אפיק סופיר, עיוור מלידה: "לא חשבתי שאצליח לשמור מצוות"

"כשהייתי בן עשר", מתחיל אפיק סופיר את סיפורו, "במהלך חיפוש אחרי איזו תוכנית שתעניין אותי בטלוויזיה, הגעתי לערוץ הידברות. לא ידעתי אז שקוראים לו כך, וגם לא הבנתי על מה מדברים שם. היתה רק מילה אחת  ששמעתי חוזרת על עצמה שוב ושוב - 'ברכות', ומשהו בתוכי רצה להמשיך להקשיב לדברים. לאט לאט הצלחתי להתרכז ולהבין יותר, זו היתה הרצאה של הרב זמיר כהן. אחריה הגיע שיעור של הרב יצחק פנגר, ולאחריו עוד כמה שיעורים, את כולם שמעתי באותו יום".

אפיק סופר, בן 19, הוא עיוור מלידה. הוא נולד למשפחה מסורתית, שעשתה קידוש בשבת, אבל לא הרבה מעבר לכך. בנוגע לעיוורון הוא אומר: "על אף היותי עיוור, ההורים והסביבה תמיד שידרו לי שאני יכול לעשות הכל, כמו כולם. אמנם אין באפשרותי לראות, ובמהלך הדרך היו לי לא מעט התמודדויות עם הנושא, אבל למדתי שעל אף השוני, אני עדיין יכול להצליח ולעשות כל מה שאני רוצה, אולי חוץ מלנהוג".

"בשלב מסוים", הוא ממשיך, "הבנתי גם שהעיוורון הוא מתנה מה'. אנשים שרואים, יכולים לראות חיוך על פי הבעות הפנים, ואני רואה אותו לפי הקול. הם רואים עצב על הפנים, ואני שומע אותו בדיבור של האדם שמולי. אני מרגיש מתי מי שלידי עצוב, שמח, או צריך שיקשיבו לו, ואני אוהב מאד להקשיב לאנשים. מבחינתי העיוורון לא מהווה מגבלה, כי במקום לראות אני מרגיש את האנשים שלידי מבפנים".

כילד, אפיק השתלב במסגרות רגילות. "היו לי סייעות בכיתה לאורך השנים, ויש לי גם מחשב מיוחד עם תוכנה מדברת וצג ברייל. הצג כותב בכתב ברייל את כל מה שכתוב במחשב, וכך אני קורא את הדברים. התוכנה המדברת גם היא יכולה לומר לי את מה שכתוב, אבל אני אישית פחות אוהב להשתמש בה".

בהיותו בתיכון, השתתף אפיק בכמה פרויקטים מעניינים. "במשך ארבע שנים, היתה לי תוכנית קבועה ברדיו המקומי", הוא מתאר, "בתוכנית היתה מוזיקה שאני ערכתי, וגם נהגתי לדבר ולהעלות בה את המודעות לבעלי צרכים מיוחדים. במקביל, חנכתי ב'כנפיים של קרמבו' - תנועת נוער המשלבת ילדים בעלי צרכים מיוחדים יחד עם כאלו שאינם. היו לי ארבעה חניכים, כל אחד עם הצורך המיוחד שלו, ואני תיווכתי להם את העולם, לימדתי אותם דברים חדשים, ועשיתי איתם הרבה כיף. בשנה האחרונה", הוא ממשיך, "עשיתי את השירות הלאומי שלי בעמותת 'מקום לכולם', הדוגלת בשילוב בקהילה של אנשים עם מוגבלויות. נהגתי לספר בה את סיפורי האישי כעיוור, ולתרום להעלאת המודעות לאופן החיים ולצרכים של העיוורים בחברה".

