קאסים חאפיז: "האמת נמצאת בצד הישראלי"

תארו לעצמכם – ללמוד לשנוא אומה, ללמוד שהשמדתה ושחיטת אנשיה היא לגיטימית, ואפילו חיונית למען השלום באזור. ללמוד שאנשיה היהודים הם אנשים מהסוג הגרוע ביותר. ובכן זה מה שאני ורבים כמוני למדנו. אני מתחיל את הפרויקט הזה בהיותי מוסלמי שהיה אנטישמי בעברו ושנא את ישראל, עד שעמד מול האמת ונאלץ לקבלה" - כך פותח קאסים חאפיז בעמוד הראשון של אתר "הקמפיין הישראלי", ומסיים במילים: "אנו קולות רבים, וכולנו מאוחדים למען ישראל".

קאסים חאפיז, 28, נולד באנגליה להורים מוסלמים ממוצא פקיסטני. הוא גדל והתחנך לשנאת מדינת ישראל בפרט ולתיעוב יהודים בכלל, וכבר בגיל הנעורים ראה בעצמו אנטישמי טיפוסי. ביטויים כמו "תפסיק להיות יהודי" שימשו עלבון בחברה שבה הסתובב. שלא לדבר על הבית, שם היה רגיל לשמוע את אביו מהלל את היטלר. נסראללה ובן-לאדן היו לו לדמויות מופת, ואת נאומיהם דאג שלא לפספס. הוא השתתף תדיר באירועי יום הנכבה במרכז לונדון, ושמע את חזון הנואמים על סופה של "הישות הציונית". להבת השנאה בערה בלבו של קאסים, לצלילי המוזיקה הערבית נוסח גיהאד. מדינת ישראל בפרט והעם היהודי בכלל – היו מחוקים מבחינתו. לפחות בתכנון.

יום אחד שוטט קאסים לתומו בחנות ספרים מקומית באזור מגוריו. כמובן, איך לא, נְשאו לבו היישר למחלקת ישראל-פלסטין. אולם שם חכתה לו הפתעה. בעודו מעלעל בספרים, צדה את עינו הכותרת "ישראל – כתב הגנה" (The Case for Israel), המעטרת את ספרו של אלן דרשוביץ. קאסים מבחינתו לא חשש יותר מדי מההסברה הישראלית. אדרבה, היא עשויה רק לחזק ולאתגר אותו, והוא עוד יוכיח לכל שאין לישראלים ולו טענה אחת שאין עליה פרכה. הוא לא העלה על דעתו שהספר הזה עתיד לשנות לו את התכניות מן הקצה אל הקצה. הוא לא חלם שביום מן הימים הוא יהפוך מאנטישמי מוצהר למנהיג צעיר הפועל במלוא המרץ לטובת העם היהודי.

הביקור הבלתי נשכח בישראל

להפתעתו הרבה, הטענות המובאות בספר דווקא היו משכנעות, והניסיון להדוף אותן ולהניח את הדעת – לא צלחו. המצפון שלו העיק עליו והוא החליט שעליו ללכת עד הסוף עם העניין. הוא החליט כי עליו לראות את ישראל – ה"אפרטהייד", במושגיו דאז – מקרוב. ב-2007 הוא עלה על מטוס באנגליה ונחת בבן גוריון, ומשם החל במסעו כאחד התיירים בישראל. מהחוויות שהוא מתאר, אחת שהותירה בו רושם בלתי נשכח הייתה ההליכה בקניון מַמִילא, הקרובה לעיר העתיקה, שם ראה להפתעתו יהודים וערבים חיים זה לצד זה ואפילו מתפרנסים זה לצד זה. כמו כן הוא ראה בישראל בתי כנסת, כנסיות ומסגדים – ולכולם חופש ושוויון זכויות, בניגוד גמור למדינת האפרטהייד שהצטיירה בדמיונו כל השנים.

המכה בפטיש מבחינתו הייתה העובדה שלמוסלמים בישראל יותר זכויות מבכל מקום אחר במזרח התיכון. בשלב הבא, הסיק קאסים כי התעמולה שהסתירה ממנו ומחבריו את האמת, לא רק שמזיקה לישראל, אלא מזיקה לעולם כולו ויש להילחם בה. וכך למרבה האירוניה קרה שדווקא קאסים חאפיז, הפעיל האנטישמי לשעבר, החליט לייחד את חייו לנושא, לנהל באומץ תעמולה יחידה במינה – בעד ישראל, ולשמש כלי נשק הסברתי למען ישראל בעולם. היום הוא מתגורר בעיר נוטינגהאם באנגליה, ועומד בראש ארגון פרו-ישראלי ששם לעצמו מטרה לטהר את שמה של ישראל – "הקמפיין הישראלי" (The Israel Campaign). הוא גם צירוף מעניין, יש שיאמרו – שלא בצדק, לדבריו – צירוף כלאיים; הוא לא אחר מאשר – מוסלמי אוהב ישראל.

חאפיז, מבחינתו, לא רואה שום סתירה בין דתו האסלאמית לבין אהבתו הגדולה לישראל. "לי ברור שהעניינים העיקריים בין מוסלמים ליהודים הם פוליטיים באופיים", הוא שוטח את משנתו. "אמנם יש זרמים מסוימים באסלאם, נקרא להם אסלאם קיצוני, ומניפי דגלם הם החמס והחיזבאללה – המתנגדים ליהודים, ובכלל, לכל מה שזר להם. אבל בישראל ראיתי במו עיניי מוסלמים ויהודים חיים זה לצד זה. יש בוודאי מוסלמים בצה"ל, מוסלמים שנלחמים כדי להגן על המדינה היהודית. זה באמת דבר מדהים, וזוהי תעודת כבוד למדינת ישראל".

"אנחנו ואתם בעצם לא כל כך שונים"

"עלייתה של האסלאם הוואהבי (פלג קיצוני של האסלאם הסוני, י"ר) בערב הסעודית, והתחזקותה בעולם כולו – היא שחיזקה את הדוקטרינה הבלתי סובלנית שאנחנו רואים בכל העולם", ממשיך חאפיז. "הזרם הזה ממומן היטב, והוא פועל בתעמולה הדומה לזו של הנאצים, במטרה להסיט ולעורר שטנה נגד יהודים ונגד מדינת ישראל. את התוצאות של אותה הסתה אפשר לראות היום לאן שרק נפנה. עצוב שרק העולם הערבי נשאר אובססיבי לשנאת היהודים. במקום לקדם את פני שכניהם בישראל ולהיות חברים, ממשיכות המדינות הערביות את מדיניות ההתנגדות שלהם, גם במחיר פגיעה באנשים שלהם עצמם".

מבחינה היסטורית, דווקא ארצות האסלאם שימשו מפלט ליהודים שנמלטו מאירופה. מה השתנה? כיצד הפכו דווקא ארצות האסלאם לשונאי ישראל מושבעים?

"חשוב לומר את האמת כמו שהיא. אמנם מצבם של היהודים היה טוב יותר בארצות המוסלמים, אולם בכל זאת הם סבלו שם קשיים רבים. חשוב להבהיר את האמת הזאת כדי שנוכל להתקדם בדיון. הטענה שליהודים תמיד היה טוב בארצות המוסלמיות היא שקרית ואף מזיקה. היו זמנים טובים יותר והיו זמנים טובים פחות. בא לא נשכח את ההתנגדות הנחרצת של המדינות המוסלמיות לתקומתה מחדש של ישראל, ומדינות מוסלמיות רבות עדיין אובססיביות באי-הכרתן בקיומה".

מה אפשר לעשות היום כדי להחזיר את הגלגל אחורה, אם בכלל אפשר?

"יש רק דרך אחת להתקדם בה, והיא שתיפסק השנאה, המגיעה בעיקר מהעולם הערבי מוסלמי. עליהם להכיר במדינת ישראל ולכונן עמה יחסים. אז יהיה אפשר לדבר כמו חברים, ואין ספק שגם ישראל תוכל לכבד יותר את דעת אותן מדינות. כמו כן צריך להתקיים דיון אמיתי וגלוי בין שתי הקבוצות הדתיות, בעולם כולו ולא רק בתרגילי יחסי ציבור. עלינו לדבר על כל העניינים המורכבים ולמצוא את הדרך לדו-קיום. תכלס כשחושבים על זה, אנחנו בעצם לא כל כך שונים. פקיסטנים תמיד מאחרים לפגישות, וגם רוב חבריי היהודים מאחרים קבוע לפגישות, וכמוכם, גם אנחנו אוהבים מאוד את האוכל שלנו".

"מסרב לתת לאיומים והפחדות להפריע לי"

אני שואל את חאפיז אם הוא חושב שהעובדה שהוא מוסלמי מחזקת את יכולת ההשפעה שלו על השומעים, והוא משיב בשלילה. "העובדה שאני מוסלמי אמנם מסקרנת אנשים, ואני מתאר לעצמי שאני לא בדיוק האיש שהם מצפים שיֵצא להגנת ישראל, אבל אני לא חושב שזה נותן לי יתרון בהסברה. היתרון היחיד שלי בהסברה הוא שהאמת נמצאת בצד של ישראל".

מבחינת חאפיז הכל מסתכם בנתונים, ואם רק היו הכל רואים את ישראל במו עיניהם ולא דרך התקשורת – השקר היה מתפוגג מאליו. "אנשים רואים בישראל ארץ שסועת מלחמות, ומדינה מיליטריסטית אכזרית. וזה כל כך לא נכון", הוא אומר. "כשאתה מספר לאנשים על החוויה האישית שלך בישראל הם פשוט בשוק. כשאתה מספר להם על ההישגים של ישראל במדע, בטכנולוגיה וברפואה – פשוט אין להם מושג".

האם לדעתך קיימת הטיה גם בתקשורת הבריטית?

"לדעתי התקשורת הבריטית בוודאי מוטית. זה נובע מכך שבקונפליקט הישראלי-פלסטיני, הם מקבלים את הנרטיב הפלסטיני בלי להניד עפעף. כתוצאה מכך, הם מציגים תמיד באופן אובססיבי את ישראל כתוקפן ואת הפלסטינים כקרבן. כשמדי פעם מתפרסמת כתבה ניטרלית או בעד ישראל – זה מעורר עניין רב, והקוראים המופתעים שולחים לי את הכתבה ישר למייל. אני חושב שאנשים לא מספיק מבינים שביכולתנו באמת לשנות תפיסות מוטעות לגבי ישראל".

בהיותך מוסלמי אוהב ישראל, תרשה לי לנחש שאיימו עליך לא פעם ולא פעמיים. האם המחיר לפעילות שלך הוא חיים בפחד?

"חיים בפחד? אני מסרב לתת לאיומים והפחדות להפריע לי. זה רק מוכיח את חולשת הטענה של אותם אנשים הנזקקים למעשים פחדניים, ומבליט את עומק השנאה שלהם כלפי ישראל. יש כאלה שאכן חושבים שאני מגלה חוסר נאמנות לאסלאם, אבל זוהי טענה אווילית. אינני רואה שום סתירה בין היותי מוסלמי לבין תמיכתי בדמוקרטיה הליברלית היחידה במזרח התיכון, מקום שבו למוסלמים יש יותר זכויות מבכל מדינה אחרת באזור.

"ולאלו שמתנגדים לפעילות שלי, אם הם מעוניינים לדבר בצורה מתורבתת – אפשר לדבר, אבל אם הם מעוניינים רק לצעוק, להעליל עלילות ורק להפריע – אני מעדיף שלא לבזבז את הזמן. אני מבקש מהם להסתכל קדימה ולהתקדם. ההתבוססות בשנאה היא רעל, והחופש ממנה תגביר את הרצון לשלום".