ההספד קורע הלב על שושי עטר ז"ל: "ראתה בילדיה נחמה על כל הייסורים שעברה"

"יש בהחלט על מה לבכות", במילים אלו פותח גולש אנונימי את הספדו על שמונת המלאכים של בני משפחת עטר, שעלו בסערה השמיימה. על פי הפוסט, שהועבר במהירות הבזק ברשתות החברתיות, ועשה בה שמות - מדובר באדם שהוא ואשתו זכו להכיר את משפחת עטר מקרוב. "שושי עטר עבדה עם אשתי בקרן אור - מוסד לילדים עיוורים עם מגבלה נוספת כמו נכות, פיגור וכדומה", הוא מספר. 

כמעט באותה נשימה, מבלי לתת לקורא להתרגל למה שהוא עומד לקרוא בשורות הבאות - מספר הגולש על הוריה של שושי שעלו ארצה עם ארבעת ילדיהם לאחר שברחו מאירן, ו"סיפור עלייתם לארץ כלל תלאות רבות, שיכול לפרנס סדרת ספרים: הם ברחו ברגל, במעברי הרים, תוך סכנת חיים והצליחו לעלות לארץ".

אך שמחת המשפחה לא ארכה זמן רב בארץ, שכן זמן קצר לאחר מכן נהרגה האם למשפחת זרחי בתאונת דרכים קטלנית, והאב - שנשאר בודד ולא יכול היה להחזיק מעמד בניסיון הקשה, נפטר משברון לב - חודשים ספורים לאחר מות אשתו, והותיר ארבעה יתומים לבדם בעולם, בארץ חדשה וללא שפה, משענת או מי שיפרנס אותם. 

"הם תמכו איש ברעהו, וממש גידלו אחד את השני", מספר הגולש. לא היה להם קל, אבל עם כל האסונות שפקדו אותם - הם לא עזבו את אמונתם, והמשיכו לחנך את עצמם במוסדות של יראת שמיים".

"זכינו לערוך להם שמחת שבע ברכות אצלנו בבית"  

ממשיך הגולש ומספר כי את שושי הכירו הוא ואשתו לפני כ-15 שנה, כאשר עבדה עם רעייתו באותה הכיתה שבה מורה אחת לשישה ילדים עיוורים, נעזרה בשתי סייעות. היא הפכה להיות בת בית אצלם, במיוחד בשבתות שבהן התארחה אצלם. "היא עבדה בשמחה, בעדינות מידותיה נתנה את לבה בנתינה אינסופית למען ילדים אלו, ועבדה בעבודתה זו עד יומה האחרון.

יום יום חסד בלי גבולות. לא היה לה קל בשידוכים, אבל לאחר מספר שנים זכינו לראות בשמחתה עם יריב בעלה, שהיה בעל תשובה ומידותיו היו תואמות להפליא לאלו של שושי. גם הוא התברך בעדינות, בהארת פנים, בדבקות באמת, והבית שכל כך ציפתה לו - קם ונבנה.

"כמה שמחנו אז איתה. זכינו לערוך להם שמחת שבע ברכות אצלנו בבית, ואפילו את שמחת הברית יצחק של הבן הגדול ערכנו כאן בברכפלד. הם זכו לשישה ילדים, ואיך שהיא כל כך שמחה בכל אחד מהם. היא ראתה בכל אחד מהם נחמה מתוקה שה' שולח לה על כל ימי הייסורים שהיא חוותה".

"אנו כולנו קומה אחת, כל נשמות ישראל"

"אני כותב מתהומות של כאב, לבי מסרב להאמין. אני לא יודע חשבונות שמיים ולא דעת עליון. עם ישראל הקריב היום עולות תמימות, והלוואי ונפיק לקחים. עלה בדעתי שכבר היו בעם ישראל 250 איש שנשרפו באש המחלוקת, היום היו בחירות. שם יפה בשביל מחלוקת בטהרתה. במה בחרנו - באחדות או במחלוקת? הניחו לפלגנות, כל איש ילך בדעת רבותיו".

בזעקה כואבת ומחרישת אוזניים מסכם הגולש את בקשתו כך: "אנו כולנו קומה אחת, כל נשמות ישראל. סבוכים זה בזה. כל אחד מאיתנו הוא משלים לגילוי שמו יתברך, ולייחוד שמו. אם אשנא אותך - אני פוגם בנפשי, ושלימות נפשי תלויה בך חברי. אין אני יכול להשיג שלימות נפשי בלי חברי, ואם כן, אני תלוי בחברי להשלים את עצמי ואת ה' בעולם. והפירוד גורם להפרדה בשם כביכול. 

אין שלימות לנפשך בלי חברך!!! 

אז איך אפשר לא לאהוב אותו כמוני? 

תאהבו זה לזה. וה' ירפא משובתינו, ומכותינו. אמן", הוא מסיים.