במחשבה תחילה לפרשת לך-לך: מנהל בית החולים שולח את התרומה הענקית לבית החולים השני

"תמשוך את מוט ההמראה, תוודא את זווית המטוס, תקפל גלגלים ותתחיל לנווט".

החייל הסורי סיים את קורס הטיס שלו כשהוא מרוצה. רגע אחרי שהמורה שלו הנחית את המטוס, הוא נזכר: "לא למדנו איך נוחתים".

"אין צורך לדעת", השיב המורה, "צה"ל כבר יוריד אותך"...

* * *

בדרך מחרן לכנען מתלווה אל אברם אחיינו, לוט. אף על פי שהיו לאברם אנשים רבים שהלכו איתו, כמו עבדים ושפחות, חוץ מהנפש אשר עשו בחרן, התורה מציינת רק שניים: שרי אשת אברם ולוט בן אחיו. למרבה הפלא, לוט מצוין פעמיים, פסוק אחרי פסוק.

בהמשך, כשאברם חוזר ממצרים אחרי שפרעה שלח אותו, אומרת התורה "ויעל אברם ממצרים ולוט עמו הנגבה". רבי יהונתן אייבשיץ לומד מהמילים "ולוט עמו" – את שבחו של לוט, שהיה יכול להישאר במצרים שבה היה שפע ואוכל רב, אבל הוא בחר ללכת עם אברם בחזרה לכנען שמתאוששת מרעב.

אם זה עדיין לא ברור, אברם פונה ללוט בתואר "כי אנשים אחים אנחנו".

מיד אחרי שהתורה מציינת שהם קרובים זה לזה, מבקש אברם מלוט: "היפרד נא מעלי". אנחנו לא יכולים יותר להישאר ביחד.

הדבר אומר דרשני: מה השתבש בין תחילתו של לוט, שרצה וחפץ בקרבתו של אברם, לבין סופו, שאברם מגרש אותו והוא מגיע לידי כפירה בבורא עולם?

על דלתו של ד"ר משה רוטשילד התדפק בנו של אחד מהמופלגים בעשירי שווייץ שנפטר לעולמו. הגביר השווייצרי הותיר צוואה: חלק מרכושו יוקדש לעילוי נשמתו לבית חולים בארץ הקודש. הבן הגיע לד"ר רוטשילד ובידו המחאה לקיום הצוואה.

ד"ר רוטשילד סירב לקחת את הכסף. "אני עדיין אוחז בשלב של הנחת אבן הפינה. יחלפו מספר שנים עד שבית החולים יסייע בפועל לאנשים. אבא שלך, זקוק לעילוי נשמה עכשיו! י"ב החודשים הראשונים הם אלו שבהם זקוקים לכמה שיותר זכויות".

בן העשיר ניסה להבין: "ומה אעשה לציוויו של אבא?".

לד"ר רוטשילד היה פתרון מן המוכן: "הרבי מצאנז הקים בית חולים בנתניה על טהרת הקודש. תן לו את הכסף, אצלו הוא יגיע לשימוש מיידי"...

בנו של ד"ר רוטשילד קפץ ברגע שנסגרה הדלת ותהה: "אבא, אפילו לא בדקת באיזה סכום מדובר". ר' משה משך בכתפיו ואמר שהדבר אינו מעניין אותו. הבן ביקש רשות ללכת לשאול מהו הסכום, והאב הסכים. לאחר דקות ספורות חזר הבן כשעיניו מתעגלות בתדהמה: "אבא, יש לו המחאה בסך שני מיליון דולר! איך מוותרים על כזה סכום?!".

ד"ר רוטשילד הסביר לבנו פרק בהלכות ממון: "אם הכסף מגיע לבית החולים בדרכים כשרות – מחובתי לקחת אותו. אולם אם אינני יכול להשתמש בכסף, מחמת שיש לו ייעוד אחר, מה משנה עבורי לדעת את גובה הסכום? יהיה זה כל הון שבעולם – אינני יכול להשתמש בו!"... 

לאור מעשה זה, נבין טוב יותר את הסברו של רבי שמעון שוואב למהפך שעבר לוט, כפי שהוא מדייק בלשון הפסוק: ארבעת המלכים נלחמים באנשי סדום ולוקחים שבויים. ביניהם "וייקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם". לכאורה היה צריך לכתוב: וייקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו.

במילים אלו מרמזת התורה את הסיבה לפרידה של אברם מלוט: בתחילה היה לוט תלמידו של אברם והושפע ממנו לטובה, אולם ברגע שהממון החל לסמא את עיניו והפך למגדיר הזהות שלו "את לוט ואת רכושו", אברם עזב אותו.

מה שהפריד בין "לוט" לבין היותו "בן אחי אברם", היה "רכושו"...

* * *

אין ספק שכסף הוא דבר חשוב ונצרך. אולם הפרופורציה לכסף ולשימושיו – נחוצה עוד יותר ממנו עצמו.

ההתמודדות עם הממון, עבור אנשים מסוימים, מתבטאת בצורך וברצון להשיג ממנו כמה שיותר. עבור אחרים, שהממון מצוי בכיסם, הניסיון הוא לפתוח את ידם לזולת ולהעניק לו כפי יכולתם. חלק מתמודדים עם בזבנות מיותרת שגורמת להם למעגל של חובות, ואחרים מכלים את ימיהם בדאגה בלתי פוסקת מה יקרה כאשר ייתם הכסף...

העיסוק בכסף חייב להיות מלווה גם בידע מעשי כיצד "להנחית את המטוס" - מתי לוקחים, מתי נותנים, מתי מתעלמים ומתי מייחסים חשיבות. שימוש לא נכון בו, עלול לגרום לכך שהכסף "כבר יוריד אותך"...