"פתאום פתחתי את העיניים, והפתולוג נבהל והחל לצעוק: ’הוא חי’"

הנוירולוג הבריטי פיטר פנק חקר במשך שנים את היקף התופעה של המוות הקליני - מצב שבו אדם חוזר לחיים אחרי שהמוח שלו לא קיבל חמצן ונחשב 'מת' מבחינה קלינית. "מדובר בתופעה שכיחה מאוד. בסקר שערך מכון 'גלופ' בארה"ב נמצא ש-15% מכלל האוכלוסייה האמריקנית חוו את תופעת המוות הקליני. מתוכם, חמישה אחוזים - שזה מיליון איש, סיפרו שהם היו במה שהם קראו לו 'האור'. זוהי כמות מדהימה של אנשים".

מהו הדבר שאותם אנשים רואים ומרגישים, נשאל. "אתה עלול לעזוב את גופך, ולראות את מה שמתרחש מתחת. זאת יכולה להיות זירת 'תאונה' לדוגמה. ואז אתה נכנס לתוך מנהרה. עכשיו, המנהרה היא תופעה מאוד מעניינת, שמתוארת לעתים כחור שחור שהאדם מרחף בתוכו, ויש אנשים שממש רואים מנהרה בצורת תעלה. 

"ואז אתה רואה נקודת אור בסוף המנהרה, שהולכת וגדלה יותר ויותר. אתה עשוי להיכנס לתוכו, ואיך שאתה נכנס לתוך האור - יש לו תיאורים מדהימים: בהירות עצומה אבל אינה מסנוורת, וזה נמשל ל'אהבה אוניבסרלית'".

"אתה קולט את מה שמתרחש בתוך המוח שלהם"

"זה קרה ביוני 1976, כשעוד עבדתי כמדען בשירות ברית המועצות. יום אחד הובהלתי לבית החולים אחרי שנפגעתי ממכונית. נלקחתי לחדר הניתוחים, אבל זמן קצר לאחר מכן הוכרזתי כמת", משחזר עד שעבר את החוויה הזו בשם ג'ורג' רודנייה, שהתראיין לתוכנית מיוחדת ששודרה בתחום המדע של ערוץ דיסקברי. "זה היה פחד, פחד מאי קיום. הרגשתי לחץ נוראי מסביב, והרגשתי מסביבי הרבה צבעים חשוכים. כל שחור יכול להצטייר במוחו של האדם, אבל אותו שחור לא ניתן לדמיון".

גופתו של רודנייה הוכנסה לקירור, וחיכתה לנתיחה שלאחר המוות - אבל בכל אותו הזמן הוא המשיך 'להתקיים' במה שכינה אותו 'תודעת החיים הפנימיים'. "ברוחי נדדתי לביתי וראיתי את אשתי כשהיא בוכה ומתאבלת על מותי", משחזר רודנייה. "אשתי בוכה. היא מאוד צעירה ויש לה ילד, והיא חושבת 'מה אעשה עכשיו?'. המחשבות שלה - וזה הדבר הנפלא ביותר שקרה לי, הייתי יכול לראות אותן".

רודנייה מסביר כי היכולת הזו שלו לראות מחשבות הייתה כמובן בצורה טלפתית, וזה קרה לא רק עם אשתו אלא עם כל אדם אחר. "אתה לא קולט את זה בצורת תמונה, אלא אתה קולט את מה שמתרחש בתוך המוח שלהם", הוא מסביר. 

התינוקת פתחה פיה והסבירה מדוע היא בוכה

אחד הדברים היותר מדהימים שקרו לאחר מכן הוא שרודנייה הפליג במחשבתו לבית חולים אחר, הסמוך אל בית החולים שבו שכב כ'גוויה' חסרת חיים. בבית החולים הזה, אושפזה אשתו של החבר הטוב ביותר שלו - שבדיוק הביאה לעולם חיים חדשים, תינוקת רכה שנולדה במצב גופני לא טוב. "התינוקת הזו הייתה בוכה ולא הפסיקה לבכות", משחזר רודנייה. "אז התקרבתי אליה ושאלת אותה: 'למה את בוכה?', והיא ענתה לי: 'בגלל שיש לי ירך שבורה'".

איך יוכל הוא לעזור לה? חכו, לא תאמינו עד כמה המידע הזה יהפוך לחשוב וקריטי - ימים ספורים בלבד לאחר הגילוי. 

שלושה ימים לאחר ששכב בקירור, הגיעו רופאים במטרה לקחת אותו לחדר הניתוח - שם תתבצע הנתיחה שלאחר המוות. תעודת הפטירה שלו כבר הייתה חתומה, ומשפחתו ידעה שכל שעליה לעשות הוא לחכות לשחרור הגופה לקבורה. "הפתולוג לקח את האיזמל שלו והחל לבצע את החיתוך הראשון", מספר רודנייה, שהרגיש את הכל. "פתחתי את העיניים, והבטתי בו".

כשהפתולוג הבחין בכך, האיזמל נפל לו מהיד ומפיו נמלטה צעקה: "אלוקים אדירים! הוא חי!".

"פתאום יצא ממני אוויר. הריאות שלי קרסו והייתי צריך להיאבק כדי להזיז משהו. בשלב הזה אנשים התחילו להבין שאני חי, הם התרוצצו וצעקו...".

זמן קצר לאחר מכן החלים רודנייה מהמקרה שלו, אך לא שכח לרגע את התינוקת הקטנה של החבר שלו, שנולדה לפני ימים אחדים בלבד. "ניגשתי לבית החולים שבו היא עדיין הייתה מאושפזת, וביקשתי לדבר עם הרופא המטפל שלה. התביישתי לספר לו איך אני יודע שמשהו לא בסדר איתה, אבל הצעתי לו לבדוק את זה. אמרתי לו: 'אתה רואה איך היא בוכה. למה אתה לא עושה משהו בנידון?'. הוא אמר שהם ניסו הכל והם לא יודעים את הסיבה והוא עזב. אחר כך הסתבר שהדיאגנוזה שלי הייתה נכונה - התינוקת סבלה מירך שבורה ומסובכת".