איך להשפיע? כבר עכשיו

פרשתנו מספרת על אחד האירועים המצערים שהתרחשו בתקופת שהותם של בני ישראל במדבר. כוונתי לחטא המתאוננים. בני ישראל "התלוננו" בפני משה שקצה נפשם במן, והם רוצים לאכול בשר. כמובן שחובה עלינו לנסות ולהבין היטב את משמעות החטא, וכי יתכן שבני דור המדבר, אשר חווים ללא הפסקה נסים על גבי נסים, ידברו בכזו צורה ויתלוננו שהם רוצים בשר? ובפרט שהמן הכיל את כל סוגי הטעמים. לא נבאר את העניין במאמר זה, יעזרנו השם ונדבר על כך בפרשות הבאות, העוסקות באירועים נוספים. נתמקד בתפילתו של משה לאחר חטא המתאוננים.

לאחר שבני ישראל התלוננו, אמר אלוקים למשה שהוא עתיד להעניש את המתלוננים (רש"י). משה רבנו – הרועה הנאמן – פונה אל אלוקים בתפילה ובתחנונים שיוותר לעמו, ובתוך התפילה הוא מוסיף משפט מאוד מעניין – "ואם ככה את עושה לי, הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל ארעה ברעתי" – משה רבנו מוכן למסור את חייו, העיקר שהבורא לא יעניש את בניו.

לא לחינם זכה משה לתואר "רועה נאמן". באותה תפילה שמשה מתפלל, הוא אומר לאלוקים "כי תאמר אלי, שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר יא', יב') – משה מדמה את הנהגת העם לאומן שנושא תינוק קטן, באהבה, בחמלה ובמסירות. רבים שואלים, היכן אלוקים אמר לו לשאת את העם עד כדי כך בכזו מסירות – ניתן לעיין ברש"י ובעוד מפרשים. אולם המציאות היא, שאלוקים בחר במשה בתור מנהיג משום שהוא ידע שמשה יתמסר אל העם כמו שאם דואגת לילדיה. ולכן גם כאן, כשהקדוש ברוך הוא הודיע לו שהוא עתיד להעניש את בני ישראל, משה רבנו מוכן למסור את חייו העיקר שבני ישראל לא יענשו.

כשמתבוננים בתפילתו של משה, שמים לב למילה די תמוהה – "ואם ככה את עושה לי" – "את", לשון נקבה. תמוה הדבר, הרי משה פונה כעת לאלוקים, ובדרך כלל בתורה אלוקים מוזכר בלשון זכר, מדוע משה אומר "את" בלשון נקבה?

אומרים חכמים (רש"י בשם הספרי) – "תשש כוחו של משה כנקבה, כשהראהו הקדוש ברוך הוא הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת, אמר לפניו (משה לאלוקים), אם כן, הרגני תחילה". פירוש, כשמשה שמע שהבורא מתעתד להעניש את עם ישראל, תשש כוחו כנקבה ולכן אמר "את" ולא "אתה".

השאלה שנשאלת היא, וכי מפני שתשש כוחו של משה לכן הוא אומר לשון "את" כלפי אלוקים, הוא היה צריך לומר את זה על עצמו, לא על אלוקים?

ישנו הסבר של הכלי יקר, הסבר אקטואלי לכל אחד ואחת מאיתנו.

ידוע הדבר, שכשבני אדם עושים מעשים טובים ומקיימים מצוות, הם כביכול גורמים לקדוש ברוך הוא, להשפיע על העולם כולו טובה וברכה. וכשבני אדם חלילה חוטאים, הם כביכול "מחלישים" את מידת ההטבה. זאת אומרת, חלילה מלחשוב שיש לנו השפעה על כוח הבורא, כוונת הדברים היא כזו - הבורא חפץ להיטיב עם בני ישראל הטבה אין סופית, הבעיה שאנחנו, בני האדם, מונעים מעצמנו לקבל את השפע מחמת מעשים שליליים שלנו. כשאנו "מונעים" מהבורא לתת לנו שפע, אנו כביכול מחלישים את מידת ההטבה של הבורא, משום שהוא לא משפיע את מה שהוא חפץ להשפיע, לא כי הוא לא יכול חלילה, אלא כי לנו לא מגיע...

דוד המלך כותב בתהלים "תנו עוז לאלוקים" (תהלים סח') – "בזמן שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא מוסיפין כוח בגבורה של מעלה שנאמר ועתה יגדל נא כוח השם (במדבר יד', יז'), ובזמן שאין עושין רצונו של מקום כביכול מתישין כוח של מעלה, שכתוב "צור ילדך תשי" (דברים לב', יח')" (איכה רבה א', לה'). עלינו לתת עוז וחוזק לאלוקים על ידי שנקיים תורה ומצוות, וכך הוא יוכל להשפיע עלינו שפע ברכה ממרומים.   

זה ההסבר מדוע משה אמר כלפי מעלה לשון נקבה. כיוון שתשש כוחו של משה, אוהבו של הבורא, ממילא לא היה למשה כוח "להוסיף" לגבורה של מעלה...

אדם חושב שהוא כזה "קטן", ולכן הוא אומר לעצמו: מה כבר יקרה אם אדבר לשון הרע, או אכעס או אעשה כל חטא אחר? אני אפילו לא "פסיק" בקוסמוס ואין משמעות למה שאני עושה. באה התורה ומלמדת אותנו, שכל אדם ואדם שעושה מעשה טוב, או חלילה ההפך, משפיע לא רק על עצמו, אלא על העולם כולו.

רבי חיים מוולאז'ין בספרו "נפש החיים" (שער א', תחילת פרק ג') כשמבאר את הפסוק "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט', ו'), כותב - "כן בדמיון זה, כביכול, ברא אלוקים את האדם והשליטו על ריבי רבבות כוחות ועולמות אין מספר ומסרם בידו, שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם, על פי כל פרטי תנועות מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו, הן לטוב או להפך חס ושלום".

ובפרק ד' הוא מוסיף – "וזאת תורת האדם, כל איש ישראל, אל יאמר בליבו חס ושלום כי מה אני ומה כוחי לפעול במעשי השפלים שום עניין בעולם, אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות ליבו שכל פרטי מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע לא נאבדים... ומה רבו מעשיו ומאוד גדלו ורמו".