חשבון נפש – כן. שאלות – לא!

"ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, ויקם אברהם מעל פני מתו...". התורה מלמדת אותנו לקום ולהמשיך קדימה. לא לשאול שאלות. אברהם בכה. כאב. הצטער ו... קם! הוא בכה בכי מועט (כ' קטנה) הוא היה כולו מלא אמונה.

השבוע עלתה משפחה שלמה בסערה השמימה. נשמות טהורות כל כך. צחוק של ילדים שנגדע ברגע. חלומות. חיים שלמים שעלו בלהבות והשאירו את כולנו המומים ומזועזעים. בטבעי אנחנו שואלים... למה? מה היה פה ואיך היה? והנהג שאשם... ומה הם חטאו ואיזה מן עולם...? "ויקם אברהם מעל פני מתו.." קומי ואל תשאלי שאלות מיותרות, כי הן הפתח לספקות באמונה, הן יוצרות סדקים בתמימות הטהורה שנדרשת מיהודי. יהודי חייב להאמין שאפילו מידת הדין היא טובה גמורה. והכל מדויק מלמעלה.

שרה אמנו נפטרת בעקבות מעשה העקידה. השטן מתעתע בה, היא נבהלת ופורחת נשמתה. איך דווקא מניסיון כל כך קדוש שרה נפטרת? איך מניסיון העקידה אברהם מאבד את אשתו ויצחק מתייתם מאמו? איך? זה מה שמגיע להם אחרי שעמדו בכזה ניסיון? אברהם לא שואל שאלות. הוא מבין, זה הרגע המדויק ששרה מסיימת את תפקידה ולא שניה לפני. זה רק השטן שידע את זמנה של שרה למות, ותזמן את זה בדיוק בשביל לנסות להפיל את אברהם בשאלות ואת יצחק בטרוניה... אבל הוא לא הצליח. אברהם עמד גם בניסיון הזה בגבורה. הוא הבין: "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים..." קצוב. שלם. מדוד. הכל מדויק. ואין לו שאלות וזה מה שנותן לו את הכוח לקום ולהמשיך.

אחרי אסון כזה חייבים יותר אמונה ופחות שאלות, אך כמובן שחשבון נפש הוא חובה על כולנו. שתי תאונות ליד ים המלח, שתי תאונות ושתי משפחות שלמות. ים המלח הוא ים המוות. שום יצור חי לא יכול להתקיים בו, למה? כי הוא רק מקבל. הוא לא נותן. זורמים אליו נחלים אבל הוא לא מזרים החוצה. הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו. תעניקו. תעשו חסד. תתנו. תוציאו החוצה ולא רק תקבלו. "תהיו אוהבים זה את זה... מבקש השם, ומכבדים זה את זה...". לא לחשוב רק על עצמי ועל מה שנוח לי. וכל אחד ייקח את הדברים לליבו. לא סתם זה קרה בדיוק ביום הבחירות. בחירות זה בסדר. לכלוכים – לא!