אומרת תודה תמיד – ותאמינו לי, זה לא כל כך פשוט

תמיד הודינו על הטוב, על הכיף על הדבר הכי יפה,
ואנו לא מבינים שצריכים להודות על הכל...
על הקושי, על הכאב וגם על הדברים הכי פחות נעימים.

אז הקב"ה, תודה, תודה על הכאב.

תודה, ה' – עשינו תאונה כל המשפחה, פינו אותנו בטיפול נמרץ.
ה', תודה!

תודה, ה' – השתחררנו אחרי כמה ימים, ושוב תאונה קטנה בדרכנו לבית...
ה', תודה!
מנסים לחזור לשגרה אחרי שתי תאונות בזו אחר זו.

תודה, ה' – עברו ארבעה חודשים.
נולד לי אח.
אבל, משם התהפכו החיים.
אמי ואחי היו במצב אנוש.
אבא הרבה להיות איתם. אני אצל שכנים, חברים, (לפעמים דודים, שגרים רחוק מאוד).
לאחר שאמי יצאה מכלל סכנה – ה', תודה!
אבחנו אצל אחי מחלה.
אמא – לא עוזבת את אחי לרגע.
אבא – בין בית, עבודה ובית חולים.
שנה וחצי בבית חולים, אחי פעם במצב קשה, פעם אנוש. כמה שבועות ככה וכמה שבועות ככה...
אני – הייתי בעייתית בלשון המעטה, וקרה מצב שמתוך לחץ, נשר שיערי, והגעתי למצב של התקרחות של ממש.
אמא התאוששה די מהר, אבל הגוף שלה – לא ממש.
אשפוזים כל כמה שבועות – אבל אמי גיבורה, היא יודעת לשרוד.
אחי הבריא.
אמי ואחי חזרו לבית – תודה, ה'!
נהיינו משפחה מגובשת – סוף סוף. תודה, ה'!
ה', תודה!

תודה, ה' - חלפו חודשיים.

חג סוכות הגיע, אחי החל לפרכס.
אמי רצה איתו לעזרה ראשונה.
במוצאי החג מגלים שפינו את אחי לטיפול נמרץ, במצב אנוש.
שוב – אחי חלה.
שוב – שנה וחצי כמעט בבית חולים.
בתוך כל הבלאגן:
תודה, ה' – נולדה לי אחות.
שוב – אמי לא עוזבת את אחי לרגע.
שוב – אבא הרבה איתם. אני אצל שכנים, חברים, (לפעמים דודים, שגרים רחוק מאוד), מניסיון – ידעו איפה לשים אותי.
שוב – אבא בין בית, עבודה ובית חולים.
שוב – שנה וחצי בבית חולים, אחי פעם במצב קשה, פעם אנוש. כמה שבועות ככה וכמה שבועות ככה...
שוב – הייתי בעייתית בלשון המעטה, וקרה מצב שמתוך לחץ, נשר שיערי, והגעתי למצב של התקרחות של ממש.
שוב – אותו סרט.
שוב ושוב... שידור חוזר.

ב"ה – נס.
אחרי קביעת הרופאים על חמישה ניתוחים, ניתחו את אחי פעם אחת בשלושה מקומות.
ה' עזר כמו תמיד, ולא היה צורך בניתוחים נוספים, כי המצב השתפר.
שוב – אחי הבריא. אמי חזרה – תודה, ה'!
שוב – נהיינו משפחה מגובשת, סוף סוף.
ה', תודה!

תודה ה' – יצאתי לטייל ליד ביתי.
רוכב אופנים ניכנס בי. פגע וברח.
התעלפתי לכמה שניות.
התעוררתי בהולה, פצועה, מלאה בדם. שברים בפנים. חתכים, תפרים ופגיעות יבשות.
טיפול קצר. כאבים.
אופטימיות של ילדה.
חזרה לשגרה.
ה', תודה!

