמתנהלים כבר עשרות שנים על נושאי חיכוך חילונים-חרדים ולמרות כל המלל הזה לא נרשמה כל התקרבות בין הצדדים והשאלה המתבקשת היא - מדוע? למה באמת אנחנו לא מצליחים להגיע להבנה כלשהי?

באחת הכתבות שערך איש התקשורת אמנון לוי הוא הביא את סיפורו של צעיר חרדי ששלושה חודשים אחרי נישואיו מחליט לנטוש את אורח חייו החרדי ואת אשתו הטריה ופותח בפרק חדש כאדם חילוני, אמנון נוכח במעמד בו כותב הצעיר מכתב פרידה לאשתו, מתלווה אליו למספרה שם הוא מסיר את זקנו ופאותיו וממשיך ללוות אותו במשך מספר חודשים תוך כדי השתלבותו של הצעיר בעולם החילוני.

הסיפור הזה בעיניי כחרדי הוא סיפור עגום על אדם שהיה במצוקה אמתית ולא קיבל את העזרה שהיה זקוק לה ולבסוף עשה צעד פזיז שהרחיק אותו ממשפחתו ומסביבתו הטבעית וגזר עליו חיי בדידות, אך בעיני לוי מדובר בסיפור מעורר השתאות והוא יוצא מגדרו מרוב התפעלות על הצעד ה'אמיץ' שעשה אותו צעיר.

שאלתי את עצמי, מנין לאמנון לוי שכאשר יהודי עוזב את אורח חייו החרדי הוא עושה מעשה אמיץ? אולי זהו מעשה פזיז? מנין הביטחון העצמי הזחוח הזה שמה שנראה לו כאדם חילוני כחיובי ומוצדק הוא אכן כך?!

אמנון לוי מדגים תופעה רווחת, בעיניהם של חילונים רבים החרדים הם בהגדרה אנשים תימהוניים, לא רציונאליים, נעדרי יכולת חשיבה, המקובעים לתבנית התנהגות מאובנת שאין בה שמץ של היגיון. כל עוד זאת התפיסה אין פלא שעריקתו של אדם חרדי מהמחנה "החשוך" אל מחנה "בני האור" תצטייר כאירוע משמח. גישה זו גם מסבירה את הקיטוב וההקצנה של השיח הציבורי בנושאי חיכוך חילונים-חרדים, כאשר בר הפלוגתא שלך מצטייר בעיניך כבבון או כרובוט קשה לחוש הרבה אמפתיה לעמדה שהוא מייצג. למען האמת קשה אפילו לשמוע אותו. כל עוד זו ההתייחסות לאדם החרדי קל לזלזל בו, להתעלם מטענותיו, ואפילו לשנוא אותו.

התופעה הרווחת הזו היא תוצר של היעדר מידע או העברת מידע חלקי, שגוי, מוטעה ובעיקר שלילי שהתקשורת ככלל הזינה בהם את הציבור הרחב על החרדים במשך שנים רבות מבלי שניתנה במה ראויה להצגת הצד השני, כך באין מפריע התקבעה לה התפיסה שהחרדים הם קבוצת תימהוניים נלעגים, את המחיר התדמיתי שילמו בעיקר החרדים אך עם הגידול המספרי של המגזר החרדי ותחושת האיום שחשים חילונים רבים מכך נראה שהחברה הישראלית כולה סובלת מחוסר ההבנה הזו שמובילה לחיכוכים ומריבות בין המגזרים.

בשיח הפרוגרסיבי מרבים להדגיש את הצורך בהכרת סיפורו של 'האחר'. זו הסיבה שרבים במחנה השמאל מבינים היום שבשביל לחיות בדו-קיום עם האוכלוסייה הפלסטינית לא די במציאת פתרונות לבעיות פרגמטיות. צריך גם להכיר את ה"נרטיב הפלסטיני" ולחוש אמפתיה כלפי אסון "הנכבה" - גם אם יש בנרטיב הזה אלמנטים רבים שמרגיזים את הצד הישראלי. ובכן, כמה חילונים טרחו להכיר את ה"נרטיב החרדי"?

אורח החיים החרדי מבוסס על שכל ישר, הגיון בריא ולוגיקה פשוטה והוא רציונלי לחלוטין. ההנחה לפיה יש לעולם בורא ויש לחייו של האדם משמעות ותכלית היא הגיונית ומתקבלת על הדעת. זו גם הייתה השקפתם של שורה ארוכה של מדענים מאמינים, יהודים ושאינם יהודים, שאמונתם נגזרת מכוח התבונה, הניתוח ויכולת השיפוט שלהם. האם כל אלה היו אנשים לא רציונליים?

ביסוד חייו של יהודי שומר מצוות נמצא מעמד הר סיני ומתן התורה שאף אותו ניתן לבסס במידה רבה של סבירות. קיום מצוות אינו ענין של אמונה עיוורת. המצוות הן מערכת קוהרנטית של פעולות שיש בהן היגיון פנימי רב ואשר עמדו במבחן הזמן ביצירת בני אדם בעלי אישיות איכותית ומרוממת.

קנאי החילוניות המיליטנטית רושפים וקוצפים על כל גילוי של סממן יהודי במערכת החינוך. הם קוראים לזה "הדתה". אבל ממתי רכישת קורטוב של הבנה אודות זהותה ומניעיה של קבוצה אחרת – בפרט קבוצה שהיא חלק בלתי נפרד ממרקם החיים הישראלי – היא דבר שלילי?  

הענקת במה תקשורתית ראויה להכרת "הנרטיב החרדי" יכולה לעשות רק טוב לשיח החילוני-חרדי. היא לא נועדה "להחזיר בתשובה" את החילוני אלא לחסוך לכולנו שנים של להג ולעג חסר תועלת.

זאת ההזדמנות של התקשורת הישראלית לתעל את עצמה ולהביא להנמכת חומות הניכור ולחיים משותפים זה לצד זה ביתר הבנה.

כעת נותרה רק שאלה אחת - מתי מתחילים? 

יהודה אייזיקוביץ הוא רכז IDEALIST - מאגר המומחים החרדים לתקשורת