"לא החזיק במחלוקת"

הרב בן ציון אבא שאול נולד בירושלים בכ"ט בתמוז התרפ"ד, בן בכור מחמישה עשר ילדים - עשר בנות וחמישה בנים, לרבנית בניה ולרב אליהו אבא שאול שעלה מפרס. בילדותו, התחנך בתלמוד התורה בני ציון בעיר. כבר בהיותו ילד, מסר נפשו על לימוד התורה ולמד מתוך רעב, בלי לגלות זאת לאמו; בגיל 11 עבר ללמוד בישיבה הנודעת פורת יוסף, בין היתר מפי הרבנים הגדולים הרב יעקב עדס זצ"ל, הרב צדקה חוצין זצ"ל והרב עזרא עטיה זצ"ל, ראש הישיבה דאז. בין חבריו לספסל הלימודים היו הרב עובדיה יוסף שליט"א והרב דוד שלוש שליט"א, וכן הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרב חיים דוד הלוי זצ"ל.

כשהגיע לפרקו, נישא הרב להדסה מסעודה שרהבני, בתו של הרב יוסף שהרבני, שהיה ראש ישיבת המקובלים אמת ושלום והתגורר בשכונת בית ישראל שבירושלים. הזוג חי בדוחק רב, עד כדי כך כך שבמשך שנים חיו בדירה בת חדר אחד ומטבחון, והרב שמח והיה מאושר ולא חש בחסרון כלשהו. לזוג נולד בן אחד, בשם אליהו אבא שאול, שמכהן כיום כראש ישיבת אור לציון.

בין שלל עיסוקיו, שימש הרב זצ"ל כמוהל אשר זכה להכניס אלפי ילדים בבריתו של אברהם אבינו, עד לשיתוק שבו לקה בחמש עשרה שנותיו האחרונות, שבהן לא תיפקדה ידו הימנית; נוסף על כך היה גם שוחט ובודק מומחה (אם כי לא שימש בכך מעשית); וכיהן כאב בי"ד לדיני ממונות.בהמשך, משנלקח לבית עולמו הרב עזרא עטיה זצ"ל, מונה הרב, יחד עם הרב יהודה צדקה זצ"ל - לראש הישיבה. הרב גם הוציא בחייו את סדרת ספרי השו"ת "אור לציון" (שיצאה בחלקה גם ע"י תלמידיו לפי דבריו).

כל מי שהכיר את הרב או אפילו רק זכה לבוא איתו במגע, ידע לספר בהתרגשות על הרגישות המיוחדת שאפיינה את הרב. הלה הקפיד מאוד על בין אדם לחברו ותמיד היה קשוב לכל, יוצא מגדרו לסייע לכל מבקשי עצתו. לא פעם הזיל דמעה בשמעו את צרותיהם של בני שיחו, מנסה לסייע בכל כוחו. תמיד היה מקבל כל אדם במאור פנים, מקדימו בשלום ושואל לשלומו, תוך שהוא מקפיד לזרוע מאהבת ישראל שבו סביבו, בכל מקום שבו שהה.

הרב הקפיד הרב לברוח כל חייו ממחלוקות, ועל כך העיד מי שהיה תלמידו הקרוב, הרב יעקב יוסף חי זצ"ל, שנפטר השנה, עת ספד לו ביום פטירתו בשנה שעברה: "הרב כל ימיו ברח מהמחלוקת... פעם למשל הייתה אזכרה של אדם שנהג לחלוק עליו רבות... ופתאום אני רואה את החכם נכנס. בשביל מה הוא בא? להראות אין מחלוקת, אני אוהב אתכם ואתם יהודים טובים ואנחנו חברים, אף שפגעו בו, אבל אין מחזיקים במחלוקת!, זו גדלות נפש מה שהרב עשה, לא היינו צריכים ללמוד מוסר, היינו רואים את הרב וזה היה לימוד המוסר החי שלנו. אשרינו שזכינו ללמוד תורה אצל אותו החכם. רבינו החכם בן ציון אהב את עם ישראל אהבת נפש, דאג לעם ישראל, אם זה לתלמודי התורה ולדברים האחרים...".

בידוע היה גם שהרב הקפיד בכל כוחו על מצוות כיבוד הורים. אפילו בתקופת מלחמת השחרור, בשעה של סכנה, כשהתגורר בשכונת קטמון, הקפיד ללכת ברגל עד לשכונת שמואל הנביא, אשר מרוחקת ממנה מרחק רב, ואשר בה התגוררו הוריו, לשם קיום כיבוד הורים בשלמות.מלבד זאת, מעידים עליו קרוביו - הרב היה סמל לענווה, בה נהג עם בני ביתו ועם תלמידיו. פעם אחת, בשעות הערב, מצאו התלמידים את המטבח וחדר האוכל של הישיבה נעולים, בשעה שהיו צריכים כל מאה ושמונים הבחורים של הישיבה לסעוד את ארוחת הערב שלהם. משכך, מיד עלו לחדרו של הרב להיוועץ בו, והלה מיהר להוציא כסף מכיסו, ולשלוח מס בחורים לקנות פיתות, כדורי פלאפל ועגבניות. תוך זמן קצר, עמד הרב בעצמו באחד החדרים, כשסכין בידו, ובצורה מיומנת ומהירה חתך את הפיתות, הניח בהם כדורי פלאפל ופרוסות עגבנייה והגיש לבחורים הנדהמים- אחד אחד, את הפיתות, ובחיוך איחל להם "בתאבון", ובמהירות חזר ללימודו.

