"אפקט הפרפר" זה הכי יהודי שיש

בילדותי נהגתי להתפלח עם מאיה, החברה הכי טובה שלי, לפעולות הנוער העובד והלומד.

להגנתה אציין שהיא הייתה רשומה, אני זו שהתפלחה. באחת הפעולות היה תלוי בריסטול שעליו היו כתובות מילות השיר "אני ואתה נשנה את העולם". ממש התרשמתי. זה הרגיש עמוק ומשמעותי כשכל אחד שיתף את מחשבותיו על השיר, כמה הוא יכול להשפיע ואיך הוא ישנה את העולם. רעיון מקסים, חשבתי, וממש לא הבנתי למה אמי הבית"ריסטית התנגדה נחרצות שאתפקד לתנועת הנוער של המפא"יניקים השמאלנים האלה.

בפעולה אחרת הסבירו לנו על אפקט הפרפר. אפקט הפרפר הוא חלק מתיאוריית הכאוס. גילה אותה מטאורולוג בשם אדוארד לורנץ, שניסה לנבא את מזג האוויר. אחרי כישלונות נחרצים, הוא הבין שני דברים. הראשון הוא שזה תחום שהוא בלתי ניתן לחיזוי מדויק (חוץ מאשר בקיץ, שיש חזקה על חם, לח, דביק ומגעיל). השני הוא שכל שינוי, ולו הקטן ביותר, בתחילת המהלך, יכול להוביל לשינוי עצום ובלתי נתפס בסופו. התיאוריה אומרת ש"משק כנפיים של פרפר בברזיל, יכול לגרום לסופת טורנדו בטקסס". זה נשמע קצת קיצוני, אבל הרעיון רחב יותר מחיזוי מזג האוויר. אם נוריד את זה לתכל'ס, כל מעשה חיובי שלנו, גם אם הוא קטן, יכול לגרום להשלכות ולתוצאות מופלאות. כמובן גם להפך.

השבוע נזכרתי בזה אחרי שיחה עם חברה, שלא התנהלה בול כמו שציפיתי. צלצלתי לשאול מה היו שיעורי הבית של הבן, חשבתי לתומי, אבל כנראה שלחצתי על עצב חשוף. בתמורה קיבלתי תשובה מפורטת על התחממות כדור הארץ וההשפעות ההרסניות על שוניות האלמוגים. ובעיקר על איך כולנו צריכים להתעורר על החיים שלנו ולהבין שאנחנו עומדים מול אסון ביולוגי. "אל תשאלי אותי שאלות כאלה. אני הכי לא אוחזת. כל מה שאני רוצה זה להוציא את הילדים מהמסגרות, למכור את הבית, לקנות סירה ולשוט בעולם. את מבינה?", היא ענתה.

בימים כתיקונם הייתי מקשיבה טוב יותר, כי החברה הזאת תמיד צודקת. היא צדקה בכל ענייני התזונה והרפואה האלטרנטיבית. גם הפעם, בעודה שקועה עד ברכיים בקומפוסט, פרמה קאלצ'ר ומיחזור, אני יודעת שהיא צודקת, היא פשוט מקדימה את שאר היקום. אבל 7:40 בערב, והרצון שאי פעם הילדים יהיו במיטות ערפל את הקשבתי.

גבול האחריות

מאז אותה שיחה, כשהיד מעיפה באופן אוטומטי עוד אריזת פלסטיק ריקה לפח, מתעוררים בליבי רגשות אשם. לרוב, מודה, אני דבקה בהסרת אחריות טוטאלית, המלווה בנימוקי הצדקה בעלי משקל והיגיון. בכל זאת, אני לא פרזיטית לחלוטין. אנחנו ממחזרים נייר, בקבוקים, סוללות, עיתונים. אפילו שקיות הסנדוויצ'ים של הילדים עשויות נייר. חוץ מזה, כמה השפעה יש לכמה שקיות הפלסטיק הפרטיות שלי על היקום? אם נשים את הזבל שלי על המשקל לעומת מפעלי הזוהמה במפרץ חיפה. נו באמת, הם לוקחים בענק. אני אפילו לא מזהמת טיפה בים לעומתם. שהם ייקחו אחריות. מזהמים שכמוהם. שיתביישו. אני אומנם מוקירה ומעריכה את עולם המים, מצקצקת בצער למראה סרטונים של אנשים שמחלצים צבי ים משקיות ומרשתות דייגים, אבל כרגע הגעתי לגבול האחריות שלי להתחממות כדור הארץ.

