"לפלפל הזה יש רגליים": ראיון עם הרב משה ויא

למי שלא מכיר, מאחורי הרב ויא עומד ספר בעל 3 כרכים בנושא "בדיקת המזון כהלכה". בספר מובאים הסברים שונים על חרקים ותולעים המצויים במזוננו, ופירוט ההמלצות כיצד להיפטר מהם בדרך אל הפה. לאסטניסטים שבינינו, ובמיוחד לנזהרים מלעבור על איסור אכילת שרצים, כדאי להיעזר בדף ועט לכתיבת הטיפים החשובים המובאים מטה.

 

 

 

לפני תחילת הראיון אני לא מתאפקת, ושואלת את הרב מה כל כך משך אותו לתחום התולעים והחרקים במזון. "בבית תמיד הקפדנו על הנושא", מספר הרב ויא, ותוך כדי חושף את מה שבאמת עומד מאחורי העניין הגדול בנושא. "אני גם זוכר שבתור ילד הייתי אוסף גוקים, ומאוד אהבתי להתבונן בהם". עם הזמן הרב ויא שכח את אהבתו לבריות הקטנות, ופנה לכתיבת ספרות הלכה ועסק בענייני שלום בית. בשלב מסוים היה אף בדרך להוציא ספר על סוד האותיות, עד שקיבל צלצול טלפון מיוחד - אותו צלצול טלפון ששינה באחת את חייו. "יום אחד, לפני כשלושים שנה", משחזר הרב, "צלצל אלי מישהו וביקש שאעביר שיעור בחוג בית. מה שהתחיל עם חמש נשים, הועבר מפה לאוזן ותפס תאוצה. בתחילה הגעתי עם ירקות לשיעור. אט אט עברתי לתמונות, ומשם להמחשה במחשב, מצגות, שקופיות וכו. מאז הייתי בכל חמשת היבשות כדי להעביר שיעורים בנושא זה ליהודים, כשבמהלך ההרצאות אני משתדל למצוא פתרונות ושיטות ניקוי שבעזרתן אפשר להינצל מהאיסור די בקלות".

 

"מצד אחד הצימאון הגדול, ומצד שני חוסר הידיעה הגדולה. זה התחיל עם כתבות בעיתונים שונים, המשיך בחוברות מקוצרות, ואט אט הגעתי לספר. בכתיבת הספר התלבטנו מאוד האם להשקיע ולהוציא ספר עם תמונות צבע איכותיות, או פשוט להוציא ספר עם טקסט ולכל היותר תמונות שחור לבן. לבסוף החלטנו להשקיע עוד מאמץ, זמן וממון, ולהוציא את הספר בצורה הכי מהודרת שניתן. לשם כך רכשנו ציוד לצילום והתחלנו במלאכה".

 

"הבעיה היא שאם לא רואים ממש את החרק על הפרי או הירק - לא יודעים מה לחפש, ואדם שלא יודע מה הוא מחפש, עלול בקלות להיכשל. דוגמה לכך אני יכול להביא מסיפור אישי שקרה לנו בבית, עוד לפני תקופת הירקות מגידול מיוחד. יצא ששכנה הביאה לנו סלט כרוב. בכרוב מצוי חרק הנקרא תריפס. אשתי, שהסתכלה בסלט, ראתה המון נקודות שחורות, ואמרה לי תראה כמה פלפל היא שמה. אני, לאחר התבוננות בסלט, עניתי לה: לפלפל הזה יש רגליים!. לכן כדי שאנשים ידעו מה לחפש וממה להיזהר, ערכנו את התמונות בספר בצבע ובהגדלה".

 

 

 

"המחקר בגדול נעשה כבר קרוב ל-30 שנה. הכרך הראשון יצא לפני כ-15 שנים. העבודה האינטסיבית על הספר ארכה כ-10 שנים".

 

"בימים אלה מתורגם הספר לאנגלית. עם זאת, עד כה הוצאנו חוברת זמנית בשפות פורטוגזית וספרדית. על הצרפתית עובדים כעת".

 

"הייתי בקשר עם אנשי אקדמיה, קראתי הרבה מחקרים בנושא, והתייעצתי עם גדולי הפוסקים כדוגמת הרב וואזנר והרב אלישיב. כמו כן, לצורך המחקר ביקרתי במסעדות ובמפעלים שונים בעולם. אני יודע להגיד שיש כיום גידול ירקות ללא תולעים במקסיקו, דרום אפריקה, ארה"ב וברזיל, אבל בסך הכל מדובר במחקר אישי".

