כל מה שרציתם לדעת על יעל, אשת חבר הקיני, ששכינה היתה עמה

יעל היתה אשתו של חבר הקיני, מבני ביתו של יתרו חותן משה. יעל מוזכרת בהרחבה בספר שופטים פרקים ד' וה', הפטרת פרשת השבת הנוכחית, פרשת בשלח.

יעל היתה האישה שהרגה את סיסרא, שר צבאו של יבין מלך חצור, כשנס מן המלחמה, בה ניגף צבאו מול צבאות ישראל, והיתה שותפה חשובה לניצחון ישראל ישראל על הכנענים בתקופת השופטים.

בספר שופטים מובא המעשה בהרחבה: סיסרא עמד בראש צבאו של יבין מלך חצור. צבא זה העיק על עם ישראל, ובעיקר על השבטים שישבו בצפונה של הארץ. דבורה הנביאה והשופטת הכריזה מלחמה על יבין מלך חצור ועל שאר מלכי כנען שנותרו בארץ ישראל. בראש צבא ישראל עמד ברק בן אבינועם, המלחמה התנהלה בסביבות הר תבור ובעמק יזרעאל.

על ידי ניסים גלויים, כאשר כוכבי השמים בעצמם נלחמו עם סיסרא. צבאו של סיסרא נחל מפלה עצומה וניגף מפני צבא ישראל. מדובר בנס עצום, כיוון שסיסרא היה גיבור ונורא, כפי שמסביר האלשיך שבהיותו בן 36 שנה בלבד, כבש סיסרא את כל העולם, וכאשר היה מרים את קולו על חיה – לא היתה החיה זזה ממקומה.

סיסרא ירד מהמרכבה והחל לנוס ברגליו כדי לחפש מחסה מפני רודפיו. בשל ברית שלום שהיתה בין מלך חצור לבין בית חבר הקיני, ניגש אל חבר הקיני שישב באזור. יעל, אשת חבר הקיני, יצאה לקראת סיסרא והזמינה אותו אליה בחביבות. כה מובא בספר שופטים: "וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי. וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן".  

יעל ניצלה את ההזדמנות והרגה בעוז את סיסרא, לאחר שניצלה את ביטחונה בו. כה לשון הפסוק: "וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת".

ברק המשיך לרדוף אחרי סיסרא, והגיע לאהלה של יעל, וגם לקראתו יצאה, כשהיא אומרת לו: "לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ".

בשירת דבורה מופיע התיאור הפיוטי הבא: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ. מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה. יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד".

האלשיך מסביר במתק שפתיו כי השכינה היתה עם יעל בעת שהרגה את סיסרא. כה דבריו: "תשלחנה - לשון רבים, ששכינה עמה, שאיך תעיז להלום בסיסרא, שבן ל"ו כבש כל העולם, ולא היה כרך שלא מפיל חומתו בקולו, ואפילו חיה שנתן עליה בקולו לא זזה ממקומה... ולכן לקחה 'מקבת הלמות עמלים' - גדול של בנין, שבהכאה אחת מחצה ראשו. 'באשר כרע' - לא היה יכול להחזיק ברגליה ולקום, אף שמהטבע להתחזק עוד פעם לפני המיתה".

עוד מציינים חז"ל את הסיבה לכך שיעל הרגה את חבר הקיני ביתד ולא בכלי חרב, כדי לקיים את הציווי: "לא יהיה כלי גבר על אישה".

במדרש תדשא מובא כי יעל נחשבת גיורת כשרה. כה מובא בפרק כא: "כ"ג נשים כשרות היו בישראל... ועוד יש גיורות כשרות מן הגויים: ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגויים, נשים כשרות, אלו הן, הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל".

רש"י מפתיע בפירושו על המילים "בימי יעל". כה דבריו: "מלמד שאף היא שפטה את ישראל".

במסכת סנהדרין (קה, ב): "תבורך מנשים יעל... מנשים באוהל תבורך". שואלים חז"ל בגמרא: מי הן הנשים שבאוהל? שרה, רבקה, רחל ולאה, עליהן כתוב 'אוהל', ולא שיעל גדולה מן האימהות, אלא שזכתה לברכה כעין שזכו האימהות".

בילקוט שמעוני שואלים חז"ל: "וכי מה טיבה של יעל, שבאת תשועה גדולה על ידיה?", משיבים חז"ל: "אמרו: אישה כשרה היתה ועושה רצון בעלה. מכאן אמרו: אין לך אישה כשרה בנשים אלא אישה שהיא עושה רצון בעלה".

לקריאת המעשה בספר שופטים עם מפרשי התנ"ך, לחצו כאן.