גם הרב מרדכי חסידים, מי שהיה משמשו של הרב והאדם המקורב אליו ביותר בעשור האחרון לחייו, מוסיף לשקף מעט מדמותו של הרב במילותיו: "...גם אם יהיו כל הימים דיו, וכל העצים קולמוסים וכל העורות קלפים - זה לא יספיק כדי לכתוב את שיבחו של הרב בן ציון, אם זה בתורה, אם זה בקדושה, אם זה ביראת שמיים שלו. בשבילי חכם בן ציון היה סמל הענווה".

זאת ועוד, הרב היה ידוע באהבת התורה העצומה שהייתה לו ובדאגה שלו לתלמודי תורה ולילדי ישראל. כך, באחד הימים הגיע אליו מנהל של אחד מתלמודי התורה, יחד עם נהג הסעות עמו עבד - בבקשה לפסוק להם בוויכוח שיש ביניהם: המנהל הסביר כי שכר את שירותי הנהג על מנת שיאסוף את ילדי תלמוד התורה מבתיהם, ממספר תחנות עיקריות, וכן סיכם אתו על מחיר. בהמשך, גילה שיש צורך באיסוף מעוד שתי תחנות נוספות אולם הנהג דרש על כך תשלום נוסף. מנהל תלמוד התורה סירב לכך, והציע שייגשו לרב שיפסוק עבורם. הרב שקל את הדברים, הביט בשני הנוכחים ושאל אותם: "האם אתם קונים עליות בבית הכנסת?", שניהם השיבו פה אחד שכן. "האם אתם מוכנים להשקיע סכומי כסף מכובדים למטרה זו?" ושוב שניהם ענו שכן. "אם כך", אמר הרב והביט בנהג, "דע לך שבכל פעם שאתה פותח את הדלת בטנדר שלך לאחד מילדי ישראל כדי להסיע אותו לתלמוד התורה - זה שקול לך כאילו עשית פתיחת ההיכל בבית הכנסת! ואני עצמי, מוכן להתלוות אלייך יום יום, כדי לזכות ולקיים מצווה חשובה זו! ולכן, והיה אם תסכים להשאיר את התשלום לאשורו, אפילו שלא כך סוכם מראש, תזכה לקיים מצווה עצומה לאין שיעור שתעמוד לך לנצח נצחים!", כך סיים הרב את דבריו, ושני הנוכחים יצאו את החדר כשהם תמימי דעים בהחלטתם.

הרב נודע בבהירות מחשבתו, בעמקותו ובגאונותו ורבים מגדולי ישראל, בארץ ובכל רחבי תבל, כמו גם אנשים פשוטים היו משחרים לפתחו, "זכינו להכיר את אותו איש האלוקים. הוא היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה...וראינו איך הוא היה מורם מעם... אבא למד אתו", העיד בנו של הרב עובדיה יוסף שליט"א, הרב יעקב יוסף זצ"ל. "אבא הכיר אותו מקרוב וידע את הכישרונות העצומים שלו ואת השכל הזך...

מכל קצווי תבל, כל גדולי עולם כשרצו, הייתה להם כתובת - היו שואלים אותו. גם אבא נעזר בו מאוד. אנחנו היינו שכנים, גרנו בקומה ראשונה והחכם בן ציון היה גר בקומה שנייה. כשאבא היה לומד סוגיות קשות, אם זה בראשונים, אם זה באחרונים, לפעמים היו איזה קטעים שאפשר לפרש כך, אפשר לפרש אחרת, אבא היה נתקע ולא היה יכול להמשיך את התשובה בהלכה, והיה אומר לי: חכם בן ציון צריך להגיע בצהריים מהישיבה, כשהוא יעלה את המדרגות תגיד לו שייכנס, אני צריך אותו, וכך היה: החכם היה נכנס והיו יושבים יחד, מפענחים מה הפשט האמתי, מה הדרך הנכונה ורק אחרי זה אבא היה יכול להמשיך ולכתוב את אותו הפסק. לא פעם שמעתי אותו, הן בשיעור, והן כשלימד אותי באופן פרטי, וגם אני הייתי נדהם מהעמקות שלו". גם רבים מתלמידיו זכו לעלות לגדולה בעולם התורה וזוכים לעשות כיום חיל כממשיכי דרכו, כמו: הרב בן ציון מוצפי שליט"א, הרב ראובן אלבז שליט"א והרב בנימין בצרי שליט"א.

בשנת התשמ"ג חלה ומאז סבל ייסורים קשים. בכל עת שנתקף ייסורים ביקש את בנו לקרוא לו פרקי משניות. בהמשך, בשנותיו האחרונות, איבד הרב כמעט כליל את מאור עיניו. משכך, לא אמר הרב נואש, והמשיך בדבקות בלימוד התורה, אולם הפעם נהג לבקש משמשו, שיקריא באוזניו ספרים שהיה חפץ בקריאתם תוך כדי הלימוד והלה היה גורס לרב ספרים שלמים, והרב היה מקשיב ולומד.  " פה?.

 ביום שני לפנות בוקר שנת התשנ"ח השיב הרב את נשמתו ליוצרה ובהלווייתו, שיצאה מישיבת "פורת יוסף", השתתפו אלפים מחסידיו ומוקיריו. על שמו של הרב, אף הוקם בהמשך בית הכנסת "אבא שאול" בירושלים. חבל על דאבדין ולא משתכחין.