 

 

 

 

לשאלתי מהי מטרת כתיבת הספר, עונה הרב בפשטות: "ללמד את האנשים כיצד ניתן ליהנות מהאוכל שהקב"ה נתן לנו. אני יכול להבטיח שלאדם שנזהר יש סייעתא דשמיא מיוחדת. דוגמה מצוינת לכך היא מקרה שהיה עם הבבא סאלי זצ"ל. הבבא סאלי היה נוהג לאכול אוכל מבושל רק בשבת. כל שאר השבוע היו בני הבית מכינים כ-10 תבשילים אבל הוא לא היה נוגע בכלום, והשאיר הכל לאורחים המגיעים אליו. הוא עצמו היה מסתפק בפרוסת צנון.

כשבליל שבת הסכים לאכול קצת מרק עוף, ניצלו זאת בני הבית ושמו שם גם קצת ירקות. פעם הכינה השכנה את המרק עבור הבבא סאלי, שטפה את הירקות בשישי, וחשבה לעצמה שתבדוק אותם מאוחר יותר. בשבת בבוקר נזכרה שהכינה את המרק מבלי שבדקה את הירקות, ורצה לבית הבבא סאלי כדי להזהירם שלא יאכלו מן המרק. כששמעו זאת בני הבית אמרו שכעת הם מבינים מה קרה בערב שבת. כשהגישו לבבא סאלי את המרק כמדי שבוע, השאירו בצלחת ולא נגע בו. עכשיו הכל מובן, משמיים מנעו מהצדיק לאכול אפילו ספק של איסור. הבא להיטהר מסייעין בידו".

 

"את השאלה הזו הקדים ושאל האור החיים הקדוש, כבר לפני 250 שנה, והוא נתן שתי סיבות לדבר. סיבה ראשונה, רוחנית, היא שכיום שנזדהם האוויר – התרבו החיידקים. כנראה התכוון האור החיים הקדוש לזיהום האוויר הרוחני. הוכחה פשוטה לדבריו היא תופעת הכינים. פעם הכינים היו מנת חלקם של משפחות מוזנחות בלבד, והיום זו נחלת הכלל. כל התכשירים שממציאים לא עוזרים, כי הכינים מסתגלות אליהם ומפתחות חסינות. גם בשדה אותו הדבר - נתקלים בחרקים חדשים כל הזמן.

 

 

 

"סיבה שנייה היא שהיום כל הארצות נעשו אחת. משהתפתחה התחבורה בין המדינות באמצעות מטוסים, אוניות וכו, התחילו האנשים להעביר מאכלים טריים ממדינה למדינה. יחד עם המאכלים האלה עברו גם החרקים שעליהם. אותם חרקים שבמדינת המקור לא היו פוגעים בשאר גידולים עקב האיזון הביולוגי (לכל חרק יש חרק נגדי שהינו אויב טבעי שלו, ומנטרל את ההשפעה המזיקה שלו על הגידול). כשמעבירים אותם ממדינה למדינה הם מזיקים ללא עכבות, כי האויב הטבעי לא בהכרח עובר יחד איתן".

 

 

"לפני חצי שנה לדוגמא", ממשיך הרב ויא ומסביר, "הגיע לארץ חרק חדש בשם "תותה-אבסולוטה" (הכוונה -פוגע בכל). בדרום אמריקה הוא חי בשקט. אמנם פגע בתפוחי אדמה ועגבניות, אך לא יצא מתחומה של המדינה. בדצמבר האחרון החרק הזה הגיע לארץ, ותוך חצי שנה התפשט בכולה! לכן היום צריך לבדוק עגבניות ולראות שאין עליהן נקבים חשודים".

 

"היום מנסים לגדל במעבדות אויבים טבעיים לחיידקים הקיימים, כדי שאלו יטרפו את המזיקים. אך מבחינה הלכתית אנו לא מרוויחים הרבה, כי החיידק הטורף אומנם טורף את החיידק שמזיק לירק או לפרי, אך הוא נותר בחייו ומזיק לאדם היהודי שלא רוצה להיכשל באיסור, בעצם היותו בעל חיים".

 

אגב להיכשל באיסור, מדוע אכילת תולעים בטעות חמורה כל כך?"צריך לדעת שבאיסור תולעים יש הרבה תתי איסורים. האוכל שרץ המים עובר על 4 לאווים. האוכל שרץ הארץ עובר על 5 לאווים והאוכל שרץ העוף עובר על 6 לאווים. למעשה אנו לא מוצאים בשום מקום נוסף בתורה חומרה כ"כ גדולה, חוץ ממצווה נוספת אחת והיא לשון הרע. ונשאלת השאלה: למה דווקא בשני אלה התורה כ"כ החמירה? התשובה מורכבת משתי סיבות. את שתיהן עושים בהיסח הדעת ובפה. אדם שלא שומר על פיו - הדיבורים יוצאים ממנו, והתולעים מאידך נכנסים. המרגלים שדיברו לשון הרע, מה היה עונשם? שיצאו מפיהם תולעים".