ההיכרות עם הידברות

מאז היום בו נחשף לערוץ הידברות, החל אפיק להאזין לשיעורים באופן קבוע. "התחלתי לשמוע הרבה מאד שיעורי תורה, במיוחד של הרב זמיר כהן. הרוגע שבו הרב מדבר, כאילו שיש לו את כל הזמן שבעולם, לכל שאלה שהיא, הדהים אותי ממש. בנוסף, חברי הטוב בשעות הפנאי מאז ומעולם, מלבד המשפחה והחברים, היה הרדיו. אהבתי להאזין לו, ולחפש דברים חדשים ומעניינים. אחרי שגיליתי את ערוץ הידברות, מצאתי גם תחנות רדיו חרדיות, והתחלתי לשמוע שיעורי תורה גם בהן".

כבר בגיל עשר, לאחר ששמע כמה שיעורים בנושא, ניסה אפיק לשמור שבת. "היה לי קשה מאד", הוא מתאר, "הרגשתי שזה הדבר הנכון, אבל לא היו לי ספרים שיסבירו מה צריך לעשות, ולא ידעתי בדיוק במה מדובר. במשך כמה שנים ניסיתי פעם אחר פעם, אבל לא מצאתי מה לעשות עם עצמי ביום הזה, וגם עדיין לא הבנתי לעומק למה צריך לשמור את השבת". יחד עם זאת, הוא אומר: "כשלא שמרתי שבת, היא היתה חסרה לי. בכלל, אחרי שטועמים יהדות, כבר אי אפשר להתנתק ממנה".

עברו עוד כמה שנים, בהן אפיק שמע הרבה שיעורי תורה, אך עדיין לא הצליח לעשות את הצעד. "היה לי קשה לממש את הדברים", הוא אומר, "אבל עדיין - בכל הזמן הזה המשכתי לשמוע שיעורים. אני אוהב מאד גם את עלון הידברות, ומהארגון שולחים אליי אותו מידי שבוע בפורמט וורד, עוד לפני שהוא עובר ל-pdf, על מנת שהתוכנה שלי תצליח לפענח ולהעביר אותו לכתב ברייל יותר בקלות. הגעתי גם לספריית מסיל"ה - ספרייה תורנית לעיוורים הממוקמת בבני ברק, ומספקת בכתב ברייל ספרים רבים הנוגעים ליהדות. יש שם סידורים, מחזורים, ספרי עיון ומוסר, ובעצם - כמעט הכל. דרכה הצלחתי להעשיר את הידע".

לפני כשנה וחצי, החליט אפיק שהפעם הוא מתחיל לשמור שבת כהלכתה, באופן תמידי. "גם אז היו עליות וירידות", הוא מתאר, "אני משתמש הרבה באמצעים טכנולוגיים – טלפון נייד ומחשב, והם משמעותיים מאד לתקשורת עבורי. לקח לי זמן לעבור את המשוכה הזו, ולמצוא איך להסתדר בשבת בלעדיהם. היום אני קורא בשבת תהילים או ספרים אחרים, הולך לפעמים לקרובי משפחה, וברוך ה' מצליח לחוות בטוב את השבת גם בלי המחשב והנייד. הקושי לשמור את השבת נבע גם מכך שבלב כבר הרגשתי מחובר, אבל להבנה בשכל לקח עוד זמן להיבנות. מה שכן, ברור לי שזו הדרך, ושהבירור הזה הוא רק עניין של זמן".

את הראיון מסיים אפיק בתחושה איתה הוא הולך לאורך כל חייו: "מבחינתי, אין דבר העומד בפני הרצון, ולא משנה מה אני רוצה לעשות. כך למשל, לא חשבתי שאצליח להיות חונך בתנועת נוער לחניכים עם צרכים מיוחדים, והצלחתי. הייתי צריך לתווך להם הרבה מושגים מהעולם, ולמדתי איך לעשות זאת בצורה שתיגע בהם ותקדם אותם. כך גם כשרציתי לשדר תוכנית ברדיו, ובאמת הצלחתי להגיע לשם עם תוכנית משלי. וכך, כשלפני כמה שנים לא האמנתי שאצליח לשמור מצוות, והנה - היום אני עושה זאת. עברתי דרך ארוכה עד לכאן, ואני שואף ומקווה להמשיך להתקרב לה' ולדרך התורה עוד ועוד".