תלונה אוף דה רקורד: פרשת בהעלותך

מי לא שמע על הרשל´ה? מסתבר שלמרות שכולם שמעו על הרשל´ה, את המעשה הבא רובכם לא שמעתם; להרשל´ה היה תפקיד מיוחד במינו - לשמח את רבי ברוך ממעז´בוז´. כנראה שבאחד הימים הגזים הרשל´ה בשנינותו, והרבי פנה אליו כשהוא נאנח: "הרשל´ה הרשל´ה, מה תעשה בבואך לפני בית דין של מעלה? חושב הינך ששם אפשר לספר בדיחה ולחמוק מעונש?".

הרשל´ה לא הרהר לשנייה טרם וענה: "וכי מה חושב הרבי? אף אם נניח שיפסקו לי גיהנום - אין לי כל כוונה ללכת מרצוני, ובפרט כשאינני מכיר את הדרך... אלא מה? יתנו לי מלאך שתפקידו להובילני לשם. ובכן, מכאן אני מסודר. אספר לו בדיחות, אעשה לו חיקויים, אדאג לכך שהוא יצחק עד שלא יהיה מסוגל לעמוד על רגליו. בסוף יתייאשו ממני והכל יסתדר", סיים בתרועת ניצחון.

"אהה", הפטיר האדמו"ר, "כך הינך סבור? ומה יהיה כשיתנו לך מלאך שאינו שומע?!"...

* * *

פסוק הדורש הבנה מיוחדת מופיע בפרשתנו: "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ד´ וישמע ד´ ויחר אפו ותבער בם אש ד´ ותאכל בקצה המחנה" (יא, י). יש להתבונן בשלוש נקודות יוצאות דופן בפסוק.

א. מדוע נקטה התורה לשון "כמתאוננים" - כביכול התאוננו, ולא שהתאוננו בפועל?

ב. איך מתאוננים רע באוזני ד´, כלום יש ערוץ תקשורת חסוי המיועד לאוזניו בלבד שם ניתן להגיש תלונה? ולמה לא פנו למשה ואהרן להתלונן, כדרכם בכל שאר הפעמים?

ג. דרך העולם, שאם פונים לאדם מסוים ומתלוננים באוזניו, הריהו שומע את התלונה. אם כן מדוע הדגישה התורה: "וישמע ד´"? בוודאי שהוא שומע אף כשלא פונים אליו ואף כשלא טורחים לבטא זאת בשפתיים.

כדי לבאר כל זאת ניגע מעט בדברי המפרשים השונים שהסבירו יסוד חשוב בפסוק זה: עִם עַם ישראל עלו ממצרים מגוון גרים מאומות שונות, בפי חז"ל מכונים אנשים אלו "ערב רב", ספיחים אלו, שנלוו לעם ישראל בצאתם ממצרים, התגיירו בעיקר בשל כבוד שמים שנגלה לעיניהם בעשרת המכות ובשינוי כל מערכות הטבע. אך כנראה שלא חפצו באמת לקבל את עול מלכותו יתברך עליהם והם נמשכו בעיקר אחרי הסמלים החיצוניים של היהדות ולא אחר התוכן.