הכירו את הפטרת פרשת וירא, הכוללת 3 ניסים עצומים

בהפטרת פרשת וירא מוזכרים שלושה ניסים גדולים שאירעו על ידי הקב"ה באמצעות אלישע הנביא. האחד – ברכה אדירה בשמן, עד שמלאו כל הכלים; השני – הבטחת בן לאישה עקרה; והשלישי – החיית הבן המת.

הפטרת פרשת וירא – מלכים ב' פרק ד', א'- לז

וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ה' וְהַנֹּשֶׁה--בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי (לָךְ) בַּבָּיִת; וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן.

וַיֹּאמֶר, לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי (שְׁכֵנָיִךְ)--כֵּלִים רֵקִים, אַל-תַּמְעִיטִי.

וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה; וְהַמָּלֵא, תַּסִּיעִי.

וַתֵּלֶךְ, מֵאִתּוֹ, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת, בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ; הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, וְהִיא מיצקת (מוֹצָקֶת).

וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל-בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן.

וַתָּבֹא, וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת-הַשֶּׁמֶן, וְשַׁלְּמִי אֶת-נשיכי (נִשְׁיֵךְ); וְאַתְּ בניכי (וּבָנַיִךְ), תִּחְיִי בַּנּוֹתָר.  

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל-שׁוּנֵם, וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה, וַתַּחֲזֶק-בּוֹ, לֶאֱכָל-לָחֶם; וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ, יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל-לָחֶם. 

וַתֹּאמֶר, אֶל-אִישָׁהּ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אלוקים קָדוֹשׁ הוּא--עֹבֵר עָלֵינוּ, תָּמִיד.

נַעֲשֶׂה-נָּא עֲלִיַּת-קִיר קְטַנָּה, וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה; וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ, יָסוּר שָׁמָּה.

וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹא שָׁמָּה; וַיָּסַר אֶל-הָעֲלִיָּה, וַיִּשְׁכַּב-שָׁמָּה.

וַיֹּאמֶר אֶל-גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ, קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת; וַיִּקְרָא-לָהּ--וַתַּעֲמֹד, לְפָנָיו.

וַיֹּאמֶר לוֹ, אֱמָר-נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת-כָּל-הַחֲרָדָה הַזֹּאת, מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ, הֲיֵשׁ לְדַבֶּר-לָךְ אֶל-הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל-שַׂר הַצָּבָא; וַתֹּאמֶר, בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת.

וַיֹּאמֶר, וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ; וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי, אֲבָל בֵּן אֵין-לָהּ--וְאִישָׁהּ זָקֵן.  טו וַיֹּאמֶר, קְרָא-לָהּ; וַיִּקְרָא-לָהּ--וַתַּעֲמֹד, בַּפָּתַח. 

וַיֹּאמֶר, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אתי (אַתְּ), חֹבֶקֶת בֵּן; וַתֹּאמֶר, אַל-אֲדֹנִי אִישׁ האלוקים אַל-תְּכַזֵּב, בְּשִׁפְחָתֶךָ.

וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע.

וַיִּגְדַּל, הַיָּלֶד; וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֵּצֵא אֶל-אָבִיו אֶל-הַקֹּצְרִים.

וַיֹּאמֶר אֶל-אָבִיו, רֹאשִׁי רֹאשִׁי; וַיֹּאמֶר, אֶל-הַנַּעַר, שָׂאֵהוּ, אֶל-אִמּוֹ.

וַיִּשָּׂאֵהוּ--וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-אִמּוֹ; וַיֵּשֶׁב עַל-בִּרְכֶּיהָ עַד-הַצָּהֳרַיִם, וַיָּמֹת.

וַתַּעַל, וַתַּשְׁכִּבֵהוּ, עַל-מִטַּת, אִישׁ האלוקים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ, וַתֵּצֵא.

וַתִּקְרָא, אֶל-אִישָׁהּ, וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן-הַנְּעָרִים, וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת; וְאָרוּצָה עַד-אִישׁ  האלוקים   אָשׁוּבָה.

וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ אתי (אַתְּ) הלכתי (הֹלֶכֶת) אֵלָיו הַיּוֹם--לֹא-חֹדֶשׁ, וְלֹא שַׁבָּת; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם.

וַתַּחֲבֹשׁ, הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר אֶל-נַעֲרָהּ, נְהַג וָלֵךְ; אַל-תַּעֲצָר-לִי לִרְכֹּב, כִּי אִם-אָמַרְתִּי לָךְ.

וַתֵּלֶךְ, וַתָּבֹא אֶל-אִישׁ האלוקים אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ-האלוקים אֹתָהּ, מִנֶּגֶד, וַיֹּאמֶר אֶל-גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ, הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז. 

עַתָּה, רוּץ-נָא לִקְרָאתָהּ, וֶאֱמָר-לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ, הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם. 

וַתָּבֹא אֶל-אִישׁ האלוקים אֶל-הָהָר, וַתַּחֲזֵק, בְּרַגְלָיו; וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ, וַיֹּאמֶר אִישׁ האלוקים הַרְפֵּה-לָהּ כִּי-נַפְשָׁהּ מָרָה-לָהּ, וה' הֶעְלִים מִמֶּנִּי, וְלֹא הִגִּיד לִי.

