הורים וילדים
לעזוב את הקן
אחריות לגורל בני המשפחה או פרדיגמה ילדותית המונעת מפחד? אולי הגיע הזמן לפרוש כנפיים
- ד''ר אהובה ניסן
- פורסם ל' חשון התשע"ד
האם יצא לכם להכיר אנשים שחייהם נראים ללא כיוון כלשהו? ונראה שלא הולך להם, אין זוגיות, אין מקום עבודה מסודר, שלא לדבר על מקצוע, הם עדיין גרים בבית ההורים והם בני ארבעים לערך? נראה שמשהו מהותי בחייהם חסר. מהו?
אחד הדפוסים הנפוצים ביותר, מניסיון טיפולי אישי, הוא – ילדותיות. דרך אבחון בכף היד ניתן לראות באישיות האדם דפוסים ילדותיים בהתנהגות. בחייהם של אנשים אלו, ניתן לראות באופן ברור ביותר "תקיעות" המתבטאת באחד מהתחומים שהוזכרו: זוגיות, עבודה, מקצוע, מערכות יחסים. יש להם צורך עמוק לשמר את הקשר עם הבית, אף שלפחות במקרים שבהם נתקלתי – היו בבית מצוקות בולטות לעין. ובכל זאת, משהו משאיר אותם צמודים לבית ההורים.
להלן שני מקרים (ואין ביניהם כל קשר חוץ מהעובדה שהם הגיעו אלי) שבהם נוכל להתבונן: שולמית, באמצע שנות השלושים, ויוסף, באמצע שנות הארבעים. נעלה את הנקודות המשותפות. שניהם מאוד רגישים ופגיעים, אינטליגנטים (שכלית ורגשית), מוכשרים מאוד ובעלי נטיות מובהקות לתחום האמנות (כן כן, האמנים הסובלים כל כך בעולם החומר). הם חולמניים ובעלי משיכה חזקה לעולם הפנימי, חוו ביקורת רבה בבית ולכן חשים נזופים וצריכים לְרצות. על פי פרדיגמה שאימצו, הם כביכול קשרו את גורלם עם המשפחה, ולכן אין גבולות בינם לבין המשפחה שלהם.
משמעות הדבר – צורך עמוק בסיסי לשמור על המשפחה, במחשבה שכביכול: "אם אתרכז בעניינים שלי הם לא יסתדרו בלעדי". לכן כלפי חוץ הם נראים אחראיים, עוזרים בבית, אולם בפועל – מה שמניע את ההתנהגות הזאת הוא הפחד שאומר: "אם אני לא אתגייס לעזרה, הכל יתפרק ועולמי ייחרב". פחד זה מונע מהם להתרכז בחיים שלהם באמת.
רבקה אמנו, מראה לנו דמות של אישה שניתקה את עצמה מהבית ומהמקום שבו גדלה. היא עשתה "לך לך" באופן נפשי, רגשי ומעשי, בלכתה אחרי אליעזר עבד אברהם, על מנת להינשא ליצחק. על פי אחת הדעות, היא הייתה אז בת שלוש. אביה ואחיה הרשעים אומרים לאליעזר: "נשאל את פי הנערה", ותשובתה היא: "אלך". היא יוצאת עם מיניקתה דבורה והולכת למקום זר ולא מוכר, להינשא לאדם שמעולם לא פגשה.
היא שמה ביטחונה בבורא יתברך, מתוך הקשבה לצו לִבה. בפרשה מוזכרות פעמים רבות המלים "חיים" ו"מוות". רבקה אומרת ליצחק: "קצתי בחיי מפני בנות חת. אם לוקח יעקב אשה מבנות חת ... למה לי חיים". היא יוזמת את כל המהלך של התחזות יעקב לעשו, ולוקחת את האחריות על עצמה: "עלי קללתך בני". רבקה הצדקת יודעת שהדרך היחידה לחיות חיים באמת, היא לחיות את דרך האמת. יהי רצון שנזכה כולנו לקבל ממנה השראה ויראת שמים.
ד"ר אהובה ניסן היא פסיכו-כירולוגית, מטפלת הוליסטית ומאמנת