מפתחות לחיים: מהות הזמן ומי מעיינות התורה

בעת הבריאה, עם היווצרות היקום נברא גם הזמן. וכמו שכתב הרמב"ן[1] בביאור הפסוק "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם": "יאמר כי נברא הזמן". והביאור בזה הוא, שכל זמן שלא נברא העולם, לא הייתה שום משמעות למושג ´זמן´, משום שהזמן נמדד רק על פי שינוי בעולם הנברא. כגון, פלוני היה בתחילת הרחוב והנה עתה הוא בסופו. ואפילו כאשר אינו זז ממקומו, חלים שינויים ביולוגיים בגופו ובזה באה זרימת הזמן לידי ביטוי. אבל ללא שינוי במציאות אין שום משמעות למושג זמן.[2]

זמן זה שנברא ביום הראשון, מורכב כידוע מרגעים, המצטרפים לדקות, המתחברות לשעות, מהן מורכבים ימים, אשר הם הם חייו של האדם. לכן כל רגע ורגע יקר ערך הוא ביותר. שהרי כל רגע של חיים שחולף ריקם, הולך הוא לבלי שוב. ובמה הטוב והנכון ביותר למלאותו? באוצר היקר ביותר, שבידו לרומם את האדם ולהעניק לו הדרכה נכונה בכל תחומי החיים. הלא הוא לימוד תורתו של הבורא. שהרי כל אדם המבקש לעשות את הנכון ואת הטוב ביותר בעבורו, מחפש את אשר יכיל את מירב המעלות האפשריות. והרי אין כמו התורה, דבר אשר יכיל את טהרת הנפש ואת ההדרכה לחיים טובים ומאושרים בעולם הזה ובעולם הבא, יתקן את מידות האדם וירומם אותו למעלות הגבוהות מהמלאכים. ובנוסף על כל זאת, גם יקיים את כל הבריאה ויוריד שפע רב לעם ישראל, וכפי שיתבאר להלן.

מובן מעתה שלא לחינם נמשלה התורה למים.[3] כשם שהמים מנקים את האדם, מטהרים אותו בטובלו בהם, מחיים את הכל בשתייתם ומקיימים את העולם, אף התורה כן. וכשם שהמים נמצאים בגופו של האדם בכל רגע ורגע ואם ינסה לחיות מבלי שיהיו מים בגופו אין לו קיום, כך נדרשת והכרחית היא התורה לאדם, ואם יפרוש ממנה, הרי הוא כפורש מן החיים.

ועוד תכונה מעניינת יש למים. הסוחב מהם כמות מסויימת כגון חבית מים על גבו, יתעייף מהרה ולא יוכל להמשיך ללכת. אולם הצולל כל כולו במים, אף על פי שלחץ אדיר של מים במשקל רב על גביו, לא רק שאינו חש בכובדם אלא הוא אף מתענג בצלילתו ומגלה עולמות קסומים של דגים בשלל צבעים ואלמוגים מרהיבי עין.

כך המנסה לקחת רק מעט מהתורה, ומתפשר ברגעים מסוימים על קיום חלק מהוראותיה, יחוש עול וכבדות בעבודתו הרוחנית. אולם הצולל כל כולו בעולמה של תורה, לומדה כראוי, מתבטל לדבריה ומיישם את הוראותיה בכל רגע ורגע בחייו, חש כי עולמות קסומים נחשפים בפניו. חייו נעשים שלווים, מאושרים ומלאי תוכן, והוא חס על חברו הנמצא שם בחוץ, ומשחק לו בצדפים חלולים על החוף...

אכן,

"אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:

כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ:

יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ:

אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד:

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם:

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר".[4]

נצא נא למסע מרתק אל עומק סוד כוחו של רגע - אם אך מנוצל הוא כראוי ללימוד התורה.

[1] רמב"ן על התורה, בראשית א, ה.

[2] על מהות הזמן ועוד, ראה בחלקו השני של "המהפך", פרק "יקומים מקבילים".

[3] עבודה זרה ה, ב: "אין מים אלא תורה, שנאמר: ´הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם´  (ישעיהו נה, א)".

[4] משלי ג, יג-יח.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" של הרב זמיר כהן הקליקו כאן.