תודה, ה' – יום הולדת.
לא הרגשתי טוב.
נפלתי מכיסא גבוה, איבדתי הכרה.
אשפוז בבית חולים העלה חשד לאפילפסיה.
חגיגת יום הולדת, הדלקת חנוכייה וחלוקת מתנות במחלקה.
אשפוז של כמה ימים.
ב"ה, אין אפילפסיה, הכל תקין.
ה', תודה!

תודה, ה' – עוד יום הולדת.
חודשיים לפני...
הוחרמתי ע"י כל הכיתה.
חודשיים אחרי – דיכאון קשה. לא מסתכלת על עובר ושב.
יומיים אחרי – תאונה!
רכב העיף אותי.
עפתי כמה מטרים.
איבדתי הכרה שלוש פעמים.
כשהתעוררתי באחת הפעמים - ניסיתי לברוח.
בן של חברים של ההורים ראה את המתרחש והציל אותי.
בבית החולים – התחלתי ללכת אט אט, לאחר התעלפויות, מעידות ונפילות.
המון צלקות.
כמה חודשים אחרי חזרתי ללימודים – ללא חרם, מן הסתם.
ה', תודה!

תודה, ה' – לא עברה שנה.
שוב תאונה!
הפעם בהרכב משפחתי של כולם.
רכבנו נחבט בשני עמודים, ונעצר בהתנגשות עם עמוד חשמל.
את רובנו פינו לטיפול נמרץ.
ב"ה השתחררנו די מהר.
לאחר התאוששות של כמה שבועות, ב"ה השתחררנו.
ה', תודה!

ה', תודה – הולכת ליום הולדת של חברה טובה, שארגנו לכבודה.
מחכה לעוד חברה שבדרך.
אני עומדת על המדרכה.
מישהו ניכנס בי.
עלה עלי – פעמיים.
סחרחורות, הרגשתי שכל העולם סובב סביבי.
הבחור ממש עשה עלי סיבוב, ונעלם.
נשארתי על הרצפה, חבוטה, ניסיתי לזעוק – לא היה למי.
החברה שראתה אותי נבהלה – שיקרתי שהכל כשורה.
מפה לשם, אחרי זעקות מסבל.
בדיקות, וכאבים – סדקים בצלעות.
בתקופת הבגרויות.
מנוחה של כמה שבועות, ואחזור לעצמי... כך חשבתי – ומסתבר שטעיתי.
לא עברו שבועיים...

תודה ה' – מצבה של אמי קצת פחות טוב,
אחרי אשפוזים כל כמה שבעות או אפילו חודשים, מאז לידתו של אחי.
הורי הוזמנו לשיחה עם הרופאה – אמי תצטרך אשפוז כל שבוע.
אם עד עכשיו חשבתי שהחיים התהפכו,
הפעם הרגשתי-החיים שוב מתהפכים, בחזרה.
אמי אושפזה לתקופה.
אני מנסה לגשש בין בית לבית חולים, עוזרת לאבא.
ומי בכלל חושב על לימודים?
כל מורה שמתקשרת לצרוח עלי, מסיימת שיחה עם התנצלות לא קטנה.
ב"ה, ה' עזר לי לעבור את התקופה הקשה, רק ביקשתי להיות חזקה בניסיון שהקב"ה נתן.
ה', תודה!

תודה ה' – כעבור שנים...
מאשפזים את אמי מידי שבוע.
בתיכון הייתה השנה הקשה ביותר:
מורות שלא מתחשבות.
חברות שלא ממש מבינות.
ברחתי מהלימודים.
התקשיתי במבחנים.
מנסה להתמודד עם הנתונים, אין ברירה לפעמים.
רק אמונה ואופטימיות עוזרות – כמו תמיד.
ה', תודה!