וַתֹּאמֶר, הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי; הֲלֹא אָמַרְתִּי, לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי.

וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ, וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ, כִּי-תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ, וְכִי-יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ; וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי, עַל-פְּנֵי הַנָּעַר.

וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר, חַי ה' וְחֵי-נַפְשְׁךָ אִם-אֶעֶזְבֶךָּ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ.

וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם, וַיָּשֶׂם אֶת-הַמִּשְׁעֶנֶת עַל-פְּנֵי הַנַּעַר, וְאֵין קוֹל, וְאֵין קָשֶׁב; וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד-לוֹ לֵאמֹר, לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר.

וַיָּבֹא אֱלִישָׁע, הַבָּיְתָה; וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת, מֻשְׁכָּב עַל-מִטָּתוֹ.

וַיָּבֹא, וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם; וַיִּתְפַּלֵּל, אֶל-ה' וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו, וַיִּגְהַר, עָלָיו; וַיָּחָם, בְּשַׂר הַיָּלֶד.

וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל, וַיִּגְהַר עָלָיו; וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו.  לו וַיִּקְרָא אֶל-גֵּיחֲזִי, וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל-הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת, וַיִּקְרָאֶהָ, וַתָּבֹא אֵלָיו; וַיֹּאמֶר, שְׂאִי בְנֵךְ.

וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל-רַגְלָיו, וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה; וַתִּשָּׂא אֶת-בְּנָהּ, וַתֵּצֵא.

הקשר בין ההפטרה לפרשת השבוע

בפרשת השבוע נאמרה הבטחת המלאכים לשרה: "כעת חיה והנה בן לשרה אשתך", ובהפטרה מבטיח הנביא לאישה השונמית: "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן".

בהפטרה זו מוזכרים 3 ניסים, שעשה הקב"ה על ידי נביאו אלישע.

הנס הראשון – כד השמן הפך למעיין שמן

"ואישה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע", המפרשים מסבירים כי היתה זו אשת עובדיה הנביא, שהגיעה אליו כשהיא בצרה גדולה. "עבדך אישי מת, והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים".

אחאב מלך ישראל היה רשע גדול, ואשתו איזבל – שהיתה מרשעת אף היא – הרגה את כל נביאי ה', כי רצתה שיישארו רק נביאי השקר. באומץ לב וביראת שמים מופלאה, הטמין עובדיה 100 נביאים ב-2 מערות, ולווה כסף מיהורם (בן אחאב) על מנת שיוכל לכלכלם לחם ומים.

בזכותו של עובדיה ניצלו 100 הנביאים, אך לאחר מותו הגיע יהורם המלווה, וביקש לקחת את שני בניו של עובדיה כעבדים, תמורת החוב.

הנביא שאל את אשת עובדיה בתגובה: "מה יש לך בבית?", כיוון שהברכה צריכה לחול על דבר מה, והיא השיבה כי יש לה רק אסוך שמן. בתגובה, הורה לה הנביא למהר וללוות כלים רבים משכניה. לאחר שהבית יתמלא כלים, תיצקי מתוך אסוך השמן שלך שמן לתוך שאר הכלים הריקים, וה' יתברך יהפוך את השמן למעיין, והשמן לא ייפסק עד כלות הכלים.

לאחר שהתמלאו כל הכלים בבית, הורה אלישע לאשת עובדיה למהר ולמכור את השמן ולשלם בו את החוב, "ואת ובנייך תחיי בנותר".

הנס השני – הבטחת בן לשנה הבאה

אלישע הגיע לשונם, ושם "אישה גדולה", רבותינו מבארים כי היתה זו אישה חשובה ונכבדת, אחותה של אבישג השונמית. בכל עת שהיה אלישע עובר בשונם, הוא הגיע אל ביתה לאכול לחם. לאחר תקופה, החליטה האישה לעשות לאלישע עלית קיר קטנה, שיוכל להתארח שם כשהוא מגיע לשונם.

כתגובה למעשה חסד זה, שאל אלישע את האישה כיצד ניתן להשיב לה כגמולה. האישה ענתה: "בתוך עמי אנוכי יושבת" – איני צריכה דבר, אך אז גיחזי, עבדו של אלישע, אמר: "אבל בן אין לה ואישה זקן". בתגובה, אמר אלישע לאישה השונמית: "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן", וכך היה.

הנס השלישי – תחיית המתים

אותו בן גדל, ובאחד הימים יצא עם אביו אל המקום בו קוצרים את החיטה. לפתע לא חש בטוב, אביו השיב אותו הביתה ושם הוא מת. אמו השכיבה אותו על מיטתו של אלישע, ומיהרה לחפש את הנביא. כאשר הגיעה לאלישע, אמרה לו את אשר אירע. אלישע שלח את גיחזי עם משענתו והורה לו לשים את המשענת (המטה) על פני הנער. כך עשה גיחזי, אך הנער לא התעורר. אז הגיע אלישע עצמו אל המיטה שם שכב הנער המת, "ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל על ה', ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם הנער כד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו".

על פי מדרש בילקוט שמעוני, האישה השונמית אמו של עדו הנביא ואחותה של אבישג השונמית.

הפירושים במאמר על פי 'בינת המקראות'.