לעומת זאת, דרך ה' הפוכה לגמרי. אומנם אפקט הפרפר התגלה על ידי גוי, אבל דרך ה' לחלוטין מתואמת איתו. פעולה קטנה שיכולה לחולל מהפך עולמות זה הכי יהודי בעולם, הכי אמונה תמימה שיש. אם לא היינו מאמינים שזה כך, בחיים לא היינו עושים ולו מצווה אחת, קלה כקלה. מתי הכי צריך להאמין באפקט הפרפר, או טוב יותר, לחז"ל? כשאנחנו עושים חסד.

השבוע קיבלתי לינק שמפנה לתרומות למשפחת גינזבורג, שעברה טרגדיה עצומה, לא עלינו. כשנכנסתי ללינק, היו כתובים כל האנשים שתרמו. זה 100 שקלים. זה 200. והיו שתרמו גם 15 שקל וגם מישהו שתרם שקל אחד בלבד. אם אותו אחד שיש לו רק שקל בודד לתרום, היה אומר "שמישהו אחר ינהל את העולם", אם הוא היה מגמד את החסד שלו כלא משמעותי, השקל שלו היה חסר. ועוד שקל של מישהו אחר היה חסר. ושקל נוסף. אבל האמונה שאפילו רק שקל אחד הוא בעל משמעות, שינתה הרבה. על זה נאמר מעט אור מגרש הרבה מן חושך, כי עד לרגע כתיבת הטור נאספו יותר מ‑1.44 מיליון שקלים. משקל ועוד שקל. מחסד קטן ועוד חסד קטן. ממשקי כנף של פרפרים, שייהפכו לצונמי של אהבה ונתינה.

כמעט תמיד, כשאני חוזרת בלילה מאחת ההרצאות שאני מעבירה, בעלי שואל אותי איך היה. לא יודעת, אני עונה לו. הן היו קשובות, ראיתי שהן נהנות, שאלו שאלות, אבל אני לא יודעת איך היה ואף פעם לא אדע. אני מאמינה שאם הצלחתי להגיד מילה אחת שגרמה להרהור תשובה אחד, בשביל זה התלבשתי, התאפרתי, נסעתי ודיברתי. כי האמת היא שאני מאמינה באפקט הפרפר. לא יודעת אם לגבי סופות טורנדו. אבל לגבי מילים, חיוך, מאור פנים וחסדים, אני מאמינה באפשרות שלי ושלך לשנות את העולם.

סלט כרוב

סלט קל להכנה, הולך נהדר ליד מנת בשר או דג.

המצרכים:

חצי כרוב לבן קטן / חצי כוס פטרוזיליה קצוצה / רבע כוס שקדים פרוסים / שליש כוס חמוציות

לרוטב: רבע כוס שמן זית / שליש כוס חומץ תפוחים / כף מייפל אמיתי / 2 כפות שטוחות חרדל / קמצוץ מלח

אופן ההכנה:

פורסים את הכרוב דק ככל האפשר / במחבת חמה, בלי שמן, קולים את פרוסות השקדים / מערבבים את כל רכיבי הסלט / מכינים את הרוטב, ומוסיפים אותו לסלט לפני ההגשה. הרוטב דומיננטי. כדאי לוודא שהוא לא משתלט על טעמי הירקות, ולכן מוסיפים אותו לסלט בהדרגה וטועמים כל פעם.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".