תודה, ה' – ראש השנה, ערב חג.
הרגשה מוזרה ברגל. ולמען האמת, דוקרת לא מעט.
סחבתי זאת בקושי רב, ובסיעתא דשמיא עד לצאת החג, בתקווה שזה יחלוף.
במוצאי החג הורי המודאגים הבחינו, והדגישו שחייבים לבדוק, עוד הערב – התעקשו.
אני טענתי שזה יכול לחכות עוד לילה, בסה"כ עוד כמה שעות.
יום למחרת – צום.
כל היום בבדיקות עד הלילה, מכריחים אותי שם לשהות במיטה.
מכריחים לפנות לבית חולים.
כעבור כמה ימים,
פגישה עם כירורג – לא מעודד בכלל,
יום למחרת – טענו שיש משהו ברגל.
בלי הרבה שאלות וזמן מיותר.
עשו לי חתך ברגל, הוציאו מה שהיה.
ושחררו לשלום.
ב"ה, הרגשתי הקלה. אני לא מכניסה אורחים לא רצויים.
ה', תודה!

תודה, ה' – ערב חג סוכות.
שעה לפני כניסת החג, מכניסה לפה משהו קטן לאכול (בכל זאת לא אכלתי כמעט כלום) אחרי כל הלחץ וההכנות של אמי היקרה. 
יושבת לי בפינת האוכל. רעש מהמנורה גורם לי לקום ממקום מושבי.
מעיפה מבט חטוף על המנורה, וכל הגוף הכבד מזכוכית.
ניפוץ המנורה עלי הקדים את מה שעיני קלטו.
צרחות מבהלה של בני הבית...
ריצה למקלחת, ומבט חטוף בראי – שלא מבשר טובות.
דם כיסה את פניי, חתכים בפנים, זכוכיות שנכנסו לגוף.
לא יוצאת עם חברות, מתפדחת להסתכל על עצמי, מה יגידו? מה יאמרו?
בעצם אני מסתכלת על עצמי אחרי כמה שעות, ואומרת: "תאמרי תודה, הרי זה בסה"כ כמה חתכים! ניצלת בנס! שמעתי על מקרה שרגלה של אישה השתתקה מחתיכת זכוכית במסעדה. ה' ישמור!
אז מה התלונות האלה? שטויות, תשמחי! תאמרי תודה. החתך העמוק ממש ליד העין. נסססס שלא ניכנס לתוך העין, מי יודע מה היה קורה?! מה זה התלונות הקטנוניות האלה?".
ה', תודה!

תודה, ה' – השבוע, תכנית שארגנתי לכיתה (אני תלמידה).
חיכיתי בקוצר רוח.
קמתי עם בחילות קשות, שחשבתי שיעברו מהר.
לא שמתי על זה דגש – מתברר שטעיתי בגדול.
לא רציתי להתרגש.
כאבים בלתי פוסקים הביאו לכך שהרגשתי צורך ללכת לביתי,
לוותר על התכניות אף על פי שעמלתי וטרחתי ימים ולילות.
לבסוף עשו זאת בלעדי.
דאגתה של אמי מוכחת, רצנו לבדיקות.
שלחו אותי לבית חולים באופן מידי.
אושפזתי השבוע.
לא יודעים מה יש...
אולי דלקת בבטן?
בכל מקרה – ה' עשה עמי נס, ועדיין!
ברוך ה', זו רק דלקת.
בקטנה.
אז מה הביג דיל?!
ה', תודה!

* * *

אני מנסה לשמוח במה שיש, להודות על מה שיש. לא מבקשת יותר מזה, רוצה פשוט להיות שמחה בחלקי.
כי אני חושבת ששמחה היא הבסיס לכל דבר. אם יש שמחה בחיים – תמיד אפשר להתמודד, עם כל ניסיון שהקב"ה מציב לנו בחיים.
יש פעמים, אחרי ביקור אצל אמי, למשל, בבית החולים – שאני יוצאת בוכה, רועדת, מפוחדת, מסתכלת לשמים ואומרת: איך, הקב"ה? איך אפשר לא לבכות? איך אפשר להודות? אבל בתוך תוכי אני יודעת שהחיים הם כמו פאזל, ושאנחנו לא רואים את הפאזל המלא.
אל תשכחו שאין ניסיון שאדם לא יכול לעמוד בו.
אומרת תמיד תודה, ותאמינו לי, זה לא כל כך פשוט.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.