בר מצווה: ביום אחד נהפך לגדול

מה. יהודי מישראל שהגיע לגיל 13 שנים ויום אחד, נחשב לבר מצווה. כלומר, הוא חייב בכל המצוות, וכן הוא יכול להוציא אחרים ידי חובתן בקריאת התורה, תקיעת שופר וכדו´. הבת נעשית בת מצווה בגיל 12. למעשה, המצווה הראשונה בה מתחייב הנער היא מצות "קריאת שמע" של תפילת ערבית; שהרי הלילה קודם ליום, ובראשית יום הולדתו השלושה-עשר, כלומר עם צאת הכוכבים, כבר מתחייב הוא ב"קריאת שמע" של תפילת ערבית.

עם זאת, נוהגים לציין את בר המצווה בהנחת תפילין ובקריאת התורה – בו הוא מוציא את הרבים ידי חובתן. כמו כן, נוהגים לערוך סעודת מצווה ולדרוש שם בדברי תורה הקשורים לקיום המצוות.

למה. במשנה במסכת אבות כתוב: "בן שלוש עשרה למצוות". אך למעשה, אין בתורה מקור לכך, אלא מדובר בהלכה למשה מסיני. כמו שמובא בגמרא: "שיעורין - הלכה למשה מסיני הן", וכמו שכל מערכת המידות, המניינים והמשקלות - ניתנו למשה מסיני, ומקורם לא מופיע בתורה, כך גם מניין זה "בן שלוש עשרה למצוות", הוא אחד השיעורים, שיסודם בהלכה למשה מסיני.

ואולם שיעור זה נשען על אסמכתא מן המקרא: על שמעון ולוי, שפשטו על בני העיר שכם והיכו בהם בשל הפגיעה באחותם דינה, נאמר: "ויקחו... שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו". לוי היה באותו זמן בדיוק בן שלוש עשרה שנים, והוא בעל הגיל הצעיר ביותר, הזוכה במקרא לתואר "איש", ומצינו שהחיוב במצוות תלוי במי שהוא איש, שנאמר (במדבר ה, ה): "איש או אשה, כי יעשו מכל חטאת האדם".

רמז נוסף מצאו חז"ל בפסוק שבישעיה (מג, כא): "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו". "זו" - בגימטרייה 13, כלומר רק לאחר שהעם מגיע לגיל 13, חייב הוא לספר בתהילות הבורא.

משהו מעניין לסיום. לאחר שבר המצווה עולה לתורה בפעם הראשונה, מברך אביו: "ברוך שפטרני מעונשו של זה". משמעותה של ברכה זו היא, שכל עוד היה הבן פחות מ-י"ג, לא היה הבן חייב במצוות מצד עצמו כי היה קטן, והאחריות למעשיו היתה על אביו, כי על האב מוטל לחנך את בנו הקטן. אבל מעתה מוטלת האחריות על הבן ואביו פטור מעונש. משמעות נוספת יש לברכה זו - שכל עוד היה הבן פחות מ - י"ג, היה קשור במעשי אביו; וכל חטא של האב היתה לו השפעה גם על בנו הקטן. אם נענש בן בשל מעשי אביו, חוזרת התרעומת על האב, שבהתנהגותו גרם לכך שהבן ייענש. מכאן ואילך אין הבן נושא באחריות לחטאי אביו, ולא תהיה סיבה לענוש את האב בשל כך; ולכן הוא מברך את ברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה".

אגב, ר´ משה סופר, בעל שו"ת חתם סופר, מחדש שחיוב גוי ב-7 מצוות בני נח (שבהן הוא מצווה) הוא מדאורייתא מרגע שנולד, ואין לגביו דין 13 שנה שכן מדובר בשיעור, וידוע הכלל הלכתי שאין שיעורים